חתולה שחורה [3]

 

חתולה וכתיבה, כתיבה וחתולה, כל הזמן זה ביחד, האחת מקרינה את אורה השחור על השניה, ויש לי הרגשה הרבה פעמים שהן אותה אחת ממש. למשל, להתעורר בלילה ולראות את הצללית שלה כנגד החשיכה, מראה שעוצר את הנשימה, יופי ופחד.

הדבר הזה שהוא רגע אחד התגלמות הרוגע והשלווה ומיד אחריו הופך לזינוק בציפורנים שלופות, בשינים חדות, ואי אפשר לצפות מתי יקרה ההיפוך הזה: עונג, פרווה פלומתית, מוך מנחם, ואז כאב מפלח, פתאומי.

כשאני כותבת במחברת הגדולה, החתולה באה ושוכבת על הצד הימני, הריק, ושולחת כפה רכה אל הכתוב, ספק משחקת, ספק מבקרת את הכתוב או את החוצפה שלי לעשות את זה עכשיו, כשהייתי יכולה ללטף אותה.

"שוכב לבדו, טובל באוויר הלילה, אמד את השקט ואת גובה דירתם על פי צפירותיהן המוחלשות על מימי נהר הסן הקרוב, השהה הגבר הבוגדני את שנתו עד להופעתה של החתולה. היא באה אליו, צל כחול יותר מן הצל, עד לשפת חלון הזכוכית הפתוח, ישבה שם, אורבת, ולא ירדה אל חזהו על אף שהפציר בה במילים מוכרות לה.  "בואי, פומה קטנה שלי, בואי… חתולת פסגות שלי, חתולת לילך שלי, סהה…" ישובה מעליו על אדן החלון, לא נענתה סהה להפצרותיו, הוא לא ראה אלא את צלליתה, צללית חתול על רקע השמים, את סנטרה הרכון, את אוזניה הנטויות אליו בערגה, את מבע עיניה שמעולם לא הצליח לרדת לחקרו. השחר הקר, השחר שלפני קום הרוח, מצא אותם יושבים על המרפסת, מביטים לחי אל לחי בשמים המתבהרים ובלהק היונים הלבנות הנוטשות בזו אחר זו את הברוש היפה של הפולי-סן-ז'אם. יחדיו תמהו על היותם כה גבוה מעל האדמה, כה בודדים וכל כך לא מאושרים."

(מתוך החתולה, של קולט, הוצאת רסלינג/ושתי, תרגום אביבה ברק)

משהו חלץ את הפקק שלי מעלי

(משהו רגיל, אבל חד פעמי)

אחרי שטולטלתי באופן נמרץ,

ועפה ממני שירה,

כמו קולה מבקבוק. שירה מתוקה

תוססת ממני החוצה.

(אולי זה דימוי נמוך ואולי נמוך גם

הערך הקלורי של השירה, אבל)

אני מוותרת לעצמי.

כי כמו הגרגור של החתולה, גם השירה,

היא תופעה פיזית ונפשית שעדיין

לא הוסברה.

תגים: ,

2 תגובות to “חתולה שחורה [3]”

  1. דורית Says:

    אני לא עומדת בקצב אחותי. עוד טרם עיכלתי קטע מרגש אחד, וכבר את רצה הלאה עם עוד שניים, וכולם נוגעים וכולם יפים. נפלא.
    ועכשיו אני גם יודעת שאני כנראה קצת בודהיסטית, או לפחות זו דרך טובה לתרץ את חוסר ההיקשרות העקבי שלי.

  2. mooncatom Says:

    או שסתם ירשת את זה מאמא…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: