לוּלָאוֹת שבתאי

                 

יום אחד לא מזמן, מצאתי את עצמי מסתובבת במעגלים בשכונה לא מוכרת, מחפשת איך לצאת ולא מוצאת. בבוקר שלמחרת התעוררתי כשהחצי שמתחת לשמיכה מזיע והחצי שבחוץ קפוא, ותהיתי, איך באמת יצאתי משם? ואז נשטפתי כולי בזיעה קרה. בעודי שוכבת במיטתי נדמה היה לי לשבריר של רגע, להרף, שלא, שבכלל לא. לא זכרתי איך יצאתי וברגע ההוא, עוד הייתי כממשיכה להסתובב לנצח במכוניתי ברחובות השוממים והזרים.

רק אחרי שקמתי ושטפתי ממני את החרדה, הבנתי שזאת היתה הזיָה ברוח זֶבַּאלד (וינפריד גיאורג מקסימיליאן,W.G.Sebald, known to his colleagues and friends as Max), מסוג הדברים שקראתי לפני שנרדמתי באותו לילה, בספרו 'טבעות שבתאי' (תרגום מגרמנית טלי קונס להוצאת 'כתר'). ספר שכישף אותי ממש.

האיש מטייל באיזור החוף באנגליה ומחשבותיו מגיעות עד השמש ובחזרה. הוא מסתובב בלולאות משונות, וכשנדמה לך שהלך לאיבוד לגמרי, בטבע ובמחשבות, הוא חוזר ומגיע אל סגירה מבריקה וגם אל מַלון, חבר או אל אכסניה מוזרה. בכל מקרה מקום שמיד יזרוק אותו אל סיפור חדש, מחשבה לולאתית חדשה וכן הלאה וכן הלאה עד לסוף.

                   

הסוף של הספר שרירותי לחלוטין, שכן הסריגה הזו יכולה היתה להמשך לנצח ואין לי מושג איך הוא החליט להפסיק ולחזור הביתה, מתי להניח את העט. סביר להניח שזה היה משהו פשוט כמו תור לרופא או שאשתו אמרה לו: מקס, הגזמת… אני הייתי יכולה להמשיך ולהסתובב איתו עוד. לעבור בכל דף לרגש אחר ולתובנה אחרת וללמוד המון פרטים לא חשובים על עולמות רחוקים ומתים, ואיכשהו לדעת בכל רגע נתון שזהו הדבר שעליו מדובר כאן: על האובדן. על חורבנם של ארצות ואומות ועמים ועל זה של הפרט האחד הקטן, פרפר בתוך פקעת. האובדן והכיליון של החפצים הקטנים ושל האימפריות הגדולות. של דגי ההרינג, עצים ענקיים ושושלות מלוכה סיניות. על הצורך לשמר, לזכור, לאסוף, לתעד, ועל הידיעה הזו, שהכל לשווא. על איך הכל חשוב מאוד וכלום לא חשוב כי הכל נעקר ועף ברוח, הכל מתפורר לאבק.

הספר מתחיל במוות פתאומי ומסתורי של קולגה צעיר של זבאלד ונגמר במוות של חמו הזקן. לא ספרתי, זהו ספר שיותר מכל דבר אחר יש בו מתים, בכמויות אדירות ומסוגים שונים ומשונים. אבל הפלא ופלא, זהו ספר על החיים. אני מודה לטלי כוכבי שכנתי היקרה, שהמליצה עליו, מבחינתה בהסתייגות ומבחינתי ככה שזה עשה לי חשק… (היא דיברה על אופיו הפרגמנטרי, מעורבב, סַלַטי של הספר כמובן). על כריכת הספר מופיעים חלוקי אבן שאפשר למצוא בחופים כמו אלה שזבאלד הסתובב בהם, זה נראה לי קצת סתמי, אבל כשחיפשתי בסקרנותי לראות איך נראה באמת כוכב שבתאי, גיליתי את הדבר הנפלא הזה.

אנשים בעלי ראיה ניהיליסטית או טראגית עלולים אולי להרגיש בעת קריאת הספר הזה יאוש ודיכאון. ובאמת השאלות האלה מלוות את הקריאה כל הזמן: למה לחיות? למה לכתוב? בשביל מה כל זה? אבל לי זבאלד גרם להרגיש, כמו שאולי הגיבור שלו, תומס בראון, גרם לו להרגיש. איך החיים הקטנים שלי ניתנו לי כמתנה יקרת ערך, ועד כמה הכתיבה כמו החיים עצמם: דווקא, כנגד כל החידלון והשיכחה, השרירותיות של הקיום ושל סופו. וכמה אפשר לי להוקיר אותם ולשמוח בהם, בשניהם.

 

תגים: , ,

13 תגובות to “לוּלָאוֹת שבתאי”

  1. אומנית זעירה Says:

    מיכל –
    הספר נשמע… לא פשוט. הלינק לשבתאי באמת מקסים. לולאת מחשבות קצרה גורמת לי לחשוב שזה ניראה מוזר איכשהו שעם כל האון ליין והפייסבוקיות הזו אין אפשרות לשים לינק למצלמה שנימצאת באמת על שבתאי ויכולה לשדר בזמן אמת.
    הצילום ששמת בסוף מדהים.

  2. שועי Says:

    מיכל יקרה,

    הוא כבר עומד על שולחני/ומי יקרא אותו? (אני)

    ועוד דבר, שאיני יודע עדיין האם יש לו קשר לספר אם לאו,
    שבתיי נתפס באסטרולוגיה של ימי הביניים (שנתפסה אז כמדע ממש) כשורש המלנכולי ועוד יותר, כמזלם של היהודים (בניגוד למימרה של חז"ל: אין מזל לישראל)
    וכך הוא למשל אצל האסטרונום המוכשר ופרשן המקרא אברהם אבן עזרא (נפטר 1167 לערך), שברוך שׂפינוזה הביא מדבריו בהרבה אהבה והוקרה בכמה מקומות.
    וגם להתעוררות סביב שבתיי צבי (1666), במיוחד לאופן שבו תפסו את התגלותו כמשיח היהודים באירופה, נודע קשר לעובדת היות שבתיי מזלם של היהודים.

  3. mooncatom Says:

    ל ת מ ר

    הספר לא פחות מנהדר, ומה שמפתיע,
    זה שהוא גם באמת מאוד מאוד קריא.
    תיהני, אני בטוחה.
    והטבעות, לא של שבתאי אלא של האמנית,
    באמת מדהימות.
    תודה על המחשבות.

    ל ש ו ע י

    המילה שבתאי באה משבת?
    כי אם כן אז אולי זה מסביר את הקשר?
    והמלנכוליה, כן כן,
    מה יש לומר, זהו מזלנו…
    תודה על התובנות.

  4. שועי Says:

    היו שקשרו בין שבת לשבתיי
    לראיה: Saturday הנקרא על שם Saturnus הוא במסורת הנוצרית שבתיי
    הקשר הזה מופיע אצל אברהם אבן עזרא במאה השתים עשרה
    כאשר האסלאם מזוהה עם כוכב צדק (Jupiter)
    ואילו הנצרות עם מאדים (מארס), שהרי הנוצרים זוהו במסורת היהודית רבנית, כבני אדום.

    ותיקון קט לגבי התגובה הראשונה: אצל האבן עזרא כוכבם של ישראל הוא שבתיי,
    המזל המיוחד לישראל היה אמור להיות מזל דלי, אבל אין מזל לישראל.

  5. mooncatom Says:

    תבלבלת שועי,
    מזל דלי
    זה כשאין ברירה
    אלא לעשות ספונג'ה!

    ולבושתי,
    לא שמתי לב אפילו
    לעניין סטרדי/סטורן…
    זה יפה.
    תודה.

  6. טלי Says:

    מיכלינקה,

    תודה על המחווה (-:

    באמת אמרתי שהספר "סלטי" באופיו, אבל לא זה מה שהביא אותי להסתייג ממנו, הרי מהסלט שלך כאן אני נהנית מאוד.

    שורש ההבדל, מבחינתי, יושב ברגש, אצל זבאלד לא הרגשתי מספיק, לא הרגשתי כמעט, ואני בדרך כלל חושבת דרך הלב…

    אבל אני שמחה לקרוא את זה שוב דרך הפרשנות שלך, הוספת קצת לימון ושמן זית של רגשות ועשית ממנו משהו יותר טעים ושלם.

  7. mooncatom Says:

    אח טלי איך אני שמחה!
    גילת חברה שלי תמיד אומרת
    שכשאני אוכלת זה עושה תיאבון…
    אז כנראה שזה עובד גם עם ספרים?!
    אני מה זה מקווה.
    תודה,
    ובתיאבון.

  8. דן Says:

    רק מלבהות ביופי החריג של האתר הזה אני מזדכך.

    כמו מטיפות שזולגות לגרון, מחודו של גלד קרח מתמוסס.

    שלא לדבר על התוכן.

    היפר – אחלה!…

  9. mooncatom Says:

    דן דן יא דן
    מה עונים לכזה דבר?
    איך זרחת לי ככה פתאום
    מבעד לכל האובך הזה היום?
    תודה,
    פשוט תודה,
    מכל הלב.

  10. דן Says:

    ראיתי. שמחתי. יצאתי. התאבכתי.

    ואת הסלט הזה, למועדפיי, הוספתי.

    שיהיה לך סוף שבוע עדין.

  11. mooncatom Says:

    גם לך.

  12. המחסנאית Says:

    הזיות ברוח זֶבַּאלד כנראה מדבקות וגם המציאות הזו של אין מוצא ואין כושר התמצאות מדבקת אולי , כך שמעתי הרבה לאחרונה (הרבה שלטים של אין כניסה? ככרות ורחובות מתעגלים כמו טבעות שבתאי?)
    להתעורר מביעות עם זיעה קרה זו לאו דוקא המלצה כל כך לקריאה למרות עוצמת הרגש והחוויה שברור שזה עורר. אבל נראה מעניין. מסוג הדברים שכף ללכת לאיבוד בו. כנראה יתאים, מתוך תיאורך, לטיול שלי כאן בכדור הארץ, ביקום. גם אותו אוסיף לרשימה. קודם אתאמן ואתחסן מפני מפגש עם הרבה מתים.
    מה יהיה, אני לא אצליח לקרוא הכל ויש לי רשימה פרטית משלי והמון ספרים שקניתי ועדיין לא הצלחתי לקרוא, ומחויבויות של ספרות מקצועית, ועתונים, וכתבי עת, (במיוחד אם יש להם ניר כרומו צבעוני שאפשר למחזר, להניח במחסן ולעשות מהם פעם, כשיהיה זמן, כל מיני דברים).
    המבוך בתוך הראש של האיש הזה בתמונה מפחיד. הטבעות מקסימות ביותר.

  13. mooncatom Says:

    הי מחסנאית,
    אני מאוד אוהבת ערימות ספרים.
    כאלה שקראתי,
    כאלה שאני רוצה לקרוא,
    כאלה שיחכו עד קץ כל הדורות
    וכן הלאה.
    כן ירבו הספרים.
    ותודה,
    על שהלכת במבוך הזה…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: