תסתכלי, זה משהו יפה

רציתי לצלם דברים דרך מראה עגולה, בשביל הפרוייקט 'משהו עגול', ונזכרתי במשהו שקרה מזמן, ומאוד מתאים לספר אותו היום. זה קרה לפני עשר שנים בערך. הייתי אז מתנדבת בקו הטלפון של המרכז סיוע לנפגעות תקיפה מינית בתל אביב. הגעתי לפגישה בשעות הערב ואישה ניגשה אלי ואמרה: מיכל, את זוכרת אותי? לקח לי רגע ארוך לזהות. וזה לא שהיא לא היתה יפה ומטופחת בפעם הראשונה שראיתי אותה, כמה חודשים קודם לכן, אבל היה לאישה הזו עכשיו משהו שלא היה לה אז. היה לה חיוך.

זה לא דבר שקורה הרבה במרכז, שאת עונה לאישה בקו, משוחחת איתה ואז גם נפגשת איתה. בדרך כלל יש מי שיותר יושבות ועונות בקו ויש מי שנפגשות ולא תמיד זה מסתדר גם עם הזמנים, כי הרי כולן מתנדבות, וזה היה די במקרה שהיתה לנו שיחה מאוד טובה ושיכולתי גם להפגש. אחר כך היא הלכה לטיפול ויותר לא נפגשנו והנה המקרה היה לטובתי ושוב פגשתי אותה. השיחה הטובה הביאה לפגישה והפגישה הובילה לטיפול אצל פסיכולוגית פרטית, וזה הביא אותה בחזרה למרכז כדי להשתתף בקבוצה טיפולית עם נשים שעברו חוויה דומה לשלה, תקיפה מינית בילדות. רק נשים שעושות עבודת החלמה משמעותית מתקבלות לקבוצה כזו, ומכך הבנתי שמאז שיחתנו היא עבדה קשה מאוד ואת זה יכולתי כאמור, לראות בחיוך החדש והרחב שלה.

זו אישה צעירה ויפה שקברה את הטראומה עמוק מאוד כדי שתוכל לשרוד, להקים משפחה ולחיות חיים נורמלים לכאורה. אבל זאת הבעיה, שרק לכאורה, כי הכאב שהיה עמוק התחיל למצוא את הסדקים כדי לעלות והמסכה שהיא לבשה כל כך הרבה שנים הלכה והתקלפה והיא היתה במצוקה כל כך קשה כשהיא התקשרה בפעם הראשונה למרכז, שהיה לה קשה מאוד להאמין לי, שיכול בהחלט להיות, ויש סבירות גבוהה מאוד, שהיא תחלים. אבל היא היתה נחושה בדעתה והיה לה גם הרבה על כף המאזניים. הזוגיות שלה והאמהות שלה נפגעו מאוד מאוד מההצפות שחוללה התסמונת הפוסט טראומתית, שהתנפלה עליה במלוא כוחה מתוך המעמקים. אז אחרי ששוחחנו בטלפון גם נפגשנו ואז היא התחילה לשמוע ממני, לראשונה בחייה, שכל התסמינים שלה הם נורמלים לחלוטין, שהיא לא משוגעת, שאלה בדיוק הדברים שקורים לכל מי שעברה או עבר תקיפה מינית בילדות, שזה נורמלי לחלוטין ושיש לזה גם מרפא. היא קיבלה ממני לבקשתה המלצה על כמה פסיכולוגיות שמתמחות בנושא וזהו, יותר לא שמעתי ממנה או עליה. זו התנהלות רגילה במרכז ולעיתים ממש נדירות זה אחרת. כאמור, התמזל מזלי לפגוש אותה שוב ולראות את ההתקדמות, את החיוך. ועוד דבר אחד מדהים.

היא אמרה לי: חכי שניה, והלכה לתיק שלה והוציאה ממנו משהו ונתנה לי: מזכרת ממני, היא אמרה, תסתכלי זה משהו יפה. התפלאתי קצת שהיא מהללת את מעשה ידיה. זאת היתה מראה קטנה עם עיטורים שהיא עשתה מפימו. באמת יפה, אמרתי. היא צחקה. לא, לא הראי יפה, תסתכלי בתוכו, תסתכלי ותראי אותך. את עזרת לי להגיע לכאן. כל פעם שתסתכלי בראי תזכרי את זה.

עכשיו אני לא איזה צנועה גדולה אבל אני גם לא מספרת לכם את זה כדי להשוויץ, אני מקווה שאתם מבינים… אני מספרת את זה כי זאת לא אני שעשיתי את זה, זה הדבר הענק הזה שנקרא 'מרכז סיוע לנפגעות תקיפה מינית', אני הייתי חלק ממנו וגם אתם יכולים באיזשהו אופן להיות.

10 תגובות to “תסתכלי, זה משהו יפה”

  1. lawanda Says:

    חשתי שבסיפור הייתה תפנית עם אופי מניפולטיבי שהזכיר לי ארוע אישי שכלל מרק ואת סבתא שלי

  2. mooncatom Says:

    לוונדה יקרה ושמנמנה שלי,
    את מתכוונת לעובדה
    שאני מביאה את כל הסיפור
    כדי לגרום לאנשים לבוא לבזאר??
    כי אם כן אז נכון.
    המניפולציה שקופה
    וקדושה…
    וגם זכר סבתך והמרק לברכה.

  3. אומנית זעירה Says:

    זה סיפור יפה ונוגע ללב, מיכל. מראה היא סימבול כל כך פשוט וקולע למדד מצוקות. להתבונן במראה ולראות בה משהו טוב/יפה זה לא מובן מאליו. זו מתנה גדולה.

  4. mooncatom Says:

    תודה תמר,
    אני מסכימה איתך מאוד,
    זו אכן מתנה ענקית.
    היא שמורה בקופסה של הדברים הכי חשובים שאספתי בחיי
    והיא שמורה בליבי כאחד הדברים הכי חשובים,
    ובגלל שאני בכלל לא צנועה, אז חלקתי את הסיפור הזה
    כדי שהוא יסביר את המשמעות של המרכז בשביל כל אישה
    שעברה בו אי פעם כפונה או כמתנדבת.

  5. המחסנאית Says:

    כמה טוב שיש לפעמים מישהו מהעבר השני של הקו. כמה טוב שיש מישהו שלפעמים חוזר. שיקוף כפול ומכופל
    מה ששיקפת לה כנראה על מה שראית בה נשאר טבוע ולכן היא לא צריכה לחזור .
    בהצלחה לבאזר.
    הבנתי שיודעים על זה מהמקומון של רחובות וגם בלי תזכורת שלי יגיעו כנראה.

  6. mooncatom Says:

    תודה מחסנאית,
    על המילים הטובות,
    ועל הפצת הבשורה.
    גם אם זה מתפרסם בכל מיני מקומות,
    זה תמיד טוב לשמוע גם ממשהו שמכירים…

  7. ליאורה רוזנפלד-סופר Says:

    שטיינרית אהובה,

    אתמול נכנסתי לראשונה לבלוג שלך (נקודה שחורה בשבילי שזו פעם ראשונה, אך להגנתי אומר שלא הייתי בעניינים כל כך), ומה אומר ומה אגיד?? התמכרתי.

    כתיבתך מקסימה ומרעננת כל כך, ופשוט עושה חשק לקרוא כל מכתם שיוצא תחת ידייך :-)

    נשיקות.

  8. mooncatom Says:

    ליאורית יקרה,

    אני שמחה מאוד!
    עדיף מאוחר מלעולם לא,
    משפט שמתאים לי מאוד
    ואני תמיד שמחה להגיד…
    שמחה שבאת ושאמרת דברים כה טובים,
    ושמחר אזכה לחבקך.
    להתראות!

    וגם…
    יש לי הרגשה שאת תאהבי את פרוייקט ז'ורז' פרק.

  9. טלי Says:

    וואו, הסתכלתי, באמת משהו יפה…(הפוסט הזה)

    איזו מתנה מרגשת! זכית (-:

  10. mooncatom Says:

    זכיתי!
    תודה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: