לאה גולדברג, פמיניסטית בעל כורחה

בחמישה עשר בינואר 1970, הלכה לעולמה לאה גולדברג, המשוררת והסופרת הנערצת עלי עד מאוד והאישה האהובה עלי עד מאוד. לא פגשתי אותה אף פעם אבל כל כך הייתי רוצה. הרבה כתבו לזיכרה ודיברו על פועלה, ואני חיפשתי את הזווית שלי. מצאתי אותה במקרה, כשישבתי עם יעל בבית קפה.

יעל שמספרת את הסיפור לנכדותיה הפנתה את תשומת ליבי. היא קראה לו חתרני והיא לא הגזימה. לא, אני לא גדלתי על הסיפור הזה אבל לצטט את הדיאלוג הנודע מתוכו גם אני יודעת.

לאה גולדברג היתה רווקה עד סוף חייה ולא היו לה ילדים. יצירתה על כל סוגיה מצביעה על כך שהיא אהבה גברים ואהבה ילדים אבל לא היתה לה אהבה שהפכה לחיי זוג ולא ילדים משלה. הגורל השאיר אותה לחיות עם אִמה, מה שחידד והנציח ביתר שאת את רווקותה והשאיר אותה בעמדת בת עד יום מותה. הרבה כאב אפשר לקרוא ביצירותיה של לאה גולדברג כשהיא מדברת על אהבותיה, על בדידותה ועל הקשר הסימביוטי שלה עם אימה. אבל דווקא בספר הילדים הזה, אחד הניפלאים שהיו כאן מעולם, היא חוגגת את חיי הנשים הרווקות, הבודדות, הנונקונפורמיסטיות והיא חוגגת את הסולידריות הנשית את אחוות הנשים. אמנם זה במסווה של דיבור יותר אוניברסלי על שלום וסובלנות אבל תראו תראו.

    ~  דירה להשכיר  ~

בעמק יפה בין כרמים ושדות.

עומד מגדל בן חמש קומות.

ומי גר במגדל?

.

בקומה הראשונה תרנגולת שמנה. כל היום בביתה על משכבה מתהפכת, היא כל-כך שמנה שקשה לה ללכת. בקומה השניה גרה קוקיה, כל היום היא מהלכת, עושה ביקורים, כי בניה גרים בקינים אחרים. בקומה השלישית חתולה כושית נקייה, מגונדרת, על צוואר יש לה סרט. בקומה הרביעית גרה סנאית, בשמחה ונחת אגוזים מפצחת. [אז מי יש לנו כאן? אחת: תרנגולת שמנה ששמה פס על דיאטות. שתים: קוקיה, גם אמא וגם חופשיה. שלוש: חתולה שחורה גנדרנית, ארבע: סנאית נהנתנית] ובקומה החמישית גר מר עכבר, אך לפני שבוע ארז חפציו ונסע. איש אינו יודע לאן ומדוע. [גבר פחדן שהסתלק בלי לשלם את החשבונות] כתבו דיירי המגדל [דיירות, לאה גולדברג כותבת על נשים אבל מטשטשת את זה, למה?] שלט, תקעו מסמר מעל לדלת, וקבעו השלט בקיר: דירה להשכיר. והנה בשבילים, בדרכים, בכבישים, אל הבית באים דיירים חדשים. ראשונה באה נמלה, לקומה חמישית עולה, קוראת את השלט, פותחת את הדלת, עומדת בפנים ומסתכלת. באים מכל הדירות השכנים [שכנות!], עומדים מסביב, מסבירים לה פנים:

הנאים החדרים בעיניך?

נאים.

הנאה המטבח בעיניך?

נאה.

הנאה המסדרון בעיניך?

נאה.

אם כן שבי איתנו הנמלה.

לא, לא אשב. [אח, המשפטים האלה, הדיאלוג הזה הנפלא. כל כך הרבה ילדים גדלו עליו, דיקלמו אותו, וציטטו אותו כשבגרו, במקומות מתאימים ומתאימים פחות.]

למה?

אומרת הנמלה: השכנים אינם טובים בעיני. אני הנמלה בבית אחד עם תרנגולת עצלה? כל היום על משכבה מתהפכת, מרוב שומן קשה לה ללכת! [הנמלה, קטנה וקטנונית, פועלת חרוצה שהתרנגולת תהיה בשבילה דוגמא חיה ומציקה לזה שאפשר לנוח, לא צריך להתרוצץ ככה כל היום ולא צריך להיות בדיאטת גרעינים כל החיים.]

.

נעלבה התרנגולת, והנמלה הלכה לה.

הלכה הנמלה ובאה ארנבת. חיש מהר עולה לקומה אחרונה. קוראה את השלט, פותחת הדלת, עומדת בפנים ומסתכלת. באים מכל הדירות השכנים, עומדים סביב, מסבירים לה פנים:

הנאים החדרים בעיניך?

נאים.

הנאה המטבח בעיניך?

נאה.

הנאה המסדרון בעיניך?

נאה.

אם כן שבי איתנו, הארנבת.

לא, לא אשב.

למה?

השכנים אינם טובים בעיני. איך אשב פה, אם לעשרים ארנבים, עם קוקיה מפקירה הבנים? כל בניה גדלו בקינים זרים, כולם עזובים, כולם מופקרים. מה לקח ילמדו ילדי? [הארנבת, כן, היא קיבלה את פרס בן גוריון. פעמיים! היא האמא האולטימטיבית, זה לא חס וחלילה שהיא הזדיינה כמו…שפנה]

.

נעלבה הקוקיה, והארנבת הלכה לה.

הלכה הארנבת בא חזיר. קרא את השלט 'דירה להשכיר', ואחרי שקרא את השלט, התגלגל ועלה ופתח את הדלת. עומד ומביט בעיניו הקטנות בכתלים, בתקרה ובחלונות. באים מכל הדירות השכנים, עומדים סביבו, ומסבירים לו פנים: [כן כן, הן מוכנות לקבל גם את החזיר אבל לאה גולדברג קצת מכניסה לו בעניין המטבח כפי שמיד תראו]

הנאה הדירה בעיניך?

נאה.

הנאה המטבח בעיניך?

נאה המטבח, אף כי לא מלוכלך.

הנאה המסדרון בעיניך?

נאה.

אם כן, שב איתנו.

לא, לא אשב.

למה?

השכנים אינם טובים בעיני. איך אשב אני חזיר, לבן בן לבנים מימי בראשית, בכפיפה אחת עם חתולה כושית! לא נאה לי ולא יאה לי.

.

קראו השכנים: לך, לך לך חזיר! גם לנו לא נאה ולא יאה! [כן כן, החזיר הוא שוביניסט במובן העמוק ביותר, שוביניסט וגזען, אבל הוא לא לבד. בעמותת 'אס או אס לחיות' הבחינו, שאנשים מאמצים פחות כלבים וחתולים… שחורים. בדיוק. ולכן, הוחלט להקדיש יום אימוץ במיוחד בשבילם, ויום האימוץ חל בדיוק ביום פטירתה של לאה גולדברג, איזה מקריות מקסימה? רק שימו לב לשני דברים מעניינים: בתמונת השער, כך נדמה לי… החתולה לא שחורה. ויותר חשוב מזה, החתולה לא אומרת כלום אבל כל השכנים קופצים להגן עליה. מה יש, היא לא יכולה להיעלב כמו שאר הפולניות?!]

הלך החזיר. בא זמיר. שר הזמיר בקול רינה, עולה הזמיר לקומה אחרונה. קורא את השלט, פותח את הדלת, מסתכל בדירה, בכתלים, בתקרה… באים מכל הדירות השכנים, עומדים מסביבו, מסבירים לו פנים:

הנאים החדרים בעיניך?

נאים.

הנאה המטבח העיניך?

נאה.

אם כן שב אתנו?

לא, אל אשב. השכנים אינם טובים בעיני. איך אשב בשלווה ובנחת, וסנאית כל היום אגוזים מפצחת. עולה קול פיצוחם עד לב השמיים, איום ונורא, מחריש אוזניים. אזני רגילות לקולות אחרים, רק לשירים ולמזמורים. [סנוב, פלצן וצדקן]

.

נעלבה הסנאית, והזמיר הלך לו.

הלך הזמיר, באה יונה. חיש קל עלתה לקומה אחרונה. קוראה את השלט, פותחת הדלת, עומדת בפנים ומסתכלת. באים אליה כל השכנים, עומדים מסביבה, מסבירים לה פנים:

הנאים החדרים בעיניך?

החדרים צרים.

הנאה המטבח בעיניך?

נאה המטבח, אך אינו מרווח.

הנאה המסדרון בעיניך?

מרובה בו הצל, המסדרון אפל.

ובכן לא תשבי אתנו?

אשב ואשב בחפץ לב, כי השכנים [אוף נמאס כבר, אפילו את, יונה נפלאה לא רואה שזה רק שכנות?] טובים בעיני! התרנגולת – טובת כרבולת, הקוקיה – יפהפיה, החתולה – כל כך נקייה, והסנאית בעלת אגוזים, יודעת לחיות חיים עליזים. רואה אני כי נוכל לחיות ביחד. בחברה טובה, בשלום ובנחת.

.

שכרה היונה את הדירה, יום יום הומה היא בחדרה. [טוב היונה. היונה היא אישה. אישה במלוא ובכל רמ"ח אברותיה. היא רואה, בוודאי שהיא רואה את כל החסרונות, יש לה ממש עיני נץ… אבל היא נכונה לסלוח, יש בה חמלה ויש בה אהבה, יש לה מילה טובה לכל אחת ומחשבה טובה על כל אחת. והיא גם יודעת, פשוט להנות מהחיים, תראו איך היא הומה לה בחדרה!]

כך בעמק יפה בין כרמים ושדות, עומד מגדל בן חמש קומות. ובמגדל גרים עד היום, שכנים טובים חיי שלום.

     ~~~~~~~~

נשים שחיות לבד, נשים שמפנות גב לכל מה שמקובל ונורמלי, שעושות מה שבראש שלהן ולא מתנצלות: אחת שמנה שמתעקשת לחיות בלי דיאטות מייסרות. אחת שהיא אמנם אמא אבל האימהוּת לא בראש מעייניה, אחת כושייה יפיפיה שכל כולה בגדים ואיפור ואחת שתנו לה רק לפצח אגוזים וליהנות מהחיים. הבניין הזה מלא בנשים והן חיות בקודים הכי פשוטים של אחווה נשית: חופש אישי וקבלה הדדית.

הן מוכנות לקבל אל חברתן את כל מי שרוצה, ומי באים? נמלה וארנבת שהן שני סמלים לנשיות הכפופה לצווים הכי מחמירים: עבודת פרך וולדנות בלתי נלאית. לשני הדברים האלה אין מקום בבית הזה. אין בו מקום לשוביניזם הגזעני של החזיר ולא לסנוביות הפלצנית של הזמיר.

ויונת שלום אחת, שמגלמת את המיטב שבנשיות: יש לה עין שרואה הכל ומקבלת הכל, לב חומל ושמחה אמיתית.

http://amma.org.il/  אמה,  האם המחבקת

~ ~ ~

תוספת מאוחרת לרשומה:

בחודש מרץ 2010 הלך לעולמו שמוליק כ"ץ, האיש שאייר את הספר הזה. לא נתתי לו קרדיט ולא התייחסתי לאיורים וזה לא היה בסדר. עכשיו הזמן לתקן ולהקדיש את מה שכתבתי כאן גם לזיכרו.

~ ~ ~

תגים: ,

38 תגובות to “לאה גולדברג, פמיניסטית בעל כורחה”

  1. whisper Says:

    הוי, מונכה, אני נפעמת והחיוך שנסוח על פניי, כבר מזמן עבר את האוזניים.
    (ואפרופו אמא, ישבתי עם אמא שלי אתמול (כן גם אני גרה עם אמא ואין לי ילדים וכו וכו ) והתמוגגנו שתינו עד מאוד מהעבודות המינימלסטיות של מירב כהן.)

  2. mooncatom Says:

    תודה תודה,
    ש י מ ח ת י נ י !!!
    אז מסתבר שגם לאמא שלך יש טעם טוב.
    בקרוב למירב יהיה אתר משלה
    (אני עובדת על זה…)
    ואז אפרסם את כתובתו.

  3. אמא Says:

    ניתוח מבריק של השיר!!!

  4. mooncatom Says:

    תודה אימי,
    הזכרת לי משהו:
    ב'גאווה ודעה קדומה' האמא אומרת לביתה
    (כשהבת מביאה שידוך מוצלח כמובן…)
    "הו ג'יין יקירתי,
    אני מאושרת כל כך!
    …בטוחה הייתי כי לא ייתכן
    שלחינם תהיי יפה כל כך!"

  5. מאיה Says:

    איך לא חשבתי על זה אף פעם? ענק!

  6. mooncatom Says:

    טוב,
    בשביל זה אני כאן,
    עם מוחי הקודח.
    תודההה.

  7. משה Says:

    כמה חבל שכולם, כולל כנראה כותבת המאמר, בבוא היום תעדיף לגור בכפיפה אחת עם לבנים ולא עם כושים. להטיף מוסר זה יפה, אבל לא כשזה מתנגש עם העובדות.

  8. mooncatom Says:

    שלום לך משה,
    וברוך הבא לבלוג שלי.
    אני שמחה שקראת את מה שכתבתי,
    אבל אני לא שמחה
    לשמוע את ההשערות שלך לגבי.
    אם אתה אומר שהעולם מלא בגזענות
    אני נוטה להסכים איתך,
    אבל למה אתה אומר את זה עלי?
    אתה לא מכיר אותי,
    ובכל זאת אתה חושב עלי דברים רעים.
    חבל.

  9. יוסי, ילד שלי מוצלח, עשה ניתוח פלסטי « עָבַד בתרגום Says:

    […] נוספת קריאה פמיניסטית של "דירה להשכיר" מאת לאה גולדברג, באתר של מיכל שטיינר הלל, ילד שלי מוצלח, […]

  10. mooncatom Says:

    מג-ניב!
    תודה יעל,
    שימחת אותי
    מאוד!

  11. עדי Says:

    וואי!
    גם אני גדלתי על הסיפור ופעם ראשונה שקלטתי שבאמת מדובר רק בנשים!
    תודה על המאמר המעניין

  12. mooncatom Says:

    תודה עדי,
    איזה כיף שבאת!

  13. טלי Says:

    מיכלינקה,

    בזמן אמת פספסתי את הפוסט הזה והגעתי עכשיו בעקבות הלינק אצל מרית. מעניין. שמעתי את הפרשנות הפמיניסטית לפני שבועות ספורים ברדיו (לצערי לא זוכרת מי אמרה ובאיזה הקשר) ואז חברתי איילת הזכירה לי שגם היא כתבה פעם משהו היתולי שאומר דברים דומים אבל זה בכל מקרה מבריק ומרתק גם יחד והתמונות שהבאת כאן הן הברקה בפני עצמה, אילוסטרציות נפלאות!

  14. mooncatom Says:

    תודה טלי,
    אני באמת מאמינה
    וחיי ללא ספק מוכיחים את זה,
    שעדיף מאוחר מלעולם לא…
    טוב שבאת, אני שמחה שאהבת.
    וזה מוכיח, שאסור לי להירתע
    מלפרסם או להזכיר דברים שהעליתי מזמן!
    ת ו ד ה.

  15. איילת Says:

    את לאה גולדברג גיליתי מאוחר, עדיף מאוחר מלעולם לא.. היה לי מעניין, תודה. 

    • mooncatom Says:

      הי איילת,
      איזה כיף שבאת!
      ואיזה כיף לך שגילית את לאה גולדברג,
      היא עולם ומלואו, את הולכת ליהנות ולהתרגש עוד המון.
      ולכאן,
      את מוזמנת לשוב, תמיד.
      ת ו ד ה.

  16. אתי Says:

    ניתוח מקסים
    למרות שגדלתי על הסיפור ואני מקריאה אותו רבות לבנותיי לא חשבתי על הפן הניתוחי הזה
    מבריק!!
    לא בטוח שלאה גולדברג אכן חשבה על כל הנאמר כאן, אך הניתוח אכן הרמוני ומשכנע!!

    • mooncatom Says:

      הי אתי,
      איזה כיף שבאת להתארח!
      כמה הייתי רוצה לפגוש אותה ולדבר איתה על זה…
      לפעמים נדמה לי שאני אכן עושה את זה,
      אבל רק לפעמים.
      לרוב אני תוהה, בדיוק כמוך,
      מה היתה חושבת?
      תודה,
      תבואי תמיד.

  17. מרית בן ישראל Says:

    באתי בפעם המי יודע כמה כדי לשלוח לינק לקבוצה שאני מלמדת. זה מקסים!

  18. אפרת Says:

    מיכל, במסגרת לימודי תרבות, אחד מהחברים ביקש לנתח את הספר על רקע רב-תרבותיות בישראל וכשיר המייצג את החברה הישראלית… במקרה נתקלתי בקישור אלייך מתוך הויקיפדיה מהניתוח הפמיסינטי המדליק!!! מקסים ומרשה לעצמי לשתף אותו עם חברי לספסל הלימודים…בטח עוד אכתוב על זה בלימודי מגדר – תודה!!!

  19. גדי Says:

    גולדברג היא זו שהמציאה את השגיאה הלשונית "דירה להשכיר" במקום להשכרה. אם הדירה היא הנושא אז התאור צריך להיות בנקבה אך גם כאן ההתיחסות היא בזכר לנושא בנקבה. סיפור על 4שכנות שרקמו מזימה להשכיר נכס שלא שייך להם. מה שלא סיפרו לכם בתור ילדים זה שאחרי חודשיים חזר הדייר לאחר שהיה מאושפז בבית חולים ומצא דייר בבית שלו.
    האם זה מקרה שכל הנשים בבניין חברו יחד כדי לזרוק את הגבר היחיד בבניין. האם באמת לא ידעו לאן נעלם מר עכבר?!

    • mooncatom Says:

      גדי, גדי, גדי,

      שאלות קשות שאלת,
      ותיאוריות מעניינות הצעת,
      איזה כיף.

      והזכרת לי את ספר השירים הנפלא של אורית גידלי 'עשרים נערות לקנא'
      דומני שגם היא עשתה את אותו תעלול לשוני, נכון?

      והעכבר?
      בבית חולים?
      אוי וי, אני מקווה שהוא כבר בריא ושמח.

      תודה שבאת, תבוא תמיד.
      (את האייקונים המתוקים נאלצתי למחוק כי הבלוג לא מאפשר)

  20. יוסי Says:

    היי מיכל ,
    איזה ניתוח מעניין ויופי של כתיבה ,

    אך עדיין הותיר אותי
    כשבראשי מנקרת שאלה .
    הזמיר ,גבר הוא שבא לראות את הנכס,
    אך משום מה , בחר המאייר
    להלבישו לא עלינו בבגדי אישה ,
    האם אצלך תימצא התשובה ?

    • mooncatom Says:

      תודה יוסי,
      שימחתני ביותר.
      ובעניין הזמיר, זה מעניין,
      אין לי תשובה אבל אולי זו עוד תוספת מעניינת
      לכל ענייני המגדר שנמצאים בתחתית הכפולה
      של הסיפור הזה :-) ?

  21. על "דודה לאה" מאת שומיש | עיר-האושר Says:

    […] בשלה והטעינו את הספר. ואני מצטערת קצת בשבילה, שלא נתקלה בפוסט המכונן של מיכל שטיינר על "דירה […]

    • mooncatom Says:

      יאאא, מרית, איזה הפתעה ככה בסתם יום שישי בבוקר!!!
      ובתוך ההפתעה מקופלת לה עוד אחת, ובתוכה עוד אחת, כמו
      מטריושקות מתוקות משוקולד!
      אני מוזכרת ברשומה על הספר של שוהם סמית,
      והספר של שוהם הוא על לאה גולדברג אהובתי,
      והרשומה מיד עושה לי חשק עצום לרוץ ולקנות מיד את הספר,
      ואז את מזכירה גם את האוטוביוגרפיה של אליס בי טוקלס,
      שזה אחד הספרים האהובים עלי בתבל,
      ונהיה לי ישר בוקר טוב, שבת שלום.

      ת ו ד ה!

  22. רג'ול ורדי Says:

    מיכל שלום, עפתי לכאן בכרטיס הלוך ושוב ממרית.
    אז אני חושב ככה:
    אולי לאה גולדברג לא מטשטשת. אולי היא רוצה להגיד שזה שיצא לה לתאר רק נשים זה בגלל שהיא אישה. והקביעה שהעכבר הסתלק בלי לשלם חשבונות, ושהוא פחדן, היא קביעה אישית שלך. את כל הנשים היא אפיינה עם תכונות כאלה או אחרות. את העכבר לא. הוא גר בקומה העליונה, שזה בניגוד לאיפיון הנפוץ שלו – כשוכן מרתפים, מקומות חשוכים, מסתוריים. אז היא דווקא מאפיינת אותו לא כעכבר אופייני, ושמה אותו בפיסגת הסוסייטי. אבל הוא כנראה לא כל כך כיף לו – אז הוא עוזב. למה צריך חרושת שמועות שלימה שהוא לא שילם ושהוא פחדן? התרנגולת – אופיינית, בעיקר אם היא גדלה בלולים תעשייתיים. אבל אם בזמן כתיבת "דירה להשכיר" עוד לא היה בשיח הציבורי המונח "לולים תעשייתיים" – הרי שלאה מבקרת את הלולים התעשייתיים באוונגארד. מפליא למה צריכה לאה להדגיש שהחתולה היא כושית נקיה. כושיים מלוכלכים בד"כ?
    אין פה רק אהבת נשים וסימפטיה ענקית אליהן. יש פה גם שנאת גברים ונידויים מהחברה האליטיסטית של הנשים.
    אם אותו הדבר היה נכתב ע"י גבר, וכל נקבה בסיפור הזה היתה זכר, וכל זכר היה גבר – הסיפור היה מושמץ מיד כשוביניסט.
    האין הסיפור הזה שוביניסטי-נשי?

  23. mooncatom Says:

    שלום רג'ול,
    וברוך הבא לבלוג שלי,
    תודה על התגובה המושקעת,
    ועל המחשבות המנומקות!
    יש אולי משהו בדבריך, אבל לפעמים למיעוט מותר להשמיץ או לצחוק על עצמו בדרכים שאסור להגמוניה להשמיץ או לצחוק עליו, זו גם סוג של פרבילגיה… כמו שלכושים מותר לקרוא אחד לשני "ניגר" אבל ללבנים אסור, או כמו שליהודים מותר לספר בדיחות על יהודים. מעבר לזה אין ספק שכל מה שכתבתי ממוחי הקודח כתבתי, וזו הפרבילגיה הקטנה שלי :-)

  24. רג'ול ורדי Says:

    מיכל, תודה על ברכתך, וברוכה הנמצאת.
    בגלל שכאן התעכב כנראה הפרסום של מה שכתבתי, אז חזרתי על זה אצל מרית, וגם תיקנתי את הפיסקה האחרונה, אני מקווה שראית – שצ.ל. "כל זכר היה נקבה", כי כתבתי בטעות "כל זכר היה גבר" – wishfull thinking כנראה.
    ואמירתך שכל מה שכתבת ממוחך הקודח כתבת – בדיוק מחזקת את מה שכתבתי על לאה, ואשתמש בדבריך לחזור על זה – מוחה הקודח העיף לסיפור ארבע נשים (מהתנ"ך אולי? – סתם, ממוחי הקודח…), וכשהיא מתייחסת אליהן כקבוצה היא משתמשת בלשון זכר, ולא בכדי, לדעתי. כוונתה לאו דווקא ליצור אמירה נשית או פמיניסטית באופן מיוחד, אלא אמירה אנושית ו/או חברתית ו/או פוליטית כללית. והיתר כתבתי אצל מרית. אבל אם תגרי אותי – אעתיק לפה.

  25. mooncatom Says:

    ברור שלאה היקרה לא התכוונה לשום אמירה פמיניסטית, לא בכדי קראתי לרשומה שלי 'פמיניסטית בעל כורחה', זו אני שרתמתי אותה לאג'נדה שלי, והיא… נבצר ממנה להתנגד.

  26. רג'ול ורדי Says:

    אהה. אז נרתמתי בעל כורחי להתנגד במקומה. כבוד גדול, אחריות גדולה. נראה לך שהיא היתה מתנגדת בעצם? בטח לא בריש גליא.

  27. mooncatom Says:

    לעולם לא נדע.
    אבל בכל זאת, תודה,
    ממני.

  28. פרוספר סיבוני Says:

    כדאי לשנות את כותרת המאמר ל "בואו נעקם את המציאות שתתאים לתפיסת העולם…"
    הגורל לא השאיר אתצ לאה גולדברג הגורל לחיות עם אִמה, ללאה גולדברג היו חיי אהבה, היא פשוט בחרה בחירה מושכלת שלא להקים משפחה מחשש שמחלת הנפש של אביה תעבור דרכה לילדיה.

    • mooncatom Says:

      תודה לך פרופסור סיבוני על התגובה מרחיבת הדעת.
      מעניין שהפרט הזה שהוספת על הביוגרפיה שלה
      מצרף אותה אל הגיבורות של היצירה הזו, דיירות הבית.
      מציב אותה ביניהן כמי שבדיוק כמותן בוחרת לחיות מחוץ למוסכמות,
      שכן מעטות הנשים שיעשו בחירה כזו, נכון? באת למוטט את ה'תיאוריה' שלי,
      ונמצאת מחזק אותה חיזוק גדול :-) לאה גולדברג היא היא הגיבורה האמיתית
      של יצירתה, שיריה וסיפוריה למבוגרים ולילדים, ולמרות שהיא מבליעה את המסר הזה היא בהחלט מעבירה אותו לילדות ולנשים כמוני: הבחירה בידיכן.

  29. רג'ול ורדי Says:

    אז אני חושב שייחוס התכונות "עין שרואה הכל ומקבלת הכל, לב חומל ושמחה אמיתית" לנשיות – זה השתלטות עויינת. וזה בהמשך לדעתי שיש כאן שובניזם נשי. וזה גם מסלים מאבק בין המינים, וגורם למין הנשי להראות עדיין נחות מהמין הגברי, שהרי המין הנשי לומד מהמין הגברי את דרכיו להפליה, ומציב את המין הגברי כמורה הדרך, שאולי מנסים למרוד בו, אבל גם בעצם המרד הזה מציבים כברור מאליו את המין הגברי כאובייקט למרוד בו, כלומר שולט. למין הנשי, בהיותו בעל "עין שרואה הכל ומקבלת הכל, לב חומל ושמחה אמיתית" צריכה היתה להיות אג'נדה אחרת לגמרי, שתואמת את התכונות הנ"ל ומשיגה את מטרותיו לא בדרכיו התוקפניות, הארוגנטיות, המפלות של המין הגברי. אדרבא. בואו, בנות המין הנשי, והראו איך אתן משיגות את מטרותיכן עם "עין שרואה הכל ומקבל הכל, לב חומל ושמה אמיתית". יש מצב שככה תרגיעו את המלחמה הזאת, שנמצאת בלבבכן הרבה יותר מאשר בלב הרבה גברים שאני, לפחות, מכיר.

    ולפרוספר סיבוני – יש מצב שמציאות מכוננת פילוסופיה. יש מצב שלאה לא מצאה אהבה מספיק חזקה (אולי בלבבה היא) שתוכל להפיג את חששותיה מהעברת "מחלת הנפש" (מה זה? מה לא "מחלת נפש") לילדיה. והאם כל זוגיות מפיקה וולדות בהכרח? יש זוגות שחיים באהבה נפלאה גם בלי ילדים. ויש, כמובן, הרבה ילדים שנולדים לזוגות שחיים ללא אהבה נפלאה, נגיד בלשון המעטה. לאה בטוח ידעה את זה.

    • mooncatom Says:

      רג'ול ורדי הכל נכון,
      יש נשים שלא רואות ולא מרגישות,
      ויש גברים שיש להם בדיוק את הסט הנפלא הזה שציטטת.
      ועם זאת, אני מוצאת עדיין להעלות את זה על נס,
      להציב את זה כדגם שהוא נשי.
      יום אחד בעתיד הוא יהיה אוניברסלי,
      אינשאללה :-)

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: