אל הים הדרומי!

נגרו קבלו

התאריך כאן למעלה מתחת לכותרת הוא הרביעי ביוני, ויש בכך הרבה הגיון, כי אתמול היה השלישי בדיוק באותו החודש. אבל מתחת לתאריך הזה, חותר לו ורוחש תאריך אחר לגמרי… יום מופלא שבו קורים דברים משונים לילד אחד ולדוד שלו. אההה, השלושים וחמישה במאי אתם אומרים, בטח.

ודווקא לקראת השלושים וחמישה במאי, נסעה לה גילת חברתי, המופקדת על ענייני אריך קסטנר, לסכן נפשה אצל הגויים, בארצות שבצד השני של הים התיכון. העותקים העתיקים של הספר לא ברשותי ואני נאלצת להסתפק בציטוטים מהתרגום החדש של מיכאל דק, בעוד כל מי שאני מכירה, מחבבים דווקא את התרגום הישן, של אלישבע קפלן. שָׁם, הילד קונרד הוא דני, כי דני זה שם גנרי של בן כמובן. ואילו הדוד רינגלהוט, הפך באיזושהי עיסקה סיבובית משונה, לדוד סבוני. הייתם צריכים לשמוע את אנחת הרווחה שלי, כשראיתי שהסוס נותר נגרו קבלו… כי יש גבול, יש גבול. עוד דבר שנשאר על מכונו הוא הבשר במיץ פטל. הידד!

… "טעים לך, ידידי היקר?"" נורא טעים" חיבר קונרד תשובה נאותה "כן, כן, צריך להתקשח" העיר הדוד "כשהיינו חיילים קיבלנו אטריות עם דג מלוח, וכסטודנטים, אורז מבושל בסוכרזית. מי יודע מה יכינו לכם כשתהיו מבוגרים. לכן אכול נערי, עד שתקבל יבלות בקיבה!" ובדברו יצק עוד כף מלאה של מיץ פטל על סלט הבשר.

…הדוד לקח קצת תנופה וקפץ מעל לשולחן כמו מעל חמור עץ בשיעור התעמלות. מיד לאחר מכן הם שמעו קול חבטה עמום ואחריו צלצול עז של שברי זכוכית. הדוד הכריז בהתרגשות "זו הייתה הנברשת של מִילְבֶרְג" הם חיכו כמה דקות אבל אף אחד לא דפק בדלת, וגם לא היה צלצול בפעמון. "כנראה שהמילברגים לא בבית" אמר קונרד. ואז בכל זאת נשמע צלצול פעמון! הנער רץ אל הדלת, פתח אותה וחזר חיוור כולו. "הסוס השחור הגדול עומד בחוץ" הוא לחש. "להכניס את הדבר הזה!" פקד דוד רינגלהוט. האחיין הכניס את החיה. הסוס הרים את מגבעת הקש בנימוס ושאל, "אני מפריע?" "מה פתאום" ענה הדוד, "נא לשבת" "אני מעדיף לעמוד" אמר הסוס, "אל תראה בכך חוסר נימוס,  אבל אנחנו הסוסים לא ממש בנויים לישיבה."

כבר כתבתי פעם, על הפלא, שקסטנר חזה בספר הזה את הטלפון הסלולרי. ובכן, ראיתי שעוד מישהי כתבה על זה, באיזה מאמר על חיזוי טכנולוגיות. היא טענה שם שקסטנר לא חזה את האינטרנט. ובכן, אני חולקת עליה. אני חושבת שהוא חזה, ועוד איך:

הסוס צהל לשלום שלוש פעמים, הניח את השפופרת, הסתובב אל הקיר ושאל, "מר רינגלהוט, אולי יש אצלך במסדרון ארון מגולף גדול ושחור? זה אמור להיות ארון עתיק מן המאה החמש עשרה" "ונגיד שיש? מה הקשר בין ארון עתיק לים הדרומי ולסוס הבוס?" "אנחנו צריכים להיכנס לתוך הארון הזה ואז להמשיך ישר-ישר, ובתוך שעתיים אנחנו אמורים להגיע לים הדרומי" הבהיר הסוס "תפסיק כבר עם הבדיחות התפלות האלה!" ביקש הדוד רינגלהוט. אבל קונרד זינק כנְשוּך נחש למסדרון, פתח את דלתות הארון הגדול והעתיק שעמד שם, טיפס לתוכו ומיד נעלם "קונרד" קרא הדוד "קונרד, חתיכת פרחח" אבל לאחיין לא היה זכר. "אני אשתגע" הבטיח הדוד "למה הפרחח הזה לא עונה?" "הוא בטח כבר בדרך" אמר הסוס. רינגלהוט לא שלט בעצמו יותר, רץ למסדרון, הביט אל תוך הארון וקרא "לא יאמן, לארון אין דופן אחורית!" הסוס שטופף בעקבותיו מחה ואמר "איך בכלל העזת להטיל ספק בדברי?" "אחריך, בבקשה" אמר הדוד רינגלהוט "אני בכל זאת בעל הבית כאן." ובכן, הסוס הכניס את שתי רגליו הקדמיות לארון, רינגלהוט דחף אותו בכל כוחו עד שהסוס נעלם במעמקי הארון. אחר כך טיפס גם הדוד עצמו, כולו נאנק ונאנח אל תוך הארון פנימה ואמר "עכשיו באמת מתחיל להיות מעניין."

נו, ומה כולנו עושים, כל הזמן, אפילו ברגע זה ממש, אם לא נכנסים לתוך קופסא מלבנית, מעשה ידי אדם? בסדר, קטנה ומפלסטיק אבל נכנסים, כל כולנו, מטפסים ונכנסים ונעלמים, נישאים במרחבים חסרי גבול על גבי סוס שחור נעול גלגיליות.

גלגיליות_צייר לא ידוע

ועוד דבר. אני חייבת להראות לכם משהו (ותפתחו למסך מלא, טוב?). זה לא בים הדרומי. אז מה? גם הדוד והילד בספר הרי לא מגיעים באמת לים הדרומי… זה לא בים בכלל. אבל אני בכיתי כשראיתי את זה. זה מרגש, זה עצוב, זה מבלבל, זה פיוטי, זה אכזרי, זה יפה.

תגים: , ,

17 תגובות to “אל הים הדרומי!”

  1. שועי Says:

    באתי, פתחתי (למסך מלא), חשבתי…
    שזה בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי בירושלים (-:ף

    את המסעות המתוארים ב-35 במאי, אני זוכר במעומעם מאוד
    אבל הואיל וכילד הייתי עסוק בניסיון נואש להחזיר את הזמן לזמן מסוים (מכל מיני סיבות), הספר ושמו דיברו אליי מאוד.

    ומה שקצת נסתר הוא האמודאי-צוללן בתחתית האקווריום, שלגבי מיהותו יש לי שתי השערות:
    א. תפקידו למנוע מן הדגים להוציא את הפקק.
    ב. במקרה שתעבור באיזור צוללת תורכית בדרכה לפרוץ את הסגר על עזה הוא ייאלץ לעכב אותם לחקירה.
    ג. אני לא יודע ממש מה הוא עושה; גם הוא לא יודע ממש מה הוא עושה; אבל מה שבטוח, הוא שקוע מאוד במה שהוא עושה.
    ד. כל התשובות נכונות.

    [ותודה לאליס איילנד (מגיבה באתר שלי) שהביאה אותי לחשוב על הקלות הבלתי נסבלת שבה ניתן להוציא לנו את הפקק]

  2. המחסנאית Says:

    היום שלושים וחמישה במאי בכאילו. הוא לא באמת אפשרי ובכל זאת הוא כן. הוא כן בדמיון, הוא כן בחיינו. תאריך מופרך, מצחיק וגם הכרחי. כמו הספר.

    אינספור פעמים קראתי את הספר, כמו את כל הספרים של אריך קסטנר. משום מה אהבתי מאד אחד שכמעט ולא נאהב והרבה פחות מוזכר – אני אהבתי את "עצרת החיות" ( אבל קצת פחות משלושים ואחד במאי וגם פחות מפיצפונת ואנטון)

    הנגרו קבלו שבתמונה קיבל את שמו רק בהשאלה. הוא לא האמיתי. הוא נגרו קבלו מתחזה. הוא סוס רק בכאילו.

    טוב ששלא שכחת. טוב שהזכרת.

    מעלה הרבה חיוכים

  3. שועי Says:

    מי שתהה איך שתי האפשרויות צמחו לארבע.
    גם אני תוהה.
    אבל 35 במאי היום.

  4. mooncatom Says:

    ל מ ח ס נ א י ת

    סוסון ים זה סוסון ים,
    אבל כשהוא דוהר אל הים הדרומי,
    הוא ללא ספק נגרו קבלו!!!

    ל ש ו ע י

    כל האפשרויות נכונות,
    (וכולן עלו גם על דעתי כמובן…)
    העניין הוא שד' זה 2, באפשרויות,
    כמו שד' זה 7 בחוסר אפשרויות.
    נכון?
    ביננו, אני חושבת שג' הכי נכונה,
    למסכן אין שמץ של מושג מה הוא עושה,
    אמרו לו תצלול אז הוא צלל.
    ומאז הוא שם.

    תודה חברים,
    ושבת שלום!

  5. תמי ברקאי Says:

    אוייי… איזה יופי.

    איך רציתי גם מן דוד כזה שאפשר לנסוע איתו דרך הארון בבית לעולם אחר.
    בעצם היה לי דוד קצת דומה
    אבל לא הספקתי לנסוע איתו בעולם.

  6. הפומפגוז והבושפיה « ים אדמה Says:

    […] ומכיוון שהיום הוא ה-35 במאי, כדאי לכם לקרוא את הסלט של מיכל […]

  7. mooncatom Says:

    מ ג נ י ב !!!
    גם לשמוע אותך אומרת אוי איזה יופי
    גם לגלות שהיה לך מין דוד סבוני כזה
    וגם לקבל הפניה מהבלוג שלך לכאן.
    שבת,
    שלוש פעמים כי טוב.
    הכי טוב.
    תודה תמיצ'.

  8. טלי Says:

    מיכלינקה,

    1. התכוונתי להגיע הנה אתמול, בשלושים וחמישה במאי האמיתי (זכרתי! ואפילו בירכתי בפייסבוק בברכת 35 במאי שמח ועשיתי חידון לילדה אוהבת ספר שלא הבינה מה אני רוצה מחיים שלה ושואלת אותה על תאריכים ואז פתאום קלטה וניצתה בחיוך אושר כ-ז-ה גדול), רציתי לשמור לי את הפוסט הזה כקינוח ושכחתי….

    ב. יש לי את התרגום הישן עם הדוד סבוני- למה לא שאלת?….(-:

    6. ראיתי, על מסך גדול (כל כך צייתנים כל הסו קולד אינדיבידואליסטים האלה, זה משהו…), כמו מדיטציה.

    ת. היה מוזר לראות ים בלי חיילים ובלי דם, אבל אז, לפחות הגיע הצוללן.

    42. ונשאלת השאלה – האנשים האלה, הם מוחזקים שם בכלוב או שחפרו קיר זכוכית בתוך עולמם הטבעי כדי שהדגים יוכלו לעבור ולצפות בהם?….

  9. mooncatom Says:

    איזה יופי טלי!
    תגובה עם 87 סעיפים,
    כמו שאני אוהבת!
    יכול להיות שכל הדגים האלה קראו בבלוג של האנף,
    ובאו לבדוק את היצור הזה שקוראים אותו אדם?!
    תמהתני.
    אז 35 במאי (מאוחר, עדיף מלעולם לא) ש מ ח לך,
    ושנזכה לימים יפים.

  10. טלי Says:

    אמן ואמן, יקירתי!

    בדיוק, הם קראו בבלוג של האנף, (הם מעדיפים לתקשר איתו מבעד למסך בלבד מחשש שהוא יאכל אותם, לא נעים להגיד…) ורק תיקון אחד קטנטן אך מהותי – "לעולם לא", הארץ, תמיד עדיף (-:

  11. mooncatom Says:

    טלי,
    אני לא מבינה שני דברים:
    אחד, מי יאכל את מי?
    (זה בחיוך עקום…)
    ואת התיקון הקטנטן,
    תסבירי לי בבקשה?!
    (זה ברצינות, בחיי)

  12. טלי Says:

    מי יאכל את מי – אני כבר לא בטוחה בכלל, בטח אם כולם תושבים של אזורנו וכמקובל פה, לכולם יש תודעה קורבנית מפותחת…

    והתיקון החשוב – לעולם לא = nevernever land , יעני פיטר פן.

  13. mooncatom Says:

    אח… טלינקה,
    איך לא קלטתי,
    כמובן,
    ארץ לעולם לא – הארץ שלך,
    ארץ לעולם לא מאוחר מידי – שלי…
    תודה,
    ובעניין הראשון,
    אני נשארת עם החיוך העקום,
    ושולחת לך חיבוק.

  14. גילת Says:

    לפני שנים קצרות הייתי מקריאה את הספר היפה הזה שכתוב בשפה כה מיוחדת למיכל. לפני השינה וכל כך שמחנו אז.

  15. mooncatom Says:

    גילתי!
    אזה בת מזל היא,
    המיכל הזו, שהקראת לה את הספר…
    חיבוק לך.
    (וגם לה ולאחותה)

  16. שחר שילוח Says:

    זה ספר מעולה שטרחתי רבות עד שהשגתי אותו.
    והווידיאו הזה, וויי, וויי, וויי. כמו שאמרת – יפה, פיוטי ואכזרי להפליא
    (חשבתי שאלה יהיו תמונות של עופות מים מרוחים בשמן של BP במפרץ מכסיקו)

  17. mooncatom Says:

    אוי חס וחלילה,
    שחר, לא הייתי מסוגלת…
    בקרוב אני עומדת לשים עוד קישור שיש בו
    אכזריות ופיוטיות בכפיפה אחת…
    מה לעשות, כשזה קשור בבעלי חיים,
    זה המון פעמים ככה.
    עצוב.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: