על בית בובות

יג' באב

אחד הטקסטים הפמיניסטים החזקים שנכתבו מאז ומעולם, הוא 'בית הבובות' של הנריק איבסן. מחזה שנכתב והוצג ועורר שערורייה גדולה לפני מאה ושלושים שנים ומאז הוא מועלה שוב ושוב ועדיין לא איבד את קסמו וכוחו. הוא עדיין, למרות הזמן שחלף, למרות השינויים הגדולים במעמד הנשים בעולם, למרות הכל הוא אקטואלי לרוב הנשים באשר הן, עדיין.

 

המילים האלה, בית בובות, צופנות בתוכן המון המון כוח, שהרי הצעצוע הלכאורה תמים הזה, האסתטי ומתוק כל כך, הוא מכשיר רב קסם וכוח של דיכוי נשים במשך דורות על גבי דורות, (בתי בובות נמצאו בקברים מצריים כבר לפני חמשת אלפים שנים) והוא עדיין כאן, וקסמו וכוחו לא ניטלו ממנו.

 

אם אתם חושבים שאני לא שיחקתי בבובות בילדותי, טעות גדולה מאוד בידכם. שיחקתי ועוד איך, ועד גיל מאוחר מאוד, והייתי גאה בבובות המדברות שקיבלתי מחוץ לארץ, אלא מה? הייתי ילדה מלאת דמיון ושם היה מקום נפלא להשתמש בו. אני רק מצירה על הדיכוטומיה המוחלטת בין משחקי בנות לאלה של הבנים, על העובדה שהבנים בכדורגל הבנות בפח הזבל, ושזה עדיין ככה.

 

במובנים מסויימים כל המחזות וכל הסרטים ותכניות הטלוויזיה, ואפילו ספרים, הם כולם בתי בובות, כולם קופסאות שקופות שהבמאי, התסריטאי או הסופר, סידרו בשביל הצופים או הקוראים, ואלה מוזמנים לדמיין את מה שקורה שם כשהמצלמה כבה, או כשהסרט או הספר נגמר, מה קורה בחדרים שאנחנו לא רואים, כשהדמויות נשארות לבדן, לנפשן, אנחנו ממשיכים בדמיוננו,  לשחק איתן.

 

תגים: ,

6 תגובות to “על בית בובות”

  1. תמי ברקאי Says:

    בתיכון היתה לי מורה לספרות גם אינטילגנטית וגם פמינסטית (לא ידעתי אז שככה קוראים לזה), והיא לימדה אותנו את "בית הבובות", ואת "פורטרט" של דליה רביקוביץ, ועוד יצירות והקפידה ללמד אותנו לשים לב למה שחשוב בתור נשים.
    היא אפילו לא התביישה לדבר על מיניות, רחמנא ליצלן. היום היו מפטרים אותה אולי אם איזה הורה היה שומע שהמילה אוננות דוברה בשעור ספרות.
    כשאני מלמדת ילדות אני תמיד בהלם מכמה צעירות הן וכבר הפנימו כל כך הרבה ערכים שליליים על עצמן.
    בקיצור אם מצב הנשים כה גרוע לפחות ניתן להתנחם מדי פעם בספרות ובחברות-סופרות-משוררות-ומבלגות.

  2. mooncatom Says:

    נמרה יקרה,
    המורות שלי לספרות היו מורות לספרות,
    גם אם הן היו אינטליגנטיות,
    או אולי אפילו פמיניסטיות,
    אני לא ממש זכיתי ליהנות מזה…
    הייתי צריכה לגדול ולחפש את זה המון שנים בעצמי עד שהגעתי למרכז.
    איזה מזל גדול יש לילדות שפוגשות אותך בחוגי הצילום.
    כבר אמרתי לך שאני מקנאה בהן, לא?
    אז הנה, שוב.

  3. שוֹעִי Says:

    מיכל יקרה,
    תודה, במיוחד על הסיום המצויין; זה אינו בית בובות בלבד, אלא תיאטרון בובות, המועלה בבית בובות; לעתים לא ברור האם כאשר הבוב/ה מדבר/ת זה כתוצאה מכך שמחברו מדבב אותו כפיתום, או שמא לבובה ישנם חיים עצמאיים משלה (-:

  4. mooncatom Says:

    תודה שועי,
    הרי כאדם שכותב אתה יודע,
    ואפילו יותר כבעל בלוג,
    כמה ממה שאנחנו כותבים מצוי בנו,
    וכמה אצל הקוראים
    המביאים את חייהם וליבם אל מה שכתבת,
    מייצרים משחק חדש לגמרי.

  5. טלי Says:

    איכשהו נתפסתי על זה שבתי בובות נמצאו בקברים מלפני 5000 שנה, זה מדהים אותי ולא נותן לי מנוח. זה אומר, חלילה, שאלה היו קברים של ילדות?

    גם אני הייתי ילדה שמשחקת המוון בבובות ובדמיון, בתי בובות תמיד הקסימו אותי אבל יותר קשה לשחק בהם, אין מקום, הם יותר יפים כקישוט.

    וכן, המשפט הזה לגמרי מתקשר לפמיניזם וכל זה, למרות שהוא גם נכון כפשוטו.

  6. mooncatom Says:

    טלינקה,
    את יודעת שלמרות ההתקדמות הגדולה,
    תמותת תינוקות וילדים עדיין קיימת…
    (כדאי לך לקרוא בבלוג של שחר שילוח, רב פעמית,
    משהו מאוד מאוד מעניין בעניין)
    אז לפני 5000 שנים, נו, כן.
    ובעניין הבובות…חיבוק לך ממני.
    (ששיחקתי בבובות כל כך הרבה שנים לפניך…)

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: