חזק ושביר ועדין

ו' באב

חרסינה המילה כבר אומרת הכל. נכון? חרס וסין, החומר והמקור. מרגישים אותה כשאומרים אותה: הדבר העדין השברירי הזה, שהוא אחד החומרים החזקים בעולם. שאפשר לעשות ממנו הכל. הכל.  שיש לו איכויות של זכוכית של תחרה ושל נייר,

של אבן ושל מתכת,

שעושים ממנו את הדברים העדינים ביותר, כמו כלי פורצלן (או שמלות) וגם את הדברים העמידים ביותר, כמו חלקי חלליות. אגב, המילה פורצלן נמשכת לאחור אל צדף מסוים ששמו לקוּח, בגלל הדמיון, מאיבר מסוים שיש לאישה. כן באמת, שביר. בהחלט עדין ושביר.

 

ועוד כחול מלכותי אחד, של מוֹבּי. שיר שמלטף במנגינה ופוצע במילים.

 

תגים:

11 תגובות to “חזק ושביר ועדין”

  1. תמי ברקאי Says:

    בוקר טוב וכחלחל
    גם קורי עכביש ככה. החומר הכי חזק שיש והכי שברירי
    איזה דברים יפים הבאת לכאן, תודה!

  2. whisper Says:

    מונכה,
    שמלות הפורצלן עותקות נשימה.
    אין מילים.

  3. טלי Says:

    כמו פיל בגבעת החרסינה…(-:

    וגם כמו משחקים של ילדות במסיבות תה מהאגדות.

  4. mooncatom Says:

    כמו ש
    ת מ י
    אומרת
    הבוקר אכן כחלחל
    (וגם כפות הידיים שלי ויש גם טיפות על כפות הרגליים)

    כמו ש
    ר ו ת י
    אומרת
    השמלות מרגשות ברמות!

    וכמו ש
    ט ל י
    אומרת
    עליסה בארץ החרסינה.

    תודה חברות
    שבאתן
    למסיבת התה (בכלי פורצלן) שלי…

  5. whisper Says:

    מונכה איכשהו יצא שרק היום גיליתי שהתחלת לקרוא לי רותי…
    אז במסגרת הכחול של החרסינה – תודה על המחמאות :$

  6. mooncatom Says:

    אה כן, זה היה ברשימה על חיליק,
    ואני מבינה שרק עכשיו גם ראית
    את מה שכתבתי על העינים שלך,
    החרסינה הכחולה המלכותית שלך!
    מצויין,
    עדיף מאוחר ובמקרה, מלעולם לא…

  7. dontbreatheunderwater Says:

    מדהים! איפה מצאת את התמונות הנפלאות האלה?
    מאוד אהבתי את ההתייחסות שלך אל החומר, אפילו התרגשתי…

  8. mooncatom Says:

    הי,
    באין לך שם אחר,
    את עדיין גברת לאלינשוםמיתחתלמים בשבילי…
    שזה בסדר גמור,
    כל עוד את מחמיאה לי כל כך…
    אני משוטטת לי בערבות, במידבריות, באוקיינוסים האינסופיים…
    של האינטרנט,
    ומלקטת.
    כשיש קרדיט כלשהו,
    אני נותנת אותו בשם התמונה
    (כשעוברים עם הסמן מעליה הוא מופיע)
    ואם אין זה עלול להיות צילום או ציור שלי.

    תודה
    תודה
    ותבואי תמיד.

  9. שוֹעִי Says:

    מיכל יקרה,
    קראתי פעם שהיה איזה עורך עיתון תל אביבי שמשום מה הטיל על אחד מכותביו לכתוב על המשורר היהודי פאול צלאן (1970-1920), שאז טרם תורגם עוד לעברית, או שהכותב טרם שמע אודותיו. אותו כותב יצא להתייעץ עם חבריו מי זה הפורצלן הזה.
    מבחינת מה, זה קצת מצחיק, קצת מביך. אני זוכר שבכתבה ההיא זה הובא בכדי לשמוח לאידו של אותו כותב, אשר קוּדם בתפקידו מאז והפך עורך בעצמו. אבל יש גם היבט רציני בכל זה. גם המשורר ההוא הטבוע, היה נדיר, שביר, עדין. ואותה מידה נדרשת גם מקוראיו/קוראותיו.

  10. המחסנאית Says:

    פורצלן מלכותי .
    לנוריקו סאן הילדה מיפן היו צעצועים ליום חג הבנות מפורצלן אמיתי. זה כל כך עורר את קינאתי.

    האריחים כל כך מקסימים. (המצוירים. האחרים אולי. לא יודעת כי הם רק מציצים)

  11. mooncatom Says:

    ש ו ע י
    יקר,
    זה
    סיפור נהדר,
    ושלח אותי לספר שלו הנפלא,
    ומה מצאתי?
    קטע שמתאים להפליא לרשומה שלי על החרסינה.

    מתוך 'קורונה':

    "… עיני רכונה אל ערוות אהובתי.
    אנחנו מסתכלים זה בזה,
    אנחנו אומרים זה לזה דברים אפלים,
    אנחנו אוהבים זה את זה כפָרָג וזכרון,
    אנחנו ישנים כמו יין בצדף,
    כמו הים בקרן-דם של הסהר."

    מ ח ס נ א י ת

    אח, נוריקו סאן הילדה מיפן,
    כל כך כל כך אהבתי אותה וגם אני קינאתי בה…
    המאיירת של האריחים נפלאה,
    עוד אביא עבודות שלה.

    תודה

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: