שתי קופסאות

                                                                          ח' באב

         

          "… בית* 

          הוא ריבועים של אוויר 

          דלת בין שני חדרים 

          רק מחברת את האוויר 

          חלון מחבר חלל מרובע

          עם הריק הגדול

          שבחוץ…"

 

~

שְׁנֵי חַדְרֵי הַבַּיִת הֵם תְּאוֹמִים סִיאָמִיִים**

שֶׁמְחוּבָּרִים בְּדֶּלֶת גְּדוֹלָה וְחַתוּמָה.

שְׁתֵי קוּפסָאוֹת רבוּעוֹת: בַּעֲלוֹת נֶפַח זהֶה שֶׁל אַפלוּלִית,

בַּעֲלוֹת אוֹתוֹ חַלּוֹן גָּדוֹל מַמָּשׁ הפּוֹנֶה אֶל דָּרוֹם,

שֶׁרוּח קלָּה בָּאָה מִמֶּנוֹ:  בָּאֶחָד הִיא מְנַפַּחַת וִילּוֹן לָבָן שָׁקוּף

וּבַשֵׁנִי הִיא מְלַטֶפֶת אוֹתִי בָּפָּנִים כשֶׁאֲנִי כּוֹתֶבֶת.   

לְעוֹלָם יִשָּׁאֵר הַפֶּלֶא הַזֶּה:

אֵיךְ הִיא בָּאַה כֹּל הַדֶּרֶךְ מֵהַיָם,

אֵיךְ הִיא עוֹבֶרֶת אֵת כֹּל הַרְחוֹבוֹת הַחַנוּקִים

וְנִכְנֶסֶת לְכַאן לְהָזְכּיר לִי שֶׁאֲנִי יְכוֹלָה לנשוֹם.

 

וְאַבְקַת הַזָהָב עַל הַרֶגַע הַזֶּה

הִיא צִיוּץ צִפֳּרִים.

 

 

 

————————————————

* מתוך 'הרֵיק', מספר הטאו של לאו צה, בתרגום ניסים אמון.

** נדמה לי שהשיר הזה כבר הופיע בבלוג, אבל עכשיו הוא מתאים לי שוב, החדרים שבו, והצילומים, מהבית הקודם, לפני ארבע שנים בערך.

 

תגים: , ,

9 תגובות to “שתי קופסאות”

  1. שחר שילוח Says:

    עטיפת התקליט שתלויה אצלך על לוח השעם תלויה אצלי על הקיר בסלון :)

  2. mooncatom Says:

    אח, שחר,
    גם את?
    איזה יופי!
    בבקשה, תתענגי:
    The Hills are Alive The Sound of Music

  3. תמי ברקאי Says:

    איזה מזל שהרוח נדיבה ועקשנית מספיק
    כדי להגיע את כל הדרך הזו
    אל חדרייך ומביאה איתה במתנה את ציוץ הזהב.

  4. דודו פלמה Says:

    מיכל

    "וְאַבְקַת הַזָהָב עַל הַרֶגַע הַזֶּה

    הִיא צִיוּץ צִפֳּרִים".

    זה ענוג ויפה עד מאוד.

  5. mooncatom Says:

    הי תמי,
    הי דודו,
    אני שמחה שאהבתם את אבקת הזהב של ציוץ הציפורים,
    כבר לפנות ערב ונשאר ממש עוד קצת,
    אז קחו לכם, הרוח הטובה תביא אותה אליכם,
    לזרותה על רגעי היום האחרונים.
    תודה,
    וערב טוב.

  6. שוֹעִי Says:

    מיכל,
    איזה קטע, לפני כמה ימים דיברתי עם הילדים שלי בשולחן שבת, על כך שמידת הדברים בדאואיזם נקבעת דווקא על פי החלל, הריק, וכיו"ב, ולא מתוך החומר הנתפש. הבת הגולה שלי ממש התרעמה על כך…
    כך או כך, אפשר כי בית המקדש עדיין עומד על תילו באותו מקום שתמיד עמד, אלא שהוא עשוי אויר שאיננו נתפש.

  7. mooncatom Says:

    טוב שועי,
    אני בהחלט יכולה להבין את ההתרעומת של בתך,
    זה הרי אינקונסססיביבל (כמו שאומר הגמד בנסיכה הקסומה)
    אבל אני חייבת להודות,
    לאור העובדה שאתה מדבר
    על בית המקדש…
    הרי הוא בדיוק זה שמוכיח את העניין:
    הוא הוא האוויר הבלתי נתפש העומד על תילו.
    כל כך הרבה דורות שהוא נעדר,
    ועדיין שריר וקיים כזיכרון מוחשי,
    כאובייקט לאבל כל כך עמוק.

    ופתאום נזכרתי בחתול ההוא שלוצאטו התאבל עליו
    ושעדיין לא מצאתי בתוכי את המילים להגיב על השיר הזה,
    כשאמצא אבוא ואספר לך.

  8. שוֹעִי Says:

    מיכל,
    בתגובה הקודמת היה צריך להיות הבת הגדולה ולא הבת הגולה.
    ובאשר למקדש, אינני מאנשי הגאולה וכיו"ב, אני דווקא מן האנשים הרואים במה שנראה כריק, בדבר הבלתי נתפש, באפשרות ולא בקיום הממשי/מוחשי, יסוד חשוב מאוד בקיוּם.
    אדם יכול לשאת בתוכו עולמות שלימים וחרבים גם כן, לעתים בד-בבד. כמו שכתב המשורר הסופי-תורכי יונוס אמרה: ערי הקודש מצויות בלבו של האדם.

  9. mooncatom Says:

    הבת הגולה:
    פליטת קולמוס משובחת ביותר,
    של אב, בערב תשעה באב…

    ובעניין ערי הקודש:
    בית המקדש
    לא יכול כבר, פשוט אסור לו יותר, להיות
    מקום של הקרבת קורבנות ודם …
    כי אם, המקום הרוחני,
    הבלתי נתפש, זה שבלבו של האדם.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: