כה' בטבת
.
חלומות הבירוקרטיה של הנפש שלחו אותי
גם הלילה למלא המון טפסים,
שלחו אותי בחזרה אל כל המקומות שתמיד:
לבית הילדות, היו שם ההורים, היה שם גם אהובי משכבר,
אבל אני הייתי אחרת. כמעט ולא הכרתי אותי, היה בי
ביטחון שקט: בעצמי באהבתו ובצבעים שאני בוחרת.
.
תגים: שירה
20 בינואר 2012 בשעה 11:58 |
בספר 'המגדל הפורח באויר' נתקל הילד מילו בכל מיני מפלצות. יש שם שד של עבודות מיותרות ולא נחוצות, 'חוטף מילים' חכמולוג שכל הזמן מנסה להתחכם, תירוץ שמסביר כל הזמן למה הוא לא הצליח וכן הלאה. בסוף המסע היצור האחרון שצריך להתגבר עליו הוא 'מעקל החושים הרשמי' שדורש למלא טפסים עד אין סוף בשביל להמשיך במסע אבל אז נפתחת למילו קופסת הצחוקים שלו והוא מתעורר מהכישוף ומצליח לטפס בסולם שמוביל למגדל.
20 בינואר 2012 בשעה 16:39 |
וואו עדו,
קופסת הצחוקים זה נפלא!
ת ו ד ה,
ושבת טובה.
21 בינואר 2012 בשעה 22:27 |
יפה, היעדים החוזרים האלה של החלומות… נדמה לי שהקצב של השיר שונה מבדרך-כלל, לא?
שיהיה לך שפע ביטחון שקט תמיד.
22 בינואר 2012 בשעה 7:20 |
הו שלומית,
הפתעתיני עד מאוד!
כשאת אומרת שונה מבדרך כלל,
את אומרת שיש בדרך כלל,
ואני בכלל לא חשבתי שיש,
באמת אין לי מושג איך זה נראה מבחוץ,
וזה מעניין אותי מאוד מאוד.
וזה, שהפעם זה שונה, זה מתאים לתוכן
אז בכלל. מה אומר?
ת ו ד ה,
גדולה ושמחה.
21 בינואר 2012 בשעה 23:40 |
מיכל יקרה, זה יפה ומיסתורי ואפילו לא היינו צריכים למלא טפסים בשלושה העתקים ולחתום כאם כאן וכאן, רק לעשות דאבל קליק.
(-:
22 בינואר 2012 בשעה 7:23 |
בום.
רק כשקראתי את תגובתך שועי,
הבנתי איך התגנב לשיר דימוי הטפסים.
אתה לא מאמין,
זה פשוט גדול.
אני שמחה שאהבת,
ומבטיחה הסבר בימים הקרובים.
ת ו ד ה.
22 בינואר 2012 בשעה 19:35 |
היי מיכל,
הכוח התופס של החלום
(הבת שלי יוצרת לוכדי חלומות)
וכמה הרבה אינסוף אפשרויות יש
במילים: אבל אני הייתי אחרת…
22 בינואר 2012 בשעה 19:49 |
לוכדי חלומות,
איזה דבר נפלא זה.
ואחרת, הו הו,
אני כל כך מסכימה אתך,
ועוד אוסיף בעניין בקרוב.
ת ו ד ה,
דודו.
22 בינואר 2012 בשעה 20:43 |
צבעים נהדרים. תודה על החלום הזה.
22 בינואר 2012 בשעה 20:46 |
ת ו ד ה!
אביבה.