שיר מיותר

שתיתי תה

ואכלתי עוגיה

שתיתי תה

ואכלתי עוגיה

שתיתי תה ואכלתי עוגיה

אני מתגעגעת

ואתה מת

ושתיתי תה

ואכלתי עוגיה ושתיתי תה

ואכלתי

עוגיה ושתיתי

תה ואכלתי עוגיה

זאת אני שמתה

 

תגים: , ,

10 תגובות to “שיר מיותר”

  1. whisper Says:

    העצב שותה אותי
    ואני אכולת געגועים
    העצב שותה אותי
    ואני אכולת געגועים
    והידיים נעות ונוגעות בחפצים
    והשפתיים נפתחות
    והשיניים נוגסות
    והחלל הולך וגדל
    וגדל והולך
    ואתה אינך
    ואיני איתך
    ואינני
    ואין
    ומיותר לי
    כל כך
    מיותר
    הרגע הבוהה הזה
    הבוכה הזה
    לבד

  2. mooncatom Says:

    כן כן,
    געגועים זה דבר
    מ י ו ת ר…

  3. whisper Says:

    מונכה יקירה,
    אני לא חושבת שגעגועים הם דבר מיותר,
    הגעגוע מסמן את החלל שאל תוכו נשפכת היצירה,
    זה חלק מהחיים.
    מה שכתבתי, היה הדהוד של השיר שלך,
    לא ההרגשה שלי.
    זה הכאב והאובדן שנורא כל כך, אבל זה מה שעושה
    אותנו אנושיות, וחומלות, יותר מכל דבר אחר, אם
    אנחנו מאפשרות.

  4. mooncatom Says:

    לצערי
    אני נשארת בעקשנותי הרבה בזה:
    געגועים זה דבר מיותר
    הגעגוע מסמן את החלל שאל תוכו מתבזבזת האנרגיה החיובית,
    שאל תוכו נשאבים הכוחות היצירתיים,
    שאל תוכו אני הולכת לאיבוד
    ואני לא אוהבת את זה…
    מה לשות?
    ככה זה בשבילי.

  5. whisper Says:

    כן, שכחתי לכתוב ת'חלק הזה, תכננתי ומשהו הסיח את דעתי –
    כשהכאב מצמית אז זו כבר בעיה…
    אבל הנה- את יוצרת, מתחילה מכתיבה מיותרת, וממשיכה
    בסערה – האם זה באמת כל כך נורא?

  6. mooncatom Says:

    אם נותנים לך לימונים
    ואת מכינה מהם לימונדה…
    אז לימונים זה טוב או רע?!
    שאלה קשה.

  7. whisper Says:

    זה לא טוב ולא רע, זה פשוט קיים.
    ואם לא הייתי מגיעה להבנה הזו בקשר לאנושות בכלל
    ולחיים שלי בפרט, לא הייתי שורדת את התקיפה האחרונה.
    אני לא מנסה לשנות את העולם יותר. הבנתי שהרע הוא חלק
    מההוויה האנושית, החכמה היא להבין שגם הטוב וללמוד לזהות.
    גם הכאב והגעגוע והאובדן הם חלק מהחיים, עם כל הצער שבדבר,
    שגם הוא חלק מהחיים, לעולם לא נשנה זאת, ובשביל להמשיך לאהוב
    כל מה שיכולתי לעשות הוא לכתוב ולא לשתוק ולא להלחם ברגשות
    ובדימויים ובכל החרא הזה, להפסיק להפריד בין הרוע המוחלט לטוב
    המוחלט – כשכתבתי על האונס ועל אחת התקיפות היותר עצובות שעברתי,
    כתבתי שם על זה שמה שהיה כל כך נורא היה העובדה שגם היו רגעים
    טובים, זה הטוויסט של הרוע שהרס הכל, ושם הקושי להתמודד.
    רק כשהבנתי שיש משהו הרבה יותר גדול מהסיפור האישי שלי, ואלה החיים,
    וכח החיים שחזק יותר מהכל, שכולל בתוכו גם את המוות, שאין לי ולעולם
    לא תהיה לי על שליטה על כך, כי אני חלק מהיקום הזה, מהריקמה האנושית הזו,
    יכולתי להתחיל לנשום מעט יותר. להרגיש תקווה. למצוא את מקומי האמיתי
    בעולם.
    דווקא ההכרה בכמה שאני חסרת משמעות הצליחה להביא אותי אל עצמי, אל ההבנה שאת המשמעות אני יוצקת אל תוך החיים ולא להפך.

  8. mooncatom Says:

    לחישה,
    אני מלאת התפעלות מהדרך שעברת,
    תודה.

  9. whisper Says:

    בבקשה מונכה,
    זה המעט שיכולתי לעשות
    כדי להמתיק את התה והעוגיה
    בתוך מרורי הגעגועים הממיתים שחשת.

  10. mooncatom Says:

    תבורכי.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: