איש כוכב, איש כזב

אִישׁ הָיָה בְּיִשְׂרָאֵל,
בַּר-כּוֹכְבָא שְׁמוֹ.
אִישׁ צָעִיר גְּבַהּ קוֹמָה,
עֵינֵי זֹהַר לוֹ.

כך מתחיל השיר (מילים מאת לוין קיפניס והלחן של מרדכי זעירא) על הגיבור של לג בעומר, האיש שהיה או לא היה ומה היה, לא לגמרי ברור. כבר במילים האלה הראשונות נגלה לנו משהו שהוא גדול מהחיים, אולי אחד מאותם גיבורי על, כמו שאנחנו קוראים להם היום. לא מזמן קראתי עליהם בספר נפלא.

 

שמו של הספר הוא 'ההרפתקאות המדהימות של קוואליר וקליי', כתב אותו מייקל שייבון, ותירגמה יפה להוצאת 'עם עובד' אלינוער ברגר. מי מכם שכבר קראו את הספר, יודעים על מה אני מדברת ומי שלא, אני לא אקלקל לכם שום הפתעה, אני רק מפצירה בכם לקרוא. כדאי. הסופר החכם והמוכשר הזה, מתח מיתר מדוייק, שמחבר את הגולם מפראג, דרך הארי הודיני אל עולמם של גיבורי העל בקומיקס ויוצריהם, ושל גיבור אחד במיוחד, שדמותו רקוחה מהשניים האלה בידי אותם קוואליר וקליי. המיתר הזה מנגן ברגש כשם שהוא מתוח בתבונה.

הוּא הָיָה גִּבּוֹר,
הוּא קָרָא לִדְרוֹר,
כָּל הָעָם אָהַב אוֹתוֹ,
זֶה הָיָה גִּבּוֹר!
גִּבּוֹר!

היה או לא היה? ואם היה האם עד כדי כך היה? לא יודעים עליו הרבה ומה שיודעים מלא סתירות ושאלות,  וכמו שמהללים אותו כך גם מתעבים אותו, יש הגוזרים את שמו מכוכבא וחוגגים לזכרו, ויש האומרים שראוי היה לקרוא לו בר כוזבא…

הספר מתחיל ונגמר עם הגולם מפראג. אולי גיבור העל היהודי הראשון, כלומר יציר כפיו של אדם, דמות גדולה מהחיים שנועדה להביא הצלה לציבור שלם. המהר"ל יצר את הגולם שלו מהבוץ של נהר הוולטבה בפראג, וכך יצרו קוואליר וקליי את גיבור העל שלהם מהבוץ המר של מציאות חייהם . סיפורו של הגולם הוא סיפור שמציאות ודמיון מותכים בו ללא הפרדה, כך גם סיפורו של גיבור העל שלהם, וכך גם סיפורו של בר כוכבא. הפּרעות, המלחמה והמרד, היו באמת, והם אלה שיצרו את הגיבורים. המציאות המרה מזמינה את גיבור העל: המציירים והכותבים יוצרים אותו והקהל נקשר אליו כי הוא עונה על הצרכים הכי עמוקים של היוצרים ושלנו. על הצורך שלנו בהורים שייגנו עלינו, בחברים שיהיו נאמנים לנו, באהוב או אהובה שיעטפו אותנו, אבל יותר מזה, על הצורך שלנו בעולם שיהיה בו איזשהו הגיון ברור בין טוב ורע, על הצורך שלנו בהצלה וגאולה.

בשנות השלושים-ארבעים, בדיוק בזמן שבו מתרחש הספר, גם כאן בארץ היה צורך עמוק בגיבורי על, שיעבירו את היהודי הגלותי, הנרדף, המושמד וחסר האונים, אל המקום החדש שהתהווה כאן, שיקשור את ילדיו אל הארץ הצעירה והמסוכנת הזאת, וגיבור העל עוצב, בהתחלה על ידי טשרניחובסקי ואז בעיבוד פשוט וקליט יותר לילדים, על ידי לוין קיפניס.

יוֹם אֶחָד קָרָה מִקְרֶה
הָהּ, מִקְרֶה עָצוּב
בַּר-כּוֹכְבָא נָפַל בַּשְּׁבִי
וְהוּשַׂם בַּכְּלוּב.
מַה נּוֹרָא כְּלוּב זֶה,
בּוֹ שָׁאַג אַרְיֵה!
אַךְ רָאָה אֶת בַּר כּוֹכְבָא
הִתְנַפֵּל הָאַרְיֵה!
אַרְיֵה!

ובכן, יש בו מהודיני…  הוא מושם בכלוב ועוד עם אריה. מה יהיה? זה הרגע הכי מפחיד בסיפורו של כל גיבור על, רגע שנראה לגמרי חסר מוצא, הכל אבוד. אבל…


אַךְ דְּעוּ נָא, בַּר כּוֹכְבָא
מַה גִּבּוֹר וָעַז!
אָץ קָפַץ עַל הָאַרְיֵה
וְקַל כַּנֶּשֶׁר טָס.
עַל הַר וָגַיְא הוּא שָׁט,
וְדֶגֶל דְּרוֹר בַּיָּד,
כָּל הָעָם מָחָא לוֹ כַּף:
בַּר כּוֹכְבָא, הֵידָד!
הֵידָד!

ויש בו גם מסוּפרמן. נכון? כמוהו הוא איש כוכב, כמוהו יש לו כוחות על אנושיים, וכמוהו הוא איש כזב, כלומר סיפור על גבול הבדיון, מוגזם, גדול מהחיים, מיתוס.

 

תגים: ,

6 תגובות to “איש כוכב, איש כזב”

  1. שועי Says:

    מיכל יקרה,
    כמה פעמים חשבתי לקרוא את שייבון ואת האסקפיסט שלו, ותמיד נעצרתי. יש לו המון סיפור, אבל אין לו מוסיקה.
    והמהר"ל והגולם הם אגדת עם. למהר"ל כנראה לא היה כל קשר עם מאגיה וכישוף.
    מקור האגדה הוא מספר סיפורים יהודי בשל יודיל רוזנברג שהוציא במאה התשע עשרה את הספר "נפלאות המהר"ל". האם הוא קרא את מרי שליואת 'פרנקנשטין' שלה? מי יידע? אחר כך פיתחו את האגדה שלו גם הסופר האוסטרי, גוסטב מיירנק, בספרו Der Golem , הבמאי הגרמני פאול וגנר בסרט Der Golem, ואפילו יצחק בשביס זינגר באגדה מהר"לית משלו.
    בכל מקרה, אגדות של יצירת גלמים על פי ספר יצירה מצויים בעולם הרבני למן המאה השלוש עשרה לפחות. גם מתכונים ליצירה. היו גם כמה בעלי-שם יהודיים (מאגיקונים) בתקופתו של המהר"ל, במיוחד בגרמניה, שיוחסה להם בריאת גלמים.
    לאחרונה קראתי חיבור פרשני של אחד מהם על ספר הזוהר (על ספר בראשית). לא מצאתי בו עקבות מיוחדים לפעילות מאגית.

    מה שבטוח הוא שבר כוכבא היה סוג של גולם-פוליטי; כי למרוד ברומא בימי אדריאנוס, היתה סוג של התאבדות ידועה מראש, ותוצאות המרד היו קשות מאוד-מאוד. ושום מילה על ר' עקיבה, שמשך בחוטים ושלהב את היהודים, כי הנה בא קץ הגאולה המשיחית.

  2. mooncatom Says:

    תודה לך שועי היקר!
    איך אני יכולה לסמוך עליך,
    שתעגן את הכתיבה הפרועה והמרושלת שלי,
    בעוגנים הסטוריים ובעובדות מוצקות…
    איזה כיף!
    אני חושבת שהגולם/גיבור על
    הם בדיוק אגדות עם או מיתוסים שכאלה
    שמשרתים מטרות, לעיתים נלוזות זה ברור,
    אבל לרוב פשוט צרכים עמוקים ויאוש וכאב.
    זה הפן שאני הכי אוהבת בספר,
    ובגללו אני חושבת שהוא כדאי לקריאה.

  3. המחסנאית Says:

    גם מבוגרים אוהבים גיבורי על? אני לא אוהבת. לא אהבתי גם כילדה. לא את אלה הלוחמים בכל אופן. התמונה של סופרמן כאן מדגימה את הקושי להבחין, לי בכל אופן ,ולדעת בבירור אם הוא טוב או רע. (וגם לא להכריע בשאלה מה אמיתי ומה בדיוני). דוקא לסופרמן יש חלקים יותר מרוכבים בחלק מהמופעים שלו. אין ספק שגיבורי העל הם מושא להזדהות ומשאת נפש להרבה ילדים – בעיקר בנים.
    רשמתי לי עוד ספר לקריאה לצרף לאלה שאני מאד רוצה ולא מצליחה להגיע אליהם. שמעתי גם בעבר וההמלצה שלך תעביר אותו לתחילת הרשימה

  4. mooncatom Says:

    הי מחסנאית,
    זאת בדיוק הסיבה לבחירת שתי התמונות.
    האחת מציגה את גיבורי העל, המתוקים והחייכנים…
    בשניה סופרמן לא כל כך מתוק
    והאלימות והאכזריות לא מרוככות,
    וכן, וכשתקראי את הספר תראי איך העניין של האלימות
    נדון שם באופן מאוד מעניין.

  5. רביב Says:

    תודה מיכל על המיתוס בין היה ללא היה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: