מהפְּנים החוצה

שם למעלה בבית שקרוב לשמים נמצאת

הקרקע המוצקה של המציאות,

וכשאני יוצאת

ומתחילה לרדת במדרגות:

קומה ועוד קומה, מדרגה אחרי מדרגה

אני מתרחקת מהמציאות, ניתקת ממנה והופכת אבודה.

אבודה במעבה האדמה של החוץ.

תועה במבוכי הגיהנום התת קרקעי

שהוא עולם החיים האמיתיים:

עולם שאני לא מבינה את חוקיו

ואת אלה שאני מבינה אני מסרבת לקבל.

 

תגים: ,

2 תגובות to “מהפְּנים החוצה”

  1. שועי Says:

    הי מיכל,

    כותב צ'סלב מילוש בשירו "שמע" בתרגום דוד וינפלד

    אֲדנָי, שמעה בקולי, כי חוטא אני, כלומר אין לי דבר חוץ מן התפלה
    שמרני מיום אטימות הלב וחוסר אונים
    עת מעוף הסנונית, האדמוניות, הנרקיסים והאירוסים בשוק הפרחים–
    לא יהיו בשבילי אות תהלתך
    עת יקיפוני זדים ואני, כנגד נימוקיהם, לא אצליח להיזכר באף אחד מנסיךָ
    עת אהיה בעיני עצמי, נוכל ומתעתע, מפני שהנני נוטל חלק בפולחני הדת
    עת אטיח בפניך שחוקקת את חוק המות הכללי
    עת כבר אהיה נכון לקֹד קידה בפני האין ולחיים עלי אדמות לקרא וודויל שטני.

    (צ'סלב מילוש, זה, הוצאת אבן חושן: רעננה 2008, עמ' 65)

    על אף שמילוש היה סוג של נוצרי-קתולי, אפשר לטעמי לקרוא את החויה המתוארת בו כמשהו כלל-אנושי ולא דתי, שאייכשהו התכתב אצלי עם השיר שלך השכן מלמעלה.

  2. mooncatom Says:

    זה לא להאמין
    עד כמה
    הוא מתאר את שאני מרגישה
    ואתה היטבת למצוא את זה בשבילי.
    יום בו הציפורים במעופן
    והפרחים בצבעיהם
    לא מנחמים
    הוא יום רע.
    מזל שיש עם מי להשתכר
    מיופיין של המילים.
    תודה שועי.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: