זהב וקש

יח' באלול

בשתים עשרה בדיוק יצאתי מהבית אל הרחוב הרותח. לקחתי איתי תיק גדול, תיק קטן, וקרירות נעימה מן המקלחת. מונית שעמדה בפינת הרחוב ברמזור אספה אותי אל מיזוג שעשוי משיר של אריק קלפטון בסאונד חלומי. טוב, בסדר חשבתי, אני לא אשנה את העולם, אבל אולי אראה אותו קצת.

לתחנת רכבת (דרורים על הרציף) ואז לשדה התעופה (מזרקה עדינה)

כמה רע כבר יכול להיות לי עם כוס קפה משובח ועוגת שוקולד מלאה חתיכות גדולות של אגוזים?

פטוּרה ממיסים

פטוּרה מזכרונות

כאילו כלום.

לפראג דרך מילאנו, קצת אנכרוניסטי מצידי, אני יודעת, אבל זה מצלצל לי כמו: העולם הגדול. השעה שתים ועשר דקות עברו שעתים ועשר דקות מאז שעזבתי את הבית. מעל לעננים קטנטנים הצוות האיטלקי מנגן ניגון כל כך נעים לאוזן כשהוא מדבר מן הסתם, על הדברים הקטנים והענייניים הקשורים בעבודה.

האם כל האוויר

שמתחת למטוס

מספיק, בשביל להחזיק את ליבי

המתמוטט מכאב ושמחה?

אני כל כך מצחיקה את עצמי עכשיו, כשאני מתנפלת ברעב כזה על החופשה שלי בשעה שיותר מהכול רציתי להישאר בבית, כרגיל.

האישה שיושבת לידי מעציבה אותי, אפשר להרגיש בכל תנועה שלה, בכל מחווה, אפילו בשעה שהיא אוכלת, שהעולם בשבילה הוא מקום בלי ביטחון. אבל,

הדיילת הבלונדינית הגבוהה בעלת הרגלים הארוכות

מחייכת.

והדיילת הבלונדינית הנמוכה בעלת גומות החן

מחייכת גם היא.

אהבה לכל בני האדם, תופסת אותי לא מוכנה, בשדה התעופה הענק של מילאנו. אנשים מכל הצבעים והגזעים נראים לי יפים לאין שיעור. שקטה מאוד ושמחה מאוד אני עולה על הטיסה השנייה שלי. לא רעבה לאוכל, רק לעוד קצת תשומת לב. אני מקבלת אותה ב'קורונֶטו' גלידה.

הסיבוב הזה דרך מילאנו שכל כך הבהיל אותי כשבאתי לקחת את כרטיסי הטיסה, היה מתנה. הייתי ישראלית יחידה במטוס מלא אנשים מכל הלאומים והשפות. הייתי באמת לבד וזה היה לי טוב. והרגשתי את האיש שעמד לידי בתור לעליה למטוס, איטלקי. הגופים שלנו שידרו משהו מתוק. אני בטוחה שלא דמיינתי את זה.

כשהתברר שנהג המונית בפראג לא יכול לקחת דולרים הלכתי להחליף את הכסף וכל כך הופתעתי והתרגשתי לגלות שהוא חיכה לי. הוא נסע במהירות 150 קמ"ש

והלב שלי התפקע מפחד ואושר

ואז הגעתי באמת

ונהייתי בפראג:

מתחבקת. מתרגשת. נושמת אוויר זר ומוכר,

ישנה טוב ומתעוררת קל, מוכנה לצאת אל היום היפה שהוכן במיוחד בשבילי (שאולי הבאתי לכאן איתי? ככה רומית אומרת).

שותה קפה, מביטה מהחלון ופורטת, משתאה, את הבניין השכן לפרטים: ארובות, כרכובים, רעפים, חלונות משופעים, גזעי עץ להסקה במרפסת, זה עולם לגמרי אחר אני אומרת לעצמי שוב ושוב, מוכנה גם, להיות אחרת לגמרי עכשיו.

אנחנו יורדות אל הנהר דרך הארמון והגלריות, אוכלות כל אחת תפוח עץ אחד: אדום בחוץ וורוד בפנים. מזג האוויר לטובתנו, השמים כחולים, והעיר היא מטיל זהב שקרני השמש נשברות בו באופנים משתנים ומרגשים. אנחנו חוזרות עם מתנות.

אל חזרת המקהלה. נשים מכל העולם, שהלבבות שלהם נרקמים יחד בקוּר דקיק וזוהר של שירה משותפת. הן שרות בקולות צלולים שיר עם צ'כי וגם גרשווין אני שרה איתן והלב שלי גדֶל.

ואז אני רק מקשיבה:

הרמוניה מושלמת של לבבות וצלילים.

דמעות, ואחר כך קפה ועוגה.

אחר הצהרים, במרפסת, באוויר המוזהב מרחף פרפר שלא ראיתי כמותו מעולם מצוייר בציור של הבּפנים שלי.

(ובלילה חלמתי חלום מוזר על איש שהרבי אמר לו ואהבת לרעך כמוך אבל באותו משפט היתה המילה קש "ואהבת לרעך כמוך ואהבת את הקש והקש אהב לרעך" והאיש אהב את עירוב הקש במצווה.)

השמים כחול וזהב גם היום, בשוק הפשפשים אני קונה שתי תמונות עתיקות של ציפורים. אף פעם לא היו לי תמונות כל כך יפות. בדרך חזרה ראינו המון הליקופטרים באוויר*. זרעים של עץ, כנראה אדר. ואז עצרנו לאכול אוכל צ'כי אמיתי עם בירה טעימה.

יש לי עוד כמה מתנות לקנות ועוד לילה אחד לישון כאן.

המחשבות על הבית מתחילות למלא יותר ויותר מהזמן האוזל.

(חלמתי על סירת מנוע שעפה באוויר בטיסה נמוכה.)

התעוררתי מוקדם ולמרות העננים, אפשר לראות ששמור עבורי עוד יום יפה אחד. בחצר עובר חתול לבן, מלכותי הוא חוצה את המרחב הירוק, ומאותת בזנב סימנים סתומים.

המטוס ממריא אל מופע עננים: חלקים ונוצתיים פלומיים וצמריריים, האור נשפך דרכם זהב ותכלת. שכבות של שמים אור ועננים, הופכים אט אט לצמר גפן ורוד ומתוק של שקיעה.

זהב ותכלת גם זוג הצ'כים הצעירים שיושבים לצידי במטוס: שיער ראשם וגופם זהב, עיניהם ספיר, ורק השפה שלהם מוזרה, כל כך מוזרה.

מטוס שנוחת בשדה תעופה הוא חרק גדול מאוד שנופל לאדמה, ונחיל של נמלים מתקהל סביבו ומפרק אותו במהירות וביעילות. שוב אני במילאנו. אישה מוסלמית צעירה ועטופה היטב בשמלה תכולה ארוכה ומטפחת, ולה שני בנים קטנים. הגדול שבהם שקט וצייתן, יושב בשקט ומכרסם בשקדנות מאפין שוקולד ענק. הבן הקטן לא מפסיק לקפוץ ולדלג מסביב. אי אפשר להיות יותר שונים מהשנים האלה. האיש שיושב לידם, מניח את זרועו על גב הכיסא של הילד הגדול וכך מתקבל רושם מוטעה שיש קשר ביניהם. יכול להיות שעכשיו, בשעת ערב, באזור השום מקום של שדה התעופה, שניהם, גם הילד וגם הגבר כמהים בדיוק לקשר הזה. כמו כל האנשים והנשים והילדים כאן.

נקישת עקבים,

גרירת קבקבים,

קרקוש,

דשדוש,

טפיחה נמרצת של כף הרגל

ברצפה הממורטטת והחלקה הנקיה והנדרכת ביותר בעולם,

גלגלים של מזוודות קטנות.

אישה אפריקאית עם צניף סגול מלכותי, אישה מוסלמית עם מטפחת אפורה צנועה, וגם אני, אישה עם שיער קצר מאוד ופנים עייפים מאוד, אבל אני ערה, ערה, ערה, ערה, ערה בכל חמש מאות החושים שלי, ערה לבני האדם שמסביב, לבני אנוש, לעורם וקולם וצורת הילוכם

ערה לעצמי ולגופי ולבדידותי

בבת אחת נמלאתי געגועים שורפים.

(פראג, 2007)

————————————————

* Maple-Copter, וגם אחד, מסתובב.

9 תגובות to “זהב וקש”

  1. תמי ברקאי Says:

    אין כמו מסעות, שדות תעופה, מדרכות חדשות, שיחות בשפות מוזרות, אנשים ממקומות רחוקים.
    עוררת בי געגוע מטורף (טוב, אני מודה – הוא מקנן שם די הרבה זמן) למצב הזה, לש נסיעה, מסע, וכל מה שהם מביאים איתם…
    אאוץ'

  2. דודו פלמה Says:

    אחחח מיכל, אחוות האדם (ואולי סתם חיבה למין האנושי) המבצבצת כמו יבלית בכל פינה בשדה תעופה בינלאומי, אין עליה. כמה הלב כּמֵה ומשתוקק ל"בוא ואשק לך בני האדם"…

    בּוֹא וְאֶשַׁק לְךָ, בְּנִי, הָאָדָם
    עִם יֶרֶק שָׂדוֹת, שָׁמַיִם שֶׁל אוֹר.
    גּוּפְךָ לֹא רֻחַץ עוֹד מֵחֶלְאָה וָדָם
    אַךְ לִבְּךָ מְפַרְכֵּס, מְזֻכָּךְ וְטָהוֹר.

    בּוֹא וְאָנִיף אוֹתְךָ מַטָּה וָרוֹם
    וּלְאַרְבַּע הָרוּחוֹת לֵדָתְךָ אֲבַשֵּׂר.
    נָבְטוּ שִׁבֳּלִים בַּמֶּרְחָב וְיֵשׁ יוֹם
    וְ"הֵידַד" הַקּוֹצְרִים מִלְּבָבְךָ יְנַסֵּר.

  3. טלי Says:

    וואו איזה טקסט מיכלינקה!

    חשבתי שזה עכשיו והופתעתי מהנסיעה שלך ושמחתי בשבילך ואז ראיתי שזה מ 2007 אבל אז מה, כל כך יפה ואומר כל כך הרבה דברים בכל כך הרבה קולות….(-:

  4. whisper Says:

    להתעורר בצהרי השבת מול בראוני
    איזה מזל שמה שכתבת מתחת לתמונה
    היה כל כך טעים, שאפילו יכולתי לשכוח
    אותה.

  5. mooncatom Says:

    שלום חברות וחבר,
    שבת טובה, לא?

    ת מ י צ'

    כן ירבו נסיעות ועוד יבואו…

    ד ו ד ו

    אח איזה זכרונות נח"ל עוררת בי…

    ט ל י

    התלבטתי איפה לשים את התאריך,
    ודווקא בא לי להפתיע.

    ר ו ת י

    יאמי!

    ת ו ד ה,
    לכולכם!

  6. המחסנאית Says:

    זה מפעם?
    עוררת בי געגוע .
    גם עם הזכרונות אפשר להפליג .
    אני לא אפליג למילנו. אבל להמון המון טיסות שהייתי ערה בהן מזמן מזמן ולעולם המתגלה בשדות תעופה ומחוץ להם, ולחזרה.
    הבראוני נראה טעים.

  7. שוֹעִי Says:

    מיכל יקרה,
    מעורר חיוך מיוחד, כזה שמורכב ממנעד רגשות שונים ומשונים, שמוצאים את עצמם ארוגים בטקסט אחד.

  8. mooncatom Says:

    בוקר טוב למאחרים לישון…

    מ ח ס נ א י ת

    אני שמחה שהזכרתי נשכחות נעימות.

    ש ו ע י

    אני שמחה שהצלחתי הפעם עם הסלט חו"ל.

    תודה
    לכם!

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: