Sūrya namaskāra

בְּרָכָה לשמש  ~  Sun Salutation

מוקדש לאורנה, מורתי האהובה ליוגה 

 

                "…האוויר עדיין קריר והדשא מטולל. השמים עדיין כחול עז והשמש מלטפת בעדינות. בוקר בפארק הירקון. בעוד שעתים כשהם יגמרו את השיעור האוויר כבר ילהט, השמים יהיו לבנים והשמש תכה על הראש, הדשא יהיה יבש וחם ומלא ברחשים. למרות שברור שעוד מעט היא תתחיל להכות בעולם ללא רחם, הם מתחילים בברכה לשמש: שתים עשרה תנועות ושש נשימות, כל תנועה סגורה מלווה בנשיפה וכל תנועה פתוחה בשאיפה, סידרה של תנועות ונשימות הדורשת דיוק וריכוז. היא מברכת את השמש וגם מבקשת ממנה בעדינות שתחכה קצת, שתיתן עוד כמה דקות של קרירות ושקט. אחרי הברכה לשמש, מנוחה. היא שוכבת ומסתכלת אל השמים דרך עלוות העץ, דרורים מתרוצצים ולטאה זוחלת על הגזע, לאט לאט ואז בבת אחת בזינוק נעלמת."    (קטע מתוך ספר בכתיבה שאין לו עדיין שם) 

נולדתי בשיאו של הקיץ. מאז שאני זוכרת את עצמי טוב לי כשחם, אני אוהבת את השמש ומרגישה קשורה אליה, ואני לא ממש יכולה להיות שמחה כשהיא מסתתרת. אני מברכת את השמש. 

           

ביוגה מברכים את השמש בעזרת סידרה של תנוחות המלוּות בנשימה (תנוחה = אסָנה, ביוגה זה שילוב של תנועה ומנוחה באותו הדבר עצמו). אפשר לעשות אותן מהר ואנרגטי יש יוגים שאפילו הוסיפו קפיצות, ואפשר לעשות אותן לאט לאט.  בכל מקרה ישנם אלפי פרטים קטנים שצריך לשים אליהם לב והלימוד אף פעם לא נגמר. אני יודעת שזה קצת קשה לעקוב אחרי תיאור של תנועות ונשימות, אבל השתדלתי להיות קצרה. העיגול הכתום הקטן שמופיע על כל דמות, מסמן את הצ'אקרה של התנוחה. אפשר כמובן גם לדלג על כל התיאור אל הסוף, שם יש שתי הדגמות.

מביאים את שתי כפות הידיים זו מול זו בגובה החזה תוך כדי נשיפה. תנוחת תפילה, וגם ברכת שלום, नमस्ते 'נמסטה' [1].

פורשים אותן כמו כנפים לצדדים ואז מרימים אותן למעלה וממלאים את החזה באוויר, מזדקפים ומתארכים ככל האפשר. מביטים אל השמים ומשתדלים לראות אותם באמת, גם אם אתם במקום סגור ואפלולי. צריך שהשמים יהיו תמיד בפנים [2].

עכשיו תוך כדי נשיפה איטית של כל האוויר החוצה, מכופפים את הגוף לפנים. הידיים פשוטות קדימה ועושות קשת גדולה באוויר עד שהן מגיעות למטה ונרגעות. הגענו אל התנוחה שאני כל כך אוהבת, הכיפוף לפנים, उत्तानासन 'אוטנאסנה'  [3].

אפשר לנוח כאן ולהירגע ואפשר להתחיל להכניס אוויר לאט לאט, לשאוף וליישר את הגב כך שהוא יהיה מקביל לרצפה, ואז לשלוח את רגל ימין לאחור. להגיע למצב בו רגל ימין שלוחה לאחור ורגל שמאל מחזיקה עליה את הגוף. מייצבים את העמידה ומחזקים את שתי הרגליים. גם רגל ימין הארוכה לוקחת אחריות על נשיאת המשקל שלנו אפשר גם לשאת את הידיים אל על [4].

אחרי שמילאנו את הריאות ככל יכולתנו אנחנו מניחים את כפות הידיים יציבות לצידי כפות הרגלים ושולחים גם את רגל שמאל לאחור. עכשיו כל הגוף ישר ישר. לישר את המרפקים ולתת לזרועות לקחת אחריות. הבטן מתאמצת גם היא. צריך לשים לב שלא לאמץ את הגב יותר מדי. עוצרים את הנשימה לכל החלק הזה שבו הגוף מתוח כמו מקל, שזה גם השם של התנוחה, 'צ'טורנגהאסנה' [5].

עכשיו מגיע חלק מאוד קשה, הוא מאמץ מאוד את הזרועות אבל הוא גם נראה קצת מצחיק מבחוץ. תוך כדי נשיפה מורידים את הברכיים למזרון ובמקביל גם את החזה והמצח. מה שנשאר באוויר זה רק הישבן [6].

זה קשה אבל לא צריך להתעכב שם הרבה, בתנועה חלקה תוך כדי שאיפה מעלים את כל פלג הגוף העליון למעלה כשהוא נשען טוב על הזרועות ואת הרגלים מותחים לאחור היטב עד קצות האצבעות. התנוחה הזאת נקראת 'תנוחת הקוברה' וככה בדיוק היא נראית [7].

אחרי שנשארים קצת שם ומסתכלים על העולם מזווית ראיה של קוברה מתחילים לנשוף ועושים את התנוחה ההפוכה לה. גם אם לא אמרתי את זה עד עכשיו אפשר היה לראות את הזוגות של התנועות, שאיפה נשיפה, פתוח סגור. אז אחרי הקוברה מגיע זה: משולש מושלם ששני הקודקודים התחתונים שלו הם כפות הידים וכפות הרגלים וראשו הוא הישבן שצריך למשוך אותנו למעלה. שתי צלעות המשולש הן הרגלים והחלק העליון של הגוף ושתיהן כמובן צריכות להיות ישרות לגמרי. זה נקרא 'תנוחת כלב עם ראש למטה' [8].

עכשיו צריך לעשות שני דברים ביחד, להתחיל לשאוף שוב אוויר ולתכנן היטב את התנועה הבאה, היא דורשת מעט תנופה. אנחנו בדרך חזרה למעלה. יחד עם השאיפה שולחים את רגל ימין קדימה וחוזרים אל הכריעה מההתחלה, רק שהפעם הרגל הכפופה היא ימין והשלוחה לאחור שמאל [9].

ו… בתנופה קטנה נוספת מושכים את רגל שמאל ובבת אחת נעמדים. את זה עושים תוך כדי נשיפה ומגיעים שוב אל הכיפוף לפנים, נחים ונהנים מרגע השקט ההפוך הזה [10].

שוב מעלים את הידים למעלה, תוך שהחזה מתמלא באוויר חדש [11].

נושפים וחוזרים לתנוחת התפילה, ברכה [12].

אפשר לקחת כמה נשימות טובות לפני שמתחילים לעשות את הכל מחדש, עם צד שמאל.

~   ~   ~ 

בחרתי שתי הדגמות מאוד מאוד שונות זו מזו, מתוך המון שיש ביוטיוב, זו הדגמה מדוייקת, קצר ולעניין, בהאטה יוגה (קלאסית). וכאן, אפשר לראות איך זה באשטנגה.

 

הנה באה השמש, והכל בסדר, ואיזה כיף שעוד מעט יהיה קיץ. 

תגים:

8 תגובות to “Sūrya namaskāra”

  1. שרון Says:

    קיץ? כייף? שמש? מבורכת? טוב לך כשחם? אני רק יכול לקנא. אלו בדיוק הדברים שגורמים לי קלאסטרופוביה ויגון בעונה זו. עונה מהגיהנום. שמש צורבת קשה ואיומה, אור נורא, חום זוועה ולחות מהשאול. אני כל כך איש חורף ובקיץ בא לי לבכות מייאוש. שום יוגה לא תעזור כאן. כייף לך.

  2. mooncatom Says:

    אוי שרון,
    אני מצטערת, זה באמת לא פייר…
    טוב, תתענג על הימים הנפלאים של עכשיו,
    תראה איזה עננים מקסימים
    סידרתי במיוחד בשבילך הבוקר!
    ועוד מעט תרד אל מחתרת המזגנים.

  3. שועי Says:

    היו ימים שבהם התחלתי כל בוקר עם 'ברכת השמש'. עכשיו אני שומר זאת לימים שבהם אני מתעורר עייף, תפוס, והראש שלי מלא בענן כהה שלא רואים דרכו…
    יש ל'ברכת השמש' את היכולת להעיר מעט את הגוף, ואת המחשבה.

  4. mooncatom Says:

    כן שועי יקר,
    הברכה לשמש,
    מעירה אותנו…
    יש בה סיכום ממצה ויסודי
    של כל מה שצריך להעיר,
    פיסית ונפשית.
    גם אני לא מצליחה כל יום.
    ומה שהכי מבאס אותי, זה שדווקא בימים של ענן כהה שלא רואים דרכו,
    אז הכי קשה לי להביא את עצמי לברך את השמש, היא כל כך מסתתרת לי.
    אבל אני יכולה להגיד שבכל יום שאני כן מצליחה
    זה משפר את היום באופן קיצוני. תמיד.

  5. המחסנאית Says:

    כתבת כאן דברים שחלקם בשפה זרה. שפה זרה לי ותודה על התרגום וההמחשה )פעם תרגלתי יוגה אבל בלי ברכות בכלל.)

    השמש של הקיץ קשה לי. אני צריכה רק לבקש ולחפש מכסה.

    אבל אני הפוכה. כל בוקר, לא אני מברכת את השמש אלא השמש מברכת אותי, היא מתעוררת קודם, מעירה אותי ברכות.ביום אפור, כשהעננים מסתירים אותה, הוא יום ללא ברכה.

    וגם – אני מאד מתרשמת מההפסק היצירתי. איך מספיקים הכל? אני בקושי מצליחה לזרוק דברים בערמה במחסן שלי

  6. mooncatom Says:

    הי מחסנאית,
    מעניין שאת אומרת שתרגלת יוגה בלי ברכת השמש,
    זה דבר כל כך מרכזי שלא תיארתי לי שאפשר…
    השמש יודעת ללטף, בדיוק כמו שהיא יודעת להכות, נכון?
    ובעניין ההספק,
    תודה,
    בתקווה שקינאת בלוגאיות תרבה טיולים
    ודיווחים מהפארק…

  7. תמי ברקאי Says:

    אני עם שרון, שמש של קיץ עושה אותי עצבנית,
    שונאת להזיע שונאת לחות וחום.
    מה אני גרה בתל אביב, מה? אה, זו העיר היחידה שאפשר לחיות בה, וזה המחיר.

    אבל ביוגה אני כן מברכת את השמש, ואז זאת לא השמש הקופחת המייזעת, זו השמש המיטיבה והנעימה שיוצאת אחרי גשם ועושה קשת.

  8. mooncatom Says:

    תמיצ',
    בתל האביב, השמש אכן יודעת
    להיות אכזרית מאין כמוה…
    אבל טוב שהזכרת לי כישרון אחד
    ששכחתי למנות בין כשרונותיה
    והוא לעשות קשתות אחרי הגשם
    ובכלל, קשתות,
    קסמים..

    ומשהו מצחיק ביותר שמצאתי במקרה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: