לֹא תַחְמֹד בֵּית רֵעֶךָ

א' באב

יש לי בית יפה, זה לא שאני משוויצה, פשוט אומרים לי את זה תמיד, הוא יפה. עכשיו, תארו לעצמכם שמישהו שחושב שהבית שלי מאוד יפה, היה מציץ בחלונות כשאני עסוקה בחדר אחר או שאני במקלחת או ישנה, מחליט שאני לא בבית, ופשוט תולש את הבית שלי ממקומו ולוקח אותו. ובכן, אני עשיתי את זה אתמול למישהו. ראיתם אותה אתמול, קונכייה יפה וירקרקה. ניסיתי לנקות אותה מחול ואבנים קטנות והסתכלתי פנימה וחשד התגנב לליבי. מה זה, האם זוהי רגל? לא יכול להיות, זו סתם חתיכת אצה. לא היה ברור מה זה, צילמתי את החשד.

ובכל זאת שמתי אותה בסל. זה היה רגע ההיבריס שלי, החוצפה שלא תיאמן. בבית כשהוצאתי אותה פתאום משהו נגע בי, משהו חי לגמרי. מרוב בהלה הפלתי אותה והיצור החמקמק נעלם. הנחתי אותה הפוכה בתוך קערה עם מעט מים עם מלח. ישבתי אל המחשב לעבוד ואז שמעתי תקתוק, דהרה ממש, היצור שאת ביתו חמדתי בכזו חוצפה, התחיל לדהור סביב סביב לקערה כמו אותם נהגי מרוץ שראיתי בילדותי בלונה פארק, זוכרים אותם, עם הכרוז המודיע על קירררררר המוות? ובכן, היה לי משהו בבית שלא היה לי מושג מהו, ולא היה לי מושג איך מארחים אותו. גילת חברתי, שהיתה פעם מדריכה בבית ספר שדה במעגן מיכאל אמרה לי שעדיף שיהיה יבש ורעב מאשר שאשים לו יותר מידי מלח. ומאז הוא היה שם, הרגל ההיא נשלחת בכל פעם מגששת סביב ואז מונחת על שפתי הקונכייה כמו זרוע של נהג מרוץ שחצן על אדן חלון המכונית.

.

טוב, מי שמכיר אותי קצת יודע כמה סקרנית אני, יצאתי אל מרחבי האינטרנט לחפש ומצאתי. לא סרטן נזיר כמו שחשבתי בהתחלה, כי אם חילזון ים (אני לא חושבת שזה מגעיל, זה שהתארח אצלי דומה מאוד למה שרואים בסרט, רק הרבה יותר קטן). הוא שייך למשפחה גדולה של קונכיות קונוס ולתת משפחה שנקראת סטרומבוס. המשפחה הזו גדולה ומאושרת וכמו בכל משפחה יש בה גם קרובים מסוכנים. ישנם זנים ארסיים ולאחרונה המחקר הרפואי מוצא בהם עניין בתחום משככי הכאבים. ועכשיו להפתעה הכי נחמדה בכל הפרשיה המשונה הזו. החילזון הזה שבילה בחברתי יממה, הוא מהגר לספסיאני, כלומר, הוא הגיע אל חופינו מן הים האדום דרך תעלת סואץ. יוצא, שהמשלחת הימית המוזנחת שלי הגיעה בלי כוונה להישג אמיתי. אני מודה שבשניה שהבנתי שהבאתי מהים בית של מישהו והמישהו הזה עדיין בביתו, חיכיתי שאוכל לחזור ולהחזיר. בהתחלה הצינצנת עמדה ליד הכיור אבל אחר כך החתולה גלתה בה עניין אז היא עברה למקום אחר ובמשך הלילה באתי בכל פעם לבדוק אם יש תזוזה, אם יש סיכוי… הבוקר הוא חזר עם הבית הקטן אל הבית הגדול. חברתי רומית באה איתי. הנחתי אותו על החול, ליד מים וישבנו לידו ושרנו: ברל'ה ברל'ה צא החוצה…

והוא הוציא אנטנה, ממש הרגשתי איך הוא מתרגל מחדש לים, נושם כמוני את האוויר המלוח ונרגע מכל ההרפתקה המטורפת שעברה עליו. צילמתי ועד עכשיו לא ראיתי כמה הוא מתוק, איזה פרצוף!

תגים: ,

21 תגובות to “לֹא תַחְמֹד בֵּית רֵעֶךָ”

  1. טלי Says:

    וואי! איזה עיניים של מדע בדיוני!!!

    יש לך סוג של אי.טי…מדהים!

    את היית הסופה שלו, שלקחה את הבית שלו מקנצזס ושתלה אותו בארץ המאנצ'קינים…אבל בניגוד לסופה ההיא, גם היית רחומה וחנונה ותיקנת את מה שעשית וזה נפלא ומרגש.

    כשהייתי קטנה גם אני חשבתי ככה על נמלים וחלזונות וכאלה, בעצם- על מי אני עובדת? גם כשאני גדולה אני חושבת ככה, בדיוק כמוך.

    ולכי תדעי מה הוא/היא כותב/ת היום בבלוג הימי שלו….(-:

  2. טלי Says:

    ואגב, כשראיתי את הכותרת חשבתי שדוקא אין כל רע בלחמוד בית רעך, כלומר -אם את רואה את בית רעך ורואה שהוא יפה ואפילו רוצה להעתיק קצת לביתך שלך (כמו בציורים מהגן…) אין בזה כל רע בעיניי.

    אבל את, מתוחכמת שכמוך, הופכת את המשמעות. כשזה "לא תחמוד בית רעך כדי לקשט בו את ביתך שלך" זה כבר סיפור אחר לגמרי ועמדת באתגר המוסרי הזה הכי בכבווד שאפשר (-:

  3. תמי ברקאי Says:

    אחח.. איזה סיפור מקסים!!!!
    איזו הרפתקאה. עכשיו היצור הקטן עם העיניים המצוירות
    יושב ומספר את כל זה לחבריו ומשפחתו אשר בים, שאומרים, אולי, איך דאגנו לך, לא הבנו לאן נעלמת
    או – איזה כיף לך, היית בחוצלארץ!

  4. whisper Says:

    הוי, איזה עיניים,
    גמני הייתי בטוחה שזה סרטן,
    איזה מדהים שהלכת לים בחודש
    של בית אז פגשת בית בים.
    פשוט הרפתקאה מופלאה.
    אין כמוך!

  5. שוֹעִי Says:

    מיכל יקרה,
    אני תמהּ היאך לא טרחת לברר אצל חילזון הים מה תהיה התוצאה בגמר המונדיאל
    שמעתי שיש טרנד כזה של דיבור לתמנונים וכיו"ב חיות ימיות, ושזה עובד כמו שעון
    ורק אני מנסה לדבר עם דגים והם אף פעם לא מוציאים מלה
    אגב מאיזה סוג של חילזון ים היו נוהגים להפיק פעם צבע תכלת.
    מה היתה השיטה? פשוט היו מניחים אותם ושואלים אם הם יודעים מה צבע השמים.
    וזה היה עובד מעצמו.

  6. mooncatom Says:

    הי חברות וחבר,
    אני רואה שכולכם הבנתם
    כמה החוויה הזו היתה חזקה מבחינתי,
    משהו מיוחד באמת.

    ט ל י

    איזה מחשבה יפה,
    הוא היה דורותי ואני סוג של טורנדו…
    ומכשפה רעה ביחד.

    ת מ י

    גם אני חשבתי לי,
    איך הוא מספר לחבר'ה:
    אל תשאלו, אתם לא מאמינים איפה אני הייתי,
    ומה אני ראיתי אתמול, אתם לא מאמינים!!!

    ר ו ת י

    מצחיק, את החלפת את האווטאר של העין בפנים שלמות,
    בדיוק כשהחלטתי שלתגובה שלך הבאה אני
    קוראת לך רותי, איזה יופי!!!
    העיניים של חיליק יפות,
    אבל שלך יותר…

    ש ו ע י

    אולי הוא לא היה יודע לחזות את התוצאה,
    אבל אין לנו ספק של מי הוא אוהד,
    בהיותו מתאזרח ים תיכוני… נכון?
    ויוה אספניה!

  7. דורית Says:

    שלום. זו אביגיל ולא דורית. זה היה סיפור מאוד מרתק ומאוד מעניין. זה סיפור אמיתי?

  8. mooncatom Says:

    אביגלגליג מתוקתי,
    את מכירה את דודה שלך,
    לפעמים אני באמת קצת מגזימה…
    אבל הפעם הסיפור הוא אמת לאמיתה,
    מראשיתו ועד סופו.
    נכון מדהים?
    נשיקות יפתי.

  9. אמא Says:

    סיפור אגדה לילדים.לא יאומן כי יסופר!

  10. רות Says:

    חזרתי מהים עכשיו ותאמיני או לא זו שיחת הים היום. שמעו של הנדל"ן החדש התפזר באדוות וכל המדוזות שוחות כעת מדרום לכיוון תל אביב!
    עובדה- לא ניצפתה אפילו מדוזה אחת בים אשדוד.

  11. mooncatom Says:

    א מ א ' ל ה

    וראית איזה נסיך?
    הרבה יותר מוצלח מצפרדע!

    ר ו ת

    המדוזות יושבות על המדוכות,
    והן מאוד מדוכדכות,
    כי אין להן מוזות.
    אני שמחה ששחית בלי מורא…

  12. המחסנאית Says:

    ואו, איזה מתוק הוא.
    והבית שלך בטוח מאד יפה. גם הבית שלך כאן.
    לא אחמוד אבל אלמד ואעתיק.

  13. טלי Says:

    את יודעת שהעיניים שלו לא יצאו לי מהראש?

    והיית לו טורנדו אבל לא מכשפה רעה, מה פתאום, רק יד הגורל ואח"כ הפיה הטובה שהחזירה אותו הביתה, כי אין לו נעליים אדומות והוא לא יכול לחזור הביתה לבד…

    ושועי, מה יהיה עם להצחיק אותי היום בשלל אתרים, ככה כשאני משתעלת?…(-:

  14. mooncatom Says:

    הי חביירות!

    מ ח ס נ א י ת

    חמוד!
    חופשי!
    בכיף!
    תודה.

    ט ל י

    עכשיו אני מבינה מה זה חתול שעלול!
    שיעבור מהר השיעול…

    העיניים שלו לא יוצאות גם לי מהראש,
    ובעיקר שאני קוראת עכשיו את
    'לאכול בעלי חיים' של ג'ונתן ספרן פוייר…
    התחלתי להיות צמחונית בגלל העיניים של חתולי,
    ועכשיו בגלל הספר גם טונה אני לא יכולה לאכול,
    ומה יהיה, אם לחילזון יש כאלה עיניים?

  15. רויטל כרם Says:

    היי. השעה 12 בלילה, לא הצלחתי להרדם, כנראה בגלל שלא הספקתי להכנס לסלט מחשבות שלך היום. עכשיו אוכל לישון ללא ספק. נרגעתי. לילה טוב

  16. mooncatom Says:

    הי רויטלי,
    אני מסכימה להיות 'פסוקו של יום' שלך…
    בשמחה!
    בוקר טוב

  17. רויטל כרם Says:

    תודה חמודתי. בד"כ את בוקר טוב שלי

  18. דודו פלמה Says:

    היי מיכל. תורם לך ולחילזון הים קטע משיר:

    וְלִפְעָמִים הָיָה מִי מֵאִתָּנוּ אוֹמֵר נוֹאָשׁ
    שָׂם קֵץ לְחַיָּיו אוֹ כּוֹתֵב שִׁיר
    אוֹ חוֹרֵשׁ שָׂדֶה אוֹ בּוֹנֶה בַּיִת…

  19. mooncatom Says:

    תודה רויטלי,

    איזה כיף!

    תודה דודו,

    שורות יפות, מחשבה יפה,
    תוצאה של יאוש יכולה להיות גם כתיבת שיר,
    וגם בניית בית.

    אני נעה בין כתיבת שירים לבניית בית,
    ואולי גם חיליק יצא מזה עם שיר?
    בית כבר יש לו…

  20. יעל שור Says:

    טבע האדם וטבע הסטרומבוס. סיפור מקסים וחמוד שראוי להילמד בבתי הספר בגלל יצר הסקרנות שבו והמעשה הטוב שפותר אותו.
    :) לתפארת פרדיננד דה לספס!

    • mooncatom Says:

      י ע ל י !
      אין ספק שהגעת לתחתית החבית של תייבת המיילים…
      כל הכבוד,
      ותודה על הפירגוניישן.
      כיפק לפרדיננד לספס!!!
      הי
      הי
      הי.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: