דיזנגוף, שני שירים

~

הקפה כבר קר

והולך להגמר עוד מעט,

קנקן מים וכוס ריקה מהחצי והלאה.

מעבר להם אדנית עם צמח מוזר:

קנים ירוקים מכוונים להפגיז את השמים.

אחר כך הרחוב:

אנשים ונשים הולכים,

מגיחים מהצל

אל שלוליות האור

שעל המדרכה

בין עץ אחד למשנהו.

הם אינם מרגישים בחיוך העדין,

התרככות קטנה של שרירי הפנים שלהם,

עת האור הרך נוגע בהם.

אבל אני רואה. ואני זוכרת:

 

~

הרחוב זהר האותו יום

כמו נהר בשמש,

כולם נראו לי יפים

ואתה חיכית לי בצד השני

שאשחה דרכו אליך.

זהרורי האור נפלו על פניך

דרך הענפים הכבדים של הפיקוסים,

מתנה נדירה ממציאות סרבנית,

רגע שממשיך לנצנץ עדיין מרחוק

כמו כוכב מת.

 

תגים: , ,

4 תגובות to “דיזנגוף, שני שירים”

  1. whisper Says:

    זה כתוב כמו חלום דחוס כזה.
    הוי, מונכה, יקרה כזו, המילים, המילים שלך
    גורמות לגנים הפולניים שלי להאנח בייתר שאת
    'כמו כוכב מת'
    פתאם הלב שלי הופך חרסינה לבנה ונסדק.

  2. mooncatom Says:

    הי לחישה,
    שמחה שבאת לבקר,
    מקווה שללב שלום,
    את זקוקה לו בימים אלה…
    תודה!

  3. שועי Says:

    מיכל יקרה,
    לא יודע למה, הבהב בזכרוני 'בשעת ההתבהרות' ליאיר הורביץ
    שם הוא מראה ללואיס ילדת חלום את ארץ הצל בשעת ההתבהרות
    (בשעה שש לשעון האביב)

  4. mooncatom Says:

    תודה שועי,
    איזה יופי של שיר,
    וכמה אני מזדהה,
    יש לי שיר שמתחיל ככה:

    "קיבלתי אותו במתנה מהשמש
    והיינו בשמש אני זוכרת שביום ההוא
    הייתי השמש בעצמי
    הייתי חלמון עגול ורך…"

    אני שומרת עליו לקיץ.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: