על אדן החלון זר של אחת עשרה כלניות סגולות בכד של זכוכית
האור עובר דרך המים ומרצד על קירות המטבח.
בטיפות הגשם שבדשא,
בשלולית הקטנה שגורי החתולים משחקים בה באיצטרובל.
מנצנץ בכפית, כשאני מפזרת סוכר על התותים,
שיגירו את המתיקות שלהם ביתר שאת,
בשמנת שאני מערבבת לתוך התותים,
בעינים שלך כשאתה אומר לי: בוקר טוב.
~~~
המילה של אתמול: זְרִיָּה נ' 1. פיזור, הפצה. 2. זריקת תבואה גדושה ברוח כדי לנקותה מהתבן והמוץ. [זרית-, זריות] זרית מלח על פצעו – גרויו והרגזתו במידה יתרה, הוספת יגון על מכאובו. זריה לרוח – בזבוז, עשיית דבר שאין בו ברכה.
23 במרץ 2010 ב- 18:27 |
הצילום של הכתר ענוג להפליא
האור והצל והפיתוחים
כמעט מרגישה את השמש מחממת אותי
23 במרץ 2010 ב- 19:02 |
לצערי
אני לא יכולה לתת את הקרדיט לצלם,
זה היה צילום פירסומת ולא היה השם…
אבל נעריץ אותו ואת הכתר ביחד!!!
23 במרץ 2010 ב- 22:22 |
טוב, אז מאחר שאנו בימי ז'ורז' פרק הנה האיש בכבודו:
הרהור קטן שאנן מס' 1
כל בעל חתול יאמר לכם, ובצדק, שהחתולים מיטיבים להתגורר בבתים בצורה יעילה הרבה יותר מבני-אדם. גם בחללים המרובעים האיומים ביותר. הם יודעים למצוא את הפינות הנידחות הנוחות
(ז'ורז' פרק, חלל וכו': מבחר מרחבים, מצרפתית דן דאור ואוולין עמר, הוצאת בבל: תל אביב 1998, עמ' 36)
חלקם מוצאים גם חלקת דשא ירקרקת, רטובת גשם, לשחק באיצטרובל
24 במרץ 2010 ב- 7:51 |
אח שועי,
אין לך מושג כמה הציטט הזה מתאים במיוחד,
ומהמון טעמים.
ז'ורז' פרק מדבר הרבה ל הצורה שבה הכתיבה/האמנות
מתארת/מייצרת ואז מאייֶנתֶ את המציאות,
חתולים יודעים לייצר חלל ולאיין אותו:
לייצר, כמו בציטוט שהבאת (או כמו שחתולי עושה עכשיו כשהיא יושבת עלי…)
כמו החתול הנעלם ומשאיר את חיוכו,
וכמו בשיר שכתבתי אתמול…
החתלתולים הפכו את חלל החלום למקום.
רוח פרק באה בכל יום להיות סביבי בכתיבת הרשומה
אבל אתמול בכתיבת השיר הזה
היא היתה חזקה במיוחד.
24 במרץ 2010 ב- 12:26 |
מרגש, שרוח פרק התעופפה סביבך…
והשאר – מלכותי לגמרי, ומה שיפה זה שהסיטואציה מלכותית גם מבפנים וגם מבחוץ
(-:
24 במרץ 2010 ב- 15:39 |
תודה טלי,
עד חצי המלכות…
ויותר!