על פשטות ואומץ לב

 

היא נולדה ב-16 בדצמבר בשנת 1775

היא חיה את כל חייה בקרב משפחתה הקרובה ביותר,

וכמעט את כל השכלתה היא רכשה בספרייה של אבא שלה.

היתה לה אהבה אחת כנראה, קצרה מאוד ולא ממומשת,

הצעת נישואין אחת, שנחשבה טובה והיא דחתה*.

היא כתבה מגיל צעיר מאוד והקריאה את סיפוריה למשפחתה בקול.

במהלך חמש שנים מגיל עשרים ועד עשרים וחמש, היא כתבה את שלושת ספריה הראשונים. כשהיתה בת שלושים החלו ספריה לצאת לאור. היא כתבה עוד שלושה, ובסך הכל סיימה את כתיבתם של שישה ספרים. יצירות מופת שממשיכות לזהור גם היום.

בגיל 40 היא חלתה ובשנה לאחר מכן, ביולי 1817, מתה.

.

ג'ין אוסטין היתה בת זמנה ועם זאת על-זמנית לגמרי. ההבנה שלה בטבע האדם והיכולת שלה לנסח אותו, הן בלתי נתפסות כשמבינים איזה חיים מצומצמים היא חיה, בבית אביה הכומר ובסביבה הכפרית בה התגוררה כל חייה. ורג'יניה וולף אמרה שיש גאוניות בכתיבה שלה, אבל כזו שקשה מאוד לשים עליה את האצבע. משהו בטונים העדינים מחד ובאבחנות האנושיות החדות מאידך, ששורד את חלוף השנים, את השתנות האופנות, את שחרור האישה, המודרניזם, את הכל.

היא מלאת הומור ציני עדין, מה שהאנגלים קוראים 'לשון בלחי', ויחד עם זה היא חומלת על כל הדמויות שלה, היא מראה אותן ברגעי החולשה האנושית שלהן ומעוררת גם בנו הבנה ואמפתיה אליהן. בעיקר כמובן על הגיבורות הראשיות, נשים צעירות. נגד כל הסיכויים, כנגד חוסר במעמד ורכוש, כנגד היעדר הורים או נוכחותם של הורים חלשים, היא מעניקה להן את מה שנמנע ממנה, אהבת אמת, סוף טוב.

222

אם היתה לה אכזבה בחייה, היא לא נתנה לה כניסה לספרים, שם האהבה ניצחה תמיד. ואני בטוחה שזה לא היה כי היא רצתה למכור ספרים, אלא פשוט כי היא האמינה בזה באמת ובתמים. המצב הכלכלי של משפחתה לא היה מבטיח, היא היתה בת 27, וקיבלה הצעת נישואין שיכלה לסדר את העניינים, אבל היא סירבה לה, ואחרי שנים כשאחיינית שלה התייעצה איתה לגבי אירוסיה, היא אמרה לה באופן ברור שאם היא לא חשה חיבה למועמד, שלא תעשה את זה, שעדיף לא להתחתן בכלל, שאין דבר נורא יותר מנישואים ללא אהבה. כן ככה.

אי אפשר שלא לתהות איך היו נראים חייה של ג'ין אוסטין לו נולדה מאתיים שנים מאוחר יותר, והיתה היום בת ארבעים? קודם כל סביר להניח שהיא לא היתה מתה בגיל כה צעיר, (המחלה שהיא מתה ממנה, לא היתה הורגת אותה היום כנראה) היא כתבה על נשים צעירות מאוד שנחשבו אז לבתולות זקנות עם סיכוי קטן מאוד לנישואין וסיכוי אפסי לאהבה. במאתיים השנים שעברו מאז נשים דחקו באומץ את גיל הנישואין בעשור שלם, לפחות. הן הולכות ללמוד ומפתחות קריירות בתחומים שג'ין אוסטין לא יכלה אפילו לחלום עליהם**, ונישואין והורות הפכו לדבר שנדחה יותר ויותר. לאחרונה אפילו מדברים על זה שארבעים הוא שלושים החדש… מה היתה ג'ין אוסטין אומרת לו היתה רואה, נגיד, אותי חיה את חיי היומיום שלי, עם החופש לבחור כיצד יראו, עם השכלה, כסף משלי, מכונית, ועדיין בדיוק כמוה, מאמינה באהבה אמיתית, כנגד כל הסיכויים.

————————————————

* לאחרונה שמעתי דיבור על אפשרות לאהבה אחרונה שנגזלה ממנה.

** חובה:  מועדון הקרב של ג'ין אוסטין.

תגים:

8 תגובות to “על פשטות ואומץ לב”

  1. whisper Says:

    הה, ת ע נ ו ג :)
    כל כך חיכיתי לפוסט על גי'ן
    מצחיק בדיוק השבוע התחלתי לקרוא את
    גאווה ודיעה קדומה באנגלית – אז קודם כל
    קראתי בדיוק את הדברים שאת כותבת כאן.
    ורק שתדעי שאין לי ספק שהעובדה שאני עם
    אודיסאוס קשורה מאוד להשפעה של הדגם
    של דארסי וליזי. הביקורת שלה על מערכות
    יחסים בכלל וחתונה בפרט יחד לא גרמה לה
    לסרקזם שמאיין את הרומנטיות והשאיפה לאהבה
    וקשר אמיתי.
    נהדר. והמועדון קרב – היסטריקל!!!

  2. טלי Says:

    נכון.

    פשוט נכון.

    גם אני אוהבת מדי פעם את הקסם של ג'יין אוסטין.

  3. mooncatom Says:

    הי בנות!

    ר ו ת י

    מרוב שציפית לזה,
    כבר ממש פחדתי לאכזב אותך,
    אני שמחה שנהנית.

    ט ל י

    את לא מהמכורות, אה?
    טוב, אז גם קצת מדי פעם זה טוב…

    ת ו ד ה
    חברות.

  4. אורי Says:

    ולי דווקא יש הרגשה שחייה נכנסו וחיו היטב בתוך ספריה. אולי זה רק אני, אבל ההרגשה שאני מקבל מ"הטיית לב" היא אחרת. בוודאי ב"מנספילד פארק" פאני העגמומית והצייקנית זוכה בסוף טוב "נומינלי" – רק כי חייבים.  

  5. mooncatom Says:

    הופה,
    תראו מי כאן, אוֹרי!
    רק למה ישר להתווכח למה?
    סתאאם, אני שמחה שבאת.
    לגבי הטיית לב אני לגמרי לגמרי לגמרי לא מסכימה איתך,
    למרות ששם באמת הדרך אל האושר קצת יותר ארוכה ומפותלת
    ויש משהו יותר בוגר ומפוכח…
    את מנספילד פארק, אני מודה בבושה, אני לא מספיק מכירה,
    אז אני מבטיחה לקרוא שוב.

    ת ו ד ה
    על האור הקצת אחר.

  6. mooncatom Says:

    ת ו ד ה
    גם לאפרת.

  7. ada k Says:

    אני חושבת שאני מסכימה עם כל מה שכתבת עליה.

  8. mooncatom Says:

    איזה כיף, תודה עדה ק. שימחתיני.
    נכון שהיא ענקית? התחלתי לקרוא אותו שוב!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: