עשרה שוורים

ההארה שאליה שואף הזֵן ובשבילה הוא מתקיים באה מעצמה. כמו התודעה, רגע היא איננה ואז פתאום ישנה, נמצאת. אבל האדם, הארצי, הולך בעולם החומרי ובזמן, ממש כשם שהוא מהלך בבוץ, גורר בו את רגליו ואת עצמו האמיתי. כך שגם הזן מתפשר ומכיר בצעדים הקטנים, ההדרגתיים של המודעות, אל עבר הופעתה הפתאומית של ההארה. ועל זה הסיפור הזה. כתב אותו וצייר אותו האמן והמורה קאקואן, במאה השתים עשרה. הוא ביסס אותו על סיפור טאו קדום יותר. מילותיו של קאקואן הן מילות זן אמיתיות וטהורות ועמוקות מאוד והוא הוסיף שתי תמונות משמעותיות לאלה שהיו ונגמרו בכלום של התמונה השמינית. מאז היו התמונות והטקסט של קאקואן מקור השראה מתמיד לדורות של תלמידי זן ואמנים. את התרגום לאנגלית עשו ניוגן סנזקי ופול רפס ואילו האיורים הם תחריטי עץ בני ימינו מאת האמן היפני בן קיוטו טומיקיצ'ירו טוקוריקי. השור הוא העקרון הנצחי של החיים, אמת בפעולה, והעשרה שבסיפור הם עשרה צעדים אל הכרת העצמי האמיתי. הסיפור הזה הוא יותר מתמונות, יותר משירה. הוא הזמנה לקוראים והמתבוננים בהם, למצוא את העקבות אל העצמי האמיתי הגלום בהם עצמם. ככה הרגשתי גם אני כשקראתי את זה, ולקחתי לעצמי את החופש לתרגם ולהביא אותו לכאן.

1

החיפוש אחר השור

בשדות המרעה של העולם, אני הולך והודף את העשב הגבוה, בחיפוש אחר השור. עוקב אחר נהרות בלי שם, אבוד בנתיבים מצטלבים ומשתלבים, בינות הרים רחוקים. כוחי תש והחיות שבי אוזלת, אינני מוצא את השור. אני שומע רק את הצליל המנסר של הצרצרים בלילה ביער.

מחשבה: השור לא אבד מעולם. מה כבר יש לחפש? זה רק בגלל שהופרד העצמי האמיתי ממני, שאני לא מצליח למצוא אותו, ומכיוון שאני כה מבולבל, איבדתי אפילו את עקבותיו. אני רחוק מהבית, השביל מתפצל, ומהי הדרך הנכונה אינני יודע. חמדנות ופחד, טוב ורע, אני מסתבך.

2

גילוי העקבות

על גדת הנהר, תחת העצים, אני מגלה עקבות! אפילו מבעד לעשב הריחני צצות טביעות רגליו, אפילו במעבה ההרים הנידחים הן מופיעות. כבר אי אפשר להסתיר אותן, כמו אף באמצע הפרצוף הן מזדקרות.

מחשבה: הלימוד הביא אותי לראות את עקבי השור. למדתי שכמו שהמתכת הופכת לכלים רבים ושונים, כך הרקמה של העצמי מתבטאת בשפע של דרכים. אם לא אעשה אבחנות, כיצד אבדיל בין אמת לבין שאינו אמת? עוד  לא עברתי בשער, אבל אני כבר רואה את השביל אליו.

3

להבחין בשור

אני שומע את שירת הזמיר. הרוח המלטפת, השמש המחממת, הערבות ירוקות לאורך החוף, היכן יכול השור להסתתר? היש אמן שיוכל לצייר כאן את הראש האדיר שלו, את הקרניים המלכותיות האלה?

מחשבה: בהישמע הקול אוכל לזהות את המקור שלו. אם אפקח את כל ששת חושי יפתח השער בפני ואעבור בו. אכנס ואראה את ראש השור. זוהי האחדות והיא כמו המלח במים, כמו הגוון בחומר הצביעה. אין דבר, ולו הקטן ביותר, שנפרד מן העצמי.

4

לתפוס את השור

זה היה מאבק מרהיב. השור נתפס. כוחו וכוח רצונו היו אדירים, בלתי מתכלים ממש. עד המישורים האדירים שמעבר לערפל הוא הבקיע, ועמד בעמקים הצרים והבלתי חדירים ביותר. הוא שכן ביער זמן רב כל כך, אבל הבוקר לכדתי אותו!

מחשבה: הנוף הקסים אותו לסטות מדרכו וכמיהה לעשב מתוק יותר הרחיקה אותו ממנה עוד. ברוחו הוא עדיין עקשן כל כך ובלתי ניתן לריסון. אם ברצוני להכניעו עלי להניף עליו שוט.

5

לאלף את השור

השוט והחבל דרושים לי.  אם לא, הוא שוב יתעה אל איזו דרך מאובקת. אבל משאולף, טבעו הנוח מתגלה וכשאינו כבול עוד הוא צייתן לאדונו.

מחשבה: בעקבות מחשבה שעלתה בך, תבוא מחשבה נוספת. הארה תייצר את המחשבה הראשונה, ואלה שאחריה יבואו, אמת יהיו. האשליה היא זו ההופכת הכל ללא אמיתי. האשליה שמוצאה לא מן החוץ, כי אם מתוך תוכי. עלי לאחוז היטב ברסן ולא לתת שום מקום לספק.

6

רכיבה על השור הביתה

אני עולה על השור וחוזר לאט אל ביתי. צלילי החליל שלי חולפים דרך הערב, אני מתופף בידי את קצבה של המנגינה. זו נעימה שכל מי ששומע אותה יצטרף אליה.

מחשבה: המאבק תם. רווח והפסד נמהלים זה בזה ללא הפרד. אני שר את שיר אנשי הכפר שלי ומנגן את הלחן של הילדים. רכוב על השור אני מביט בעננים מעלינו. אני הולך קדימה וגם אם יקראו לי, לא חשוב מי, לא אשוב.

7

השור הִתעלה

רכוב על השור אני מגיע הביתה. אני רגוע וגם השור יכול לנוח. השחר עולה. מלא באושר, אני יכול לשמוט עכשיו את השוט והחבל.

מחשבה: אחדות, לכל חוק אחד, אין פיצול. השור היה רק מושא זמני. כמו המלכודת לארנב, כמו המכמורת לדג, כמו הזהב הניגלה בעופרה והירח המגיח מן הענן. שביל אחד של אור צלול עובר דרך הזמן הנצחי.

8

השור וגם העצמי מתעלים

שוט, חבל, איש ושור, הכל הופך לכלום. שום אמירה לא תוכל עכשיו להכתים את הרקיע הרחב והנקי. וכי איך יוכל פתית של שלג לחיות באש המשתוללת? אלו הם עקבות הקדמונים, עקבות אבותי בהם אני הולך.

מחשבה: הבינוניות נעלמה, ההגבלות הוסרו והתודעה חופשית. אינני מחפש את ההארה ואין אני נשאר היכן שהיא איננה, ומכיוון שאינני באור וגם בחושך אני לא, אין אף עין שתראני עכשיו. אלפי ציפורים לו יפזרו פרחים על השביל שבו אני מהלך, גם מחווה כזו תהיה חסרת משמעות.

9

אל המקור

דרך ארוכה, צעדים רבים מדי, הכל כדי להגיע אל המקור. אולי עדיף היה להיות עיוור וחרש, או פשוט להשאר במקום שלך בשקט, לא להיות מוטרד מההיעדר. הנהר זורם בנחת הלאה. הפרחים אדומים.

מחשבה: האמת צלולה, מההתחלה. מאוזן בָּשקט אתה יכול להבחין בצורות המתחברות ומתפזרות. אם אינך כבול אל החיבור, לא תהיה מוטרד מהפיזור. המים אזמרגד, ההרים סגולים, ואני יכול לראות את הבורא ואת המכלה.

10

בעולם

יחף וחצי עירום, אני מהלך בין אנשי העולם. בלויים בגדי ומאובקים, ואני מאושר תמיד. אין שום קסם באריכות חיי. לנגד עיני עצים מתים קמים לתחיה.

מחשבה: מעבר לשער שלי, אלפי חכמים תוהים כנגדי. יופיו של גני הוא בלתי נראה. מדוע לתור אחר עקבות הקדמונים? אני הולך לשוק ובקבוק של יין בידי, וחוזר הביתה עם המצרכים. אני פוקד את השוק ואת בית היין וכל מי שאני נותן בו את מבטי, הופך מואר.

תגים: ,

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: