פיל (שחור) לבן

ו' באלול

פעם, לפני היות לי בלוג, כדי לאמן ולרענן את הכתיבה, ביקשתי מתמי (משוררת, אמנית, מטפלת שיאצו וגם נמרת לוטוס וחברה שלי), שתיתן לי תרגילים בכתיבה. זה היה מעניין. התרגיל הראשון שהיא נתנה לי היה לחשוב מהו הדבר הכי מיותר שיש לי בבית ולכתוב עליו. ואז גיליתי לתדהמתי, שהדבר הכי גדול בבית שלי הוא גם הדבר הכי מיותר, והוא אהוב עלי עד מאוד. איך מיישבים את כל הדברים האלה ביחד? בואו נקרא לזה בשם: פיל.

טוב, בסדר, אין לי פיל, אבל יש לי פסנתר.

מצד אחד, אני כמעט אף פעם לא מנגנת. למה? כי צריך הצטרפות של תנאים: שיבוא לי לנגן, שאהיה במצב רוח נטול בושה וחשבון ושזה יקרה בשעה שזה לא יפריע לשכנים. אז זה יוצא די נדיר. מצד שני… אחחח…. פסנתר חברים, פסנתר! יצור מלכותי, זקוף קומה ויפה למרות גילו המופלג, למרות הטלטלות הבכלל לא רחמניות שעבר בחייו, למרות ההזנחה, יצור אלגנטי מאין כמוהו בעל צליל טוב, באמת טוב. וכשכבר קורה שאני מנגנת… אוהו, אני שמחה, שמחה מאוד.

אבל עכשיו אין ברירה, כי כמו שכתבתי כבר, יש להצטמצם ואי אפשר לקחת רק רבע פסנתר. אז אני שולחת אותו לשי, מפקידה אותו בידיו וסומכת עליו בשני דברים: שישמור עליו, ושיכתוב עליו שירים יפים.

אני, נזכרת היום במעוף הפסנתר כשהגענו לכאן,

והחברים, הצטלמו איתו תמונת פרידה.

 

תגים:

12 תגובות to “פיל (שחור) לבן”

  1. talila Says:

    מקסים התמונות בתוך הפסנתר, ובכלל.
    מאחלת לו הצלחה בדרכו החדשה!
    מאוד הזכרת לי את עצמי בפוסט הזה :) אבל אני עוד לא מוותרת על הפיל השקט והשחור שלי

  2. רות Says:

    לעיתים ,כלי נגינה מונח זמנים ממושכים ואין פורט עליו. פסנתר ,יופיו מהדיר את חלל הימצאו,רק המבט מאפשר לאוזניים לתאר לעצמם את מחול הקלידים
    מה תגידי על אקורדיאון? קבלתי לפני חודש, ספון בארגז תפאורתי. בגיל צעיר ניגנתי שנה וחדלתי. שכחתי את הפולקה ומחול הונגרי מס"חמש. מה שנישאר זה הניחוח. האף התחוב מעל הגוף הנפתח האוצר בתוכוריח אוכל, ריח בונה האקורדיון, האפשרות לסגור ,לפתוח מחדש ולהישען – לחי על גוף.

    והגלגל הנפלא. נראה לי שהוא מסוג הגלגל האוטנומי, יסע רק לאן שהוא יחפוץ, אין אונס.

  3. mooncatom Says:

    ט ל י ל ה

    לא, לא, אל תוותרי, כל עוד את יכולה אל תוותרי…
    הנה, את רואה גם מה שרות כתבה,
    זה נפלא שיש את היופי הזה בחלל, ואת הצלילים,
    אפילו אם הם רק ספונים בתוכו…

    ר ו ת

    זה נפלא!
    רק אתמול כתבתי לשועי,
    בעניין האקורדיון: הביטי נא וראי…

    איזה יופי שיש מי שמבין אותי,
    שכלי נגינה זה לא רק לנגן,
    זה הרבה מאוד דברים נוספים ואחרים,
    ת ו ד ה
    חברות.

  4. דודו פלמה Says:

    היי מיכל. פיל זה בכלל עניין רב אנפין:

    יש פיל אפריקאי וישנו פיל הודי

    יש פילנפיל וישנו פיל בתוך נחש,

    שניראה כמו כובע שאין בו חשש.

    ולכן אפשר לקבוע באופן קליל

    שפיל זה משהו גדול ונזיל…

  5. mooncatom Says:

    אח דודו,
    פיל זה באמת דבר גדול ונזיל,
    ובלתי רגיל,
    אבל אתה חייב להודות,
    שפסנתר אפשר להפיל,
    אבל
    פיל,
    אי אפשר לפסנתר!!!

    והזכרת לי סרט אנימציה יפה, חמוץ/חריף/מתוק כזה,
    שיש בו פיל (שאי אפשר לפסנתר)…

  6. איריס Says:

    היי שלום פסנתר

  7. mooncatom Says:

    אורוואר ל'פסנתר!
    תודה
    איריסקה.

  8. טלי Says:

    איזה יופי – לא הצלחתי להבין איך מונחות על הפסנתר עצמו תמונות של נדידת אותו פסנתר עצמו…(עד שהסברת, כלומר).

    לפסנתר יש כוח ונוכחות תמיד, אין ספק בכלל! את מקבלת לפחות זכויות ביקור אצלו?

  9. mooncatom Says:

    טלי יקרה,
    שי שהוא המכותב של הפסנתר,
    הוא הגיס המוסיקאי שלי,
    תיכנסי ללינק בשם שלו,
    יש שם שיר מקסים שהוא כתב.
    הוא גם הלחין שיר מתוק אחד בן שנה וחצי שקוראים לו אימרי…
    ולאחיינים יש לי זכויות ביקור חופשיות!

  10. המחסנאית Says:

    זה קצת עצוב.

    פרידות תמיד קצת עצובות. טוב שיהיה לו בית אוהב.

    התמונות מקסימות. אז עכשיו תהינה לך עוד.
    ואפשר לאכלס בבית כלי נגינה קטנים שמשתלבים גם עם החברים של הפסנתר שלך – מפוחית ואוקרינה למשל.

    ונזכרתי בעניין הפסתר והאקורדיאון והמציאות שפעם מצאתי אקורדיאון.( פחות או יותר מצאתי, רגע לפני שעמד להיות מונח בקרן רחוב). הוא גם מצא לו בית חם בקרב המשפחה.

  11. תמי ברקאי Says:

    מאז שקראתי לראשונה את הפוסט מוקדם יותר, אני תוהה מהו החפץ הכי מיותר בבית שלי, ולא מצליחה לבחור.
    ברכות לפילתר או אולי לפסנפיל שעובר לבית חדש ומי יתן והוא יממש את ייעודו!
    ברכות גם לך שמפנה מקום לחיות אחרות וכלי נגינה אחרים שיופיעו, ואין לי ספק שיופיעו, בבית החדש שלך!

  12. mooncatom Says:

    בוקר טוב למאחרות בנשף,
    מהמשכימה קום!

    מ ח ס נ א י ת

    פרידות… אוווו…
    היום אני הולכת לכתוב על עוד אחת,
    לכל פרידה מחובר משהו טוב,
    אבל…
    כן.
    אני מודה לך בשם אומת האקורדיונים,
    על שהצלת נפש אחת מאיתנו.

    ת מ י

    הפסנפיל מוסר ד"ש לשופיל,
    ולכל בני דודו הפרפילים באשר הם.

    תודה חברות,
    ויום טוב.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: