נקודות אדומות

 

.

15 תגובות to “נקודות אדומות”

  1. שועי Says:

    מיכל יקרה,
    אדום, על פי השיעים-אסמאעילים הוא הצבע של הטבע.
    זה ניכר מן התמונה השניה.
    באשר לשלישית- נראה לי שזה שיבוט שלא הצליח של סופגניה, לא?
    הראשונה- אדם שתפס את הנקודה של הריבה בסופגניה. ובא לספר לחבריו הירוקים, על התגלית שלו שנקראת: ריבת תות.
    באותם ימים, דיבר האדם אל הקיפודים, ונתן להם שמות כמו שמוליק.
    וכך למד שמוליק קיפוד לומר לגדי: תודה בעד התות.

  2. mooncatom Says:

    שועי שועי,

    הצבע האדום הוא כל כך חיים,
    שלפעמים כל מה שצריך,
    זה רק נקודה אדומה,
    וכבר גל של חיים עובר אותך ושוטף,
    ולכן אני חושבת,
    שאני כל כך אוהבת את העוגיות האלה
    שיש להן צורה של פרח
    עם נקודה אדומה במרכזו.
    אני אפילו לא צריכה לאכול אחת,
    (למעשה רצוי שלא אוכל,
    מבחינה תזונתית זה כל התועבות בבת אחת…)
    אבל רק להביט בהן,
    ואני מתמלאת מתיקות מכף רגל ועד ראש.
    והאיש הירוק,
    נכון, הוא מסתבר
    חוקר את מסתרי השפעת הנקודה האדומה
    על נפש האישה המשוררית.

    ד"ש לשמוליקיפוד
    אני חושבת שגם לו יש נטיה לנקודות אדומות…
    על הגב.

  3. שרון Says:

    זה יפה, האבעבועות רוח הללו…

  4. mooncatom Says:

    אבעבועות רוחניות…
    תודה שרון.

  5. המחסנאית Says:

    איזה ציורים יפים. ממש עשו לי שמח בלב.

    הראשונה היא כמו יהלום נוצץ אדום, אוצר. השני עץ, פרחים, משובב נפש.
    אבל העוגייה – משאת נפש של העבר. כמה אהבתי אותם. כמה אהבתי ,לפתוח,לאכול כל חלק בנפרד, להתלבט מה קודם: הריבה עם עוגייה, רק ללקק את הריבה תחילה, עוגייה וריבה ביחד, עוגייה וריבה ואבקת סוכר, לאכול לאט, להשאיר לאחר כך. וטעם של חמאה. נפלא.
    אבל היום – מה שאני רואה היום זה קמח לבן, המון קלוריות, שומן רווי, צבע מאכל.
    היום כבר אין לה אותו קסם עבורי. היא בקטגוריה של סוכריות גומי צבעוניות בצורת נחשים. (מכירה מקרוב כמה שאלה בדיוק עבורם הכי משמחים) . מפסידים משהו עם השנים. מרוויחים משהו אחר.

    ואדום – נקודה לפעמים זו בדיוק המידה הנכונה. יש אדום של פרי בשל ויש אדום של דם רותח. אדום של נועזות והתלהבות , ובמידה אחרת של תוקפנות.

  6. mooncatom Says:

    הי מחסנאית,
    ידעתי שאת תדעי בדיוק על מה אני מדברת,
    העוגיות החמודות המשובבות האלה…
    צרה צרורה.
    אבל בתור אובייקט פטישיסטי,
    בתור ויז'ואל מקסים,
    הן מצויינות.
    וגם בשביל לעורר את הזיכרון,
    בדיוק.

  7. תמי ברקאי Says:

    נו.. רק עוגיה אחת!
    נכון שקמח לבן וסוכר וכל זה
    אבל נו…. רק אחת ואז אני אפסיק. ואלך לאכול קינואה.
    אבל קודם…
    יואו כמה אני אוהבת כאלה!!

  8. mooncatom Says:

    בסדר,
    לנמרת לוטוס שעבדה ב'מתוקה'…
    מותר עוגיה פרח לב אדום אחת!
    ונחמד,
    כי בדיוק כשאת כתבת את זה
    אני אכלתי קינואה, עם מנגולד,
    שלימדת אותי פעם להכין!

  9. תמי ברקאי Says:

    אהה, ואני חשבתי שאת בחוג חומוס היום.

  10. רות Says:

    ואיך אוכלים מין עוגייה , שליבה אסור בפרח בצק? לא פגשתי אדם שנוטל ונוגס.
    יבוא האדם ויפתח בזהירות את עלי הכותרת ויגרוף. אחר כך יאכל או יזרוק .

  11. mooncatom Says:

    ל ת מ י ,
    תראי איך מפרח לב אדום
    כה ענוג ומתוק ונלבב,
    התדרדרנו אל ארציות החומוס…

    ל ר ו ת
    אני שמחה שהחזרת את הפרח למרכז,
    (אם כי כבודו של החומוס נשמר)
    והנה הפכה העוגיה לדבר אחר
    שאין לי ברירה אלא להזדהות איתו?
    (מה שקצת קשה לי לעשות עם החומוס)

    חברות,
    אתן איתי
    בפרח ובחומוס,
    שזה הרבה יותר מאשר באש ובמים,
    נכון?

  12. מרית בן ישראל Says:

    להילה לולו לין יש עבודת וידאו שבה היא מדביקה על פניה נקודות אדומות (מדבקות קטנות עגולות) זה מקסים וגם מאד אבעבועות רוח כמו ששרון אמר. רציתי להביא לך מתנה אבל זה לא קיים ביוטיוב וגם לא בתמונה. מצאתי רק את הנקודות הלבנות שלה, כלומר את הפנינים שהיא בולעת בזו אחר זו וזה ההפך הגמור…

  13. mooncatom Says:

    הי מרית,
    אחת הסיבות שאני מאוד אוהבת את הילה לולו לין,
    חוץ מזה שהיא מרתקת וחכמה והכל,
    זה שהיא עובדת המון עם אדום ועם אש וזה נהדר.
    מישהו בבלוג שלו סיפר, שהאחייניות שלו
    הדביקו לו על הפנים מדבקות,
    ואמרו לו שיש לו את מחלת המַדְבֶקֶת…
    ונקודות לבנות
    בהזדמנות אחרת,
    כי זה ההיפך הגמור!

  14. טלי Says:

    התגובה של המחסנאית, עם הנוסטלגיה המתוקה לעוגיות האלה שאני עכשיו מרגישה בעיני רוחי את הטעם והריח שלהן בדיוק בדיוק מצד אחד וזה שהיום הן נראות לי כמו סוכר וקמח לבן וצבע מצד שני…זה בול מה שהתמונה הזאת עושה לי, למרות שבמחסני הזכרון שלי העוגיה עגולה ולא בדיוק בצורת פרח. רק שוליים טיפונת מסולסלים.

    והתגובה שלך למרית הזכירה לי את האחייניות של מאיר שליו שצבעו לו את הציפורניים בלק אדום בפתיחה של "הדבר היה ככה" (ואם מישהו פה לא קרא עדיין, אני א. מקנאה וב. ממליצה בחום גדול. עכשיו).

    והציפור על העץ, לדעתי הנקודות האדמות הן פירות, של ביאליק, כמו שלמדתי בכיתה ב' (או א'), והיא אומרת לחברה שלה- ציפור שמופיעה בתמונה אחרת – "קומי אחות בואי ראי. בואי ראי מצאתי פרי….גרגר לך וגרגר לי".

    מה יהיה מיכלינקה, לחצת לי על כפתרו האסוציאציות הנוסטלגיות והוא לא רוצה להסגר…(-:

    אה, ושועי, אם בכפתורי נוסטלגיה עסקינן – אז תודה בעד התות! (-:

  15. mooncatom Says:

    טלינקה,
    על העוגיה, כמו המון דברים מהילדות,
    סוג של אֵבֶל עם טעם מתוק…
    על 'הדבר היה ככה', מסכימה,
    יש מי שחושבים שהספר מיותר,
    אני חושבת שהם פשוט לא מרשים למאיר שלו
    את מה שהיו מקבלים בשמחה ממישהו אחר…
    ספר מקסים. (לפעמים מעט טרחני, אבל
    זהו מאיר שלו, עוקצו ודובשו…)
    גרגר לך וגרגר לי:
    עכשיו את לחצת לי על אותו כפתור עצמו!
    תודה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: