צוּפית

 

 

מה שמייצר את הרגע

זה האור שנופל על הרגע.

הוא יכול להבלע בו, בצבעו העכור,

והרגע ידהה ויעלם

או שפתאום יזהר הרגע,

וכשיפול עליו האור

יחזיר ברק או ניצנוץ

שידמה הרגע לכוכב

או למראה, שבה נשקפו לרגע

פני המחייכים.

 

שני חדרי הבית הם תאומים סיאמיים

שמחוברים בדלת גדולה וחתומה

שני תאומים זהים:

קופסאות רבועות בעלות נפח זהה של אפלולית,

בעלות אותו חלון גדול ממש הפונה אל דרום

שרוח קלה באה ממנו

באחד היא מנפחת וילון לבן שקוף

ובשני היא מלטפת אותי בפנים

כשאני כותבת. לעולם ישאר הפלא הזה:

איך היא באה כל הדרך מהים

איך היא עוברת את כל הרחובות החנוקים

ונכנסת לכאן להזכיר לי שאני יכולה לנשום.

 

ואבקת הזהב על הרגע הזה

היא ציוץ ציפורים.

תגים: ,

2 תגובות to “צוּפית”

  1. גילת Says:

    אני מגיעה לכאן ותמיד מוצאת דברים מקסימים אני אוהבת את כל הטעמים של הסלט שלך
    שילוב של טקסט וצבעים ומחשבות ורעיונות שאי אפשר לשבוע .

  2. mooncatom Says:

    גילתי!
    חיכיתי לך, והנה את.
    תודה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: