אותה שמש, אותו ירח ואותם כוכבים במסילותם

כח' בתמוז

.

גרתי כבר בשישה עשר בתים. שניים בילדותי ונעורי עם המשפחה שלי. בנח"ל ובצבא גרתי בהמון חדרים שונים בקיבוצים ובסיסים שונים אבל אני לא אחשיב אותם כבתים ממש. גרתי בשני בתים בירושלים, שלושה בחיפה, ותשעה בתל אביב. גרתי כבר עם תשעה שותפים ושותפות, ועם שני בני זוג. הזמן הכי ארוך בבית אחד היה שבע שנים והכי קצר שלושה חודשים. ישנתי וחלמתי ובכיתי ועשיתי אהבה בשש עשרה מיטות, בישלתי, אכלתי ורחצתי כלים בשישה עשר מטבחים, התקלחתי בשש עשרה מקלחות, השתמשתי והורדתי את המים בשישה עשר בתי שימוש, היו לי שישה עשר מקררים שונים וארונות בגדים, וארונות מטבח שונים, וכיורים, משטחים, רצפות, תקרות, מעקים, מרפסות, חלונות, תקוות שנתבדו, אמונות שנשברו, חלומות שהוגשמו וכאלה שלא, שטיחים ווילונות, שולחנות וכיסאות, ספות, כורסאות, אהילים, שולחנות אוכל, שולחנות כתיבה, סתם שולחנות, אדני חלונות, תריסים וזגוגיות, ומראות, ערימות של חשבונות, פתקים קטנים, צדפים, צעצועי פלסטיק קטנים מביצי הפתעה, פסלי חימר מהודו ופסלי עץ מאפריקה, וגם להיפך, תמונות שציירתי ושאחרים ציירו, וכאלה שמצאתי וגזרתי מכל מיני מקומות, חבלי כביסה, סורגים, מנעולים, עטים, ניירות ומכחולים, עפרונות, מחדדים ומחקים, לילות של אושר, לילות ללא שינה, יקיצות נמרצות ויקיצות מסוייטות, דודי שמש ודודי חשמל, עציצים ואגרטלים, כיסויי מיטה רקומים, מתלים למגבות ולמעילים, לבגדים ולכובעים*, סירים גדולים וסירים קטנים, מחבתות, מצקות, מריות, מאווררים, צנצנות זכוכית וקופסאות מחומרים, בצבעים ובגדלים רבים ושונים, כרכובים ופאנלים וידיות, חוטי חשמל שקעים ותקעים, מדפים וכונניות, כפיות, מזלגות, סכינים, סכיני לחם, קרשי חיתוך, מגבות, סדינים, נורות מאה וואט ונורות שרופות, משאלות לב, אהבה וגעגועים, פומפיות, קערות, צלחות, כוסות, נייר טואלט, כריות ושמיכות, ספרים, פנקסים, מחברות, דפדפות, נייר, נייר, נייר, טלפונים, פקסים, מחשבים, מודמים, מחשבונים, מדפסות, טלוויזיות, רדיו וסטריאו ווידאו, פטישים, מברגים, מסמרים אנשים ונשים רבים ושונים דפקו בדלת או צילצלו בפעמון, ונכנסו אל ביתי, משש עשרה דלתות שונות, וגם ברגים, מנורות, נרות ומאפרות, וראיתי נופים מחלונות ומכיוונים שונים, ונשמתי אוויר ערב במרפסות ועל גגות, מול שקיעות, בשישה עשר רחובות.

.

.

השמש שזרחה ושקעה עלי הייתה תמיד אותה שמש, אותו הירח התמלא והתרוקן מול כל המקומות והאיר לי באותו אור מנחם ואהוב שלו, ואותם הכוכבים במסילותם**.

.

 

.

.

.

.

.

.

.

                         .

                         ורק על עצמי אני לא יודעת,

                         אם הייתי אותה אחת

                         או רבות ושונות ואחרות.

                        .

* מרווין גיי, כתב ושר את השיר הזה בשנה שבה נולדתי. גיליתי את זה עכשיו, וזה מתאים, כי יום ההולדת העברי שלי חל היום, וככה אני חוגגת, במחשבות על בית.

** בכותרת וגם כאן כתבתי במסילותיהם, ואבא שלי תיקן. תודה אבא.

תגים: ,

33 תגובות to “אותה שמש, אותו ירח ואותם כוכבים במסילותם”

  1. אומנית זעירה Says:

    פוסט מקסים, מיכל!
    באת לי בדיוק בזמן – אנחנו עוברים דירה ממש בימים אלו. קשה לי לחשב כמה דירות עברתי בחיי, אבל ניראה לי שגם פחות או יותר סביב העשרה. מי היינו אם לא היינו מקפצות ככה כל החיים?
    תיארת כל כך יפה את מה שעובר בראש לפני ותוך כדי, תודה!

    • mooncatom Says:

      ת מ ר

      השאלה שלך מעסיקה אותי גם כן,
      מה הנדודים האלה בשבילי ובשביל נפשי
      ועד כמה הם מעצבים אותנו
      תודה לך מליבי,
      ושיהיה לכם מעבר קל ונעים.

  2. דודו פלמה Says:

    כאבת לי. תודה

  3. whisper Says:

    קודם כל – פתרת לי תעלומה, מדוע מופיע התאריך העברי שהיה לי חשוד משהו ותהיתי עליו עד מאוד, אז קודם כל
    מזל טוב מונכה וברכות וחיוכים
    חוץ מזה, בעוונותי גם אני עברתי מספר דומה של בתים, אם כי ב18 השנים האחרונות.
    וגם עוד משהו אחד,
    זה מצחיק איך אנחנו הקטנים כאן על הארץ
    מסתכלים אל השמיים וחושבים איך השמש אותה שמש והירח והמסילות לא משתנים, זה רק המרחק שעושה אותם כאלה, כמו זכרונות שהולכים ומתעממים, כי הקבוע היחיד הוא השינוי…

    • mooncatom Says:

      ל ח י ש ה

      זאת היתה הדחיפה וההזדמנות,
      להתחיל לתת לתאריך העיברי את הכבוד המגיע לו
      ומעתה הוא תמיד יהיה…
      לא חשבתי על השמש הירח והכוכבים כמשתנים
      אבל זה באמת בגלל הפרספקטיבה הכל כך מצומצמת שלי,
      את נורא צודקת.
      מהזווית שלהם אנחנו לא קיימים בכלל…
      תודה שמחה על האיחולים!

  4. אמא Says:

    ועם כל הטילטולים והנדידות כל דירה נראתה "בית" לכל דבר.מקושט ונעים.
    עם המשפחה גרת ,אמנם מעט,בששת הימים.לפני המעבר לבית הגדול.
    מענין שאין לי סנטימנטים מיוחדים לבית הגדול. איננו מופיע בחלומות כמו הבית בגורדון. איזה בית מופיע לך בחלומות?

    • mooncatom Says:

      א מ א ל ה

      איך תמיד את מרגשת אותי בתגובות שלך!
      בדיוק היום סיפרתי לדורית
      שבאופן חריג מאוד חלמתי על השיפוץ…
      תודה
      ועוד חיבוק נוסף גדול.

  5. תמי ברקאי Says:

    מקסים לגמרי.
    ביקרתי אותך רק בשני בתים מתוך ה-16 ותמיד הם בית בייתי ומחבק.
    והשאלה של אמא שלך היא בדיוק, בדיוק מה שחשבתי עליו הבוקר, כשקמתי ונזכרתי שחלמתי שאני בבית של סבתא שלי, שהיה כמעט כמו שהיה פעם, כשסבתא עוד גרה בו.

    ואת, כנראה שגם היית את, וגם היית רבות ושונות ואחרות,
    אם חושבים על זה שכל התאים בגוף שלנו מתחלפים מדי כמה זמן, זה די מדהים שמשהו בכל זאת נשאר באיזשהו סוג של המשכיות.

    • mooncatom Says:

      ת מ י

      זה יפה כשאני חושבת שתמי הילדה
      חולמת את הבית של סבתא,
      בתוך הגוף של תמי הגדולה (קטנה)
      שעוד יש בו זיכרון תאי של הבית ההוא…

      בקרוב תבקרי אותי בבית 17!

  6. תמי ברקאי Says:

    ויומולדת עברי שמח שמח שמח! נשיקות וזר פרחים על הראש.

  7. דודו פלמה Says:

    ובשביל "אותה שמש, אותו ירח ואותם כוכבים במסילותיהם"
    משהו של יהודה עמיחי, שיהיה אפשר לראות אותם גם אחרת:

    גורל אלוהים
    הוא עכשיו כגורל
    עצים ואבנים, שמש וירח,
    שהפסיקו להאמין בהם
    כשהחלו להאמין בו.

    אבל הוא מוכרח להישאר עמנו:
    לפחות כעצים, לפחות כאבנים,
    וכשמש וכירח וכוכבים.

    • mooncatom Says:

      ד ו ד ו

      בתור משורר אני חושבת שתסכים איתי,
      ויש לי הרגשה שלזה כיוון עמיחי,
      שאלוהים הוא השמש העצים הכוכבים האבנים הירח ואנחנו.
      ולכן הוא נשאר איתנו.
      נכון?

      תודה על השורות היפות
      והתזכורת החשובה.

  8. טלי Says:

    השאיר אותי בלי נשימה הפוסט הזה….

    אבל לוקחת אויר ונושמת ומאחלת לך להרגיש תמיד בית אחד ושלך, לא חשוב מה מתוך כל הרשימה הזאת נמצא מסביבך.

    (ותיכף גם מייל, לא שכחתי)

    ((-:

    • mooncatom Says:

      ט ל י נ ק ה

      כשגמרתי לכתוב את זה
      קראתי את זה בקול
      וגם אני נשארתי בלי נשימה,
      אני חושבת שהתכוונתי שזה יקרה…

      תודה לך,
      תודה מאוד.

  9. mooncatom Says:

    האירוע ואופי הברכות וכל השבת
    המאושרת והדחוסה באהבה,
    הביאו אותי לענות לכל אחד ואחת בנפרד,
    תודה לכולכם
    אני מאושרת.

  10. דורית Says:

    רשומה נפלאה (או כפי שנועה אומרת, אחת היפות, שמשמעו, בנוערית של ימינו, יפה במיוחד…)

  11. mooncatom Says:

    בנוערית או בנועית?
    תודה דורקה אהובתי,
    על זה ועל הבוקר הנהדר.

  12. דודו פלמה Says:

    מיכל אני הבנתי את השיר כך:

    עמיחי בעצם לוחש לנו בחיוך מרגיע: העצים והאבנים והשמש והירח, נשארו אתנו גם לאחר שהפסקנו להאמין בהם (שהרי כאשר התחלנו להאמין בו נאלצנו להפסיק להאמין בהם). הדבר אילץ אותנו לבחון אותם מחדש, לבנות אליהם זיקה חדשה, זיקה שתאפשר לנו לחיות איתם אחרת מכפי שחיינו איתם כאשר עוד האמנו שהם אלוהים.

    ולכן נותרה עדיין לפנינו עוד שאלה אחת פתוחה ובתוכה הזדמנות: עכשיו משהפסקנו להאמין באלוהים, הנוכל לגלותו מחדש? לפחות כעצים, לפחות כאבנים, וכשמש וכירח וכוכבים.

  13. mooncatom Says:

    תודה דודו,
    זה מרתק איך אפשר לקרוא אחרת,
    ואפילו ליחס למשורר את
    כוונתי שלי או כוונתך שלך,
    זה נפלא!
    מה שהכי נפלא, זה שלעולם לא נדע,
    ולא רק בגלל שהוא מת,
    אלא בגלל שאולי גם הוא לא ידע בדיוק?!
    אתה יודע בדיוק למה אתה מתכוון כשאתה כותב שיר?
    אני לא…

    (בכל אופן, אני עדיין עובדת אלילים,
    כלומר בשבילי חד המה,
    הטבע הוא האלוהים ולהיפך)

  14. המחסנאית Says:

    ואוו
    כמה הרבה. כמה גדוש ומעורבב להפליא.

    יום הולדת שמח

    גם כשלא מחליפים מקומות דיור הבית לא ממש קבוע . השכנים עוזבים, מתחלפים, הסביבה גדלה לגובה ומתרחבת, הדוור יוצא לפנסיה, הנוף משתנה. כבר לא שומעים צחוק של ילדים לא מבפנים ולא מבחוץ. שוב שומעים צחוק של ילדים.

    אז הצרורות האלה שבתוכם – פומפיות, קעריות, זכרונות, צעצועים מביצי הפתעה חותמות.. הצרורות האלה תמיד עוברות כדי להפוך ארבע קירות לבית.
    החותמות בטח תמיד עוברות.

