עייפות

טו' בתשרי

               .

               האם אתה רואה את זה?

               את הסדק שחוצה אותי בדיוק באמצע?

               עברתי מקור לחום בבת אחת וזה מה שקרה.

               האם אתה רואה את העייפות היְשָנָה בעיניים שלי?

               זו הנמתחת מקצה העולם ועד קצהו,

               עוטפת אותי בחומר דמוי בצק,

               מאיטה את צעדי, מרדימה אותי לעצב.

               האם אתה רואה את האור

               שנדלק בעיניים שלי כשאתה מחבק אותי?

               האם אתה מבין אותו?

               האם אתה מבין את עומק האור שלי?

               האם אתה רואה שאני משקרת כשאני אומרת שהכל בסדר?

               .

 

תגים:

6 תגובות to “עייפות”

  1. תמי ברקאי Says:

    בבצק יש סדק
    אבל דרכו בוקע אור גדול ועמוק.
    זה מדויק מאד. המעבר מחום לקור ומה שהוא עושה לנו.

    זה יפה מאד
    talking about
    שירים בלי עור. אבל עם אור.

  2. המחסנאית Says:

    תנוחי על סדין יותר רק ומלטף ופחות שברירי.
    חג שמח ומאושש.

  3. bddaba Says:

    כן, אני רואה, כאן בשורות אני רואה

  4. mooncatom Says:

    תודה לכם,
    תודה.

    תמי,
    מחסנאית
    ושרון.

    חשוב לי מאוד.

  5. שוֹעִי Says:

    איי, איי מיכל
    תיארת בדיוק את השנה האחרונה שלי…

    החיים האלה. ההתנדנדות הזאת בין רוך וקושי.
    (-:

  6. mooncatom Says:

    תודה שועי,
    ת ו ד ה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: