צומח ופורח גם בצלחת

ד' בשבט

יש דברים שכבר אף פעם לא אעשה ולא אהיה. חלקם מצערים אותי וחלקם גורמים לי רק לחייך. לא אהיה בת עשרים וקצת, עם ראסטות ועגיל בגבה. וזה לא שאני ממש רוצה, אבל אני מאוד מתפעלת מהן, מהנשים הצעירות האלה שכבר יושבות טוב בתוך עצמן, שיודעות דברים שלקח לי עשרות שנים לגלות, שיש להן חברים כמותן. ועוד דבר מקסים בעיני: הן טבעוניות. כלומר הן הבינו בגיל ממש צעיר שזה הדבר הנכון להיות והן מיישמות.

הלכתי לאכול ארוחת צהרים במקום מדליק שנקרא רוגטקה. היה טעים והיה נעים ונינוח ומרנין להביט סביב. המבשלות היום היו אאורה ומארה אורחות מתוקות שהגיעו מהקולקטיב הטבעוני בהלסינקי, כך שלאוכל היו מוטיבים פיניים שהן הביאו והוסיפו לסלט המקומי. ותראו איך שהכל מתחבר לי: ההזמנה לארוחה עוטרה בדמויותיהם של המומינים שרק לפני כמה ימים כתבתי עליהם ועל היוצרת שלהם ועל איך שהמסע של מומינטרול העיר אותי אל המסע שלי.

 

אכלנו (אני מעתיקה מההזמנה, הטעויות בפינית לא על אחריותי):

Poronkaristys תבשיל סייטן הררי

Perunasose פירה צח כשלג

kaalikookospähkinä כרוב מוקפץ בחלב קוקוס

Kerääjätsecrets סלט לקטים

Tomatomonionu סלט עגבניות בצל ואגוזים

ולקינוח אכלנו מאפה Laskiaispulla ממולא בקצפת סויה וריבה ומתובל כמיטב המסורת הסקנדינבית בהֶל.

נכון התחלה מופלאה למסע?