ובטו' בשבט לא אהיה כאן,
אחגוג אותו רחוק מהבית.
אז לכבודו, עד אז בכל יום,
משהו של צמיחה ופריחה.
.
אני רוצה
ללכת מהשולחן אל החלון,
להסתכל על היסמין שוב.
בדרך ללטף את החתולה,
לפתוח לה את הברז, שתשתה.
לראות ענף קטן חדש ביסמין
ופרחים סגולים חדשים
שאני לא זוכרת איך קוראים להם
ויש להם חמש אצבעות לכל אחד
ואני רוצה לחזור בחזרה לשולחן
בדרך לסגור את הברז ולתת לחתולה
נשיקה בקצה האף
לפני שהיא קופצת אל הריצפה.
לשבת רגע ולהיות שקטה.
להזכר פתאום, אני לא יודעת למה,
בעץ הגדול שעמד ליד החלון בבית הקודם שלי
ועליו היו מרשרשים, לוחשים לי
ילדה,
ילדה
.


25 בינואר 2012 בשעה 19:54 |
מיכל יקרה,
נגע ללבי, במיוחד סופו.
עצים אשר עליהם מדברים הוא אחד הסודות הגלויים שממעטים לדבר עליהם (-:
25 בינואר 2012 בשעה 20:53 |
תודה שועי,
זה ככה:
כשהעצים לוחשים
המוזות מחוסרות עבודה.
25 בינואר 2012 בשעה 21:01 |
זה נורא יפה.
תודה.
25 בינואר 2012 בשעה 21:12 |
איזה כיף ליאור,
תודה.
26 בינואר 2012 בשעה 9:57 |
שיהיה לך טו בשבט נפלא, של צמיחה והתחלה חדשה
איזה כיף לך!
26 בינואר 2012 בשעה 13:41 |
תודה איריסיה,
הלכת ללב העניין,
כן, בדיוק.
26 בינואר 2012 בשעה 16:33 |
מיכל תודה, הפוסט הזה נכתב בשבילי,
בתאריך העברי יום הולדתי חל בט"ו בשבט.
ומני אז ועד היום כל המדינה חוגגת ושרה לי
כך הולכים השותלים רון בלב ואת ביד…
ואת באמת צריכה לשמוע מה שמספרים
האקליפטוסים שבקצה הרכס בירידה לירדן…
26 בינואר 2012 בשעה 17:19 |
דודו שיחקת אותה לגמרי,
איזה תאריך נפלא להיוולד בו. אחגוג לך שם רחוק, מבטיחה.
יש לי הרגשה שלאקליפטוסים יש חוש הומור מצוין,
נכון?