    החתימה שלך נשארת.

    • mooncatom Says:

      תודה
      תודה
      מחסנאית אבחנאית שכמוך,
      אני כל כך אוהבת את האבחנות שלך!
      החותמות תמיד באות איתי,
      וגם הפומפיות…
      תודה

  15. שועי Says:

    מיכל יקרה,
    תודה על אינוונטאר של זכרונות, שכרונות ושכחונות חלקי שש עשרה (ועל תצלומי כריכות של כמה ספרי שירה שווים במיוחד)… איי, לו רק היית מקבלת כבש על כל בית שבו דרת כבר היו לך ששה עשר…
    ובינתיים, מזל טוב מעומק-לב, וליל מנוחה וחלום.

    • mooncatom Says:

      …טוב, ליל מנוחה וחלום כבר מאוחר ומחר נקום ונראה
      איך שמגיע היום בסוף כל לילה אמממ
      טוב, חושך נפל על הרחוב רק הירח משאיר את אורו הצהוב
      צרצר מצרצר צירצורו שר
      לילה טוב

      מתוך הכבש השישה עשר,
      לכבוד הבית השיבעה עשר שבדרך…

      תודה,
      מעומק ליבי שלי.

  16. שועי Says:

    עוד משהו,
    השיר של מרווין גיי (היה לו גם קאבר יפה של פול יאנג באיטיז ב- No Parlez, ולטום ווייטס, יש שיר משלו החותם את האלבום Raindogs העונה לאותו שם)
    הוא עוד סיבה מדוע כמעט לעולם איני מניח את כובעי
    גם כאשר אני בבית (-:

    • mooncatom Says:

      שועי יקר,
      אני בכלל חיפשתי את הביצוע של פול יאנג,
      ובכלל לא ידעתי שזה לא מקורי שלו,
      ושמתי את זה של מרווין גיי גם כי אני אוהבת אותו
      אבל גם כי נכתב והושר בשנת הולדתי.
      האמת? הביצוע של פול יאנג יותר מעניין,
      יש בו שיכבה נוספת, שמגלה,
      שאדם כזה הוא דווקא עצוב, אפילו טראגי…

      ובעניין הכובע:
      מתחת לכובע יש לך עוד כובע,
      נכון?

  17. רות Says:

    הי מיכו
    יום כמעט עבר . כנראה שמעברים וחפצים שנשארים או מושלכים ושאלת "מי זו שאחזה, מי זו שהשמיטה, מי היא הבוחרת ולמה ? ישארו עוד ימים ושנים.הנה עבר כמעט יום. בוקר טוב !!! תשובות?

  18. mooncatom Says:

    רות יקרה שלי,
    כמה רבים כבר געגועי לך,
    תודה
    בוקר טוב
    ועזבי תשובות בינתים…

  19. טלי Says:

    לגבי הכובע של שועי את מתכוונת כמו של חתול תעלול?
    שעלול?…

  20. mooncatom Says:

    גם טלי, גם,
    אבל בעיקר,
    שהכובע של שועי הוא פנימי,
    כלומר שהיראה והאהבה שלו, שהכובע מסמל,
    הן פנימיות וחזקות.
    צריך לשאול אותו…

  21. שועי Says:

    כבר התכוונתי כבר לתת תשובה פרוזאית [לרוב יש שם גם כיפה, בעיקר מסיבות של חינוך הילדים, אבל כבר שנתיים-שלוש כולם כולל כולם, כולל בני משפחה דתיים או סתם מי שנכנס אלינו הביתה, רואים אותי בכובעיי. משום שכיפה לא מגדירה את מקומי יותר, וזה ידוע לכל, וגם אני מתחיל לשמוע בסביבתי יותר ויותר דיבורים על האם אני דתי בכלל], אבל אז קראתי את התגובות שלך ושל טלי שנגעו מאוד ללבי.
    אז לסיכום: הכובע שלי התגבר על הרבה מאוד נחשי בריח וגם על כמה לטאות מנעול, מכמה וכמה עולמות חברתיים, זה בטוח, אבל עדיין סובב הוא בעולם בלי שהוא מצליח למצוא לו מקום.

  22. mooncatom Says:

    שועי יקר,
    לא תאמין,
    מה שאני
    מצאתי
    ביוטיוב!!!!!
    תסתכל…

    זה פשוט יפה נורא.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: