געגועים לכחולה הקטנה

טז' בתשרי

 

אחרי החג. לפעמים לצמד המילים האלה נלווית תחושת הקלה: אוי איזה מזל שיש לי הארכה / דחיה / נשימה… ולפעמים נלווית אליהן תחושת חרדה, או כאב, פשוט כאב. ומי היה מאמין, שמוקד תחושת הכאב, שמושא הגעגועים שלי, תהיה מצלמת ניקון*, דיגיטלית, כחולה קטנה?

חלק מתכנית הלימודים שלי גם בבצלאל וגם בויצו חיפה, היה צילום. למדתי עם טובי המורים ובכל זאת, אף פעם לא נדלקתי על צילום. אני חסרת סבלנות, קיצרת רוח ונוירוטית משהו. להתמקד? לפקס? לבדוק את כמות האור ואת פתיחת הצמצם ועוד כל מיני מדדים ובעיקר דברים שלוקחים זמן? לא בשבילי. ולצלם ואחר כך לחכות… לא בשבילי.

וככה יצא שעד שנהיה לי הבלוג הזה, אף פעם לא באמת צילמתי. ואחרי כמה חודשים לקיומו, כשהבנתי את משמעותו בחיי ואת משמעותם של החלקים הנראים שלו עבורי, והבנתי שהמצלמה הישנה והפשוטה עד מאוד שלי לא תצלח, קניתי מצלמה. להגיד שחיי השתנו לגמרי תהיה לשון המעטה. אז איך לקרוא לזה? אולי אהבה? כן, כנראה. ועכשיו היא בתיקון, והמילים אחרי החג נאמרו, ופתאום הדברים שאני חייבת לצלם התרבו לאין שיעור, אלא מה. וכן, אין ספק שחסרונו של משהו מבהיר לך ביתר בהירות את חשיבותו בחייך.

הדרך שבה מעשה הצילום נהיה קל וכל המדדים שהזכרתי לעיל פשוט נגוזו, העובדה שיש לך אפשרות לצלם מאה ולבחור אחד, ולעשות את כל זה בחמש דקות, האפשרות לצלם פרטים קטנים מקרוב קרוב, הצבעוניות הבריאה שבאה ללא מאמץ, הגודל הנוח לנשיאה בתיק ולשליפה בעת הצורך, מה אומר, נהייתי מכורה לזה. והכי נחמד, זה כשאומרים לי שאני מצלמת יפה, זה לא מובן מאליו וזה בזכותה**.

 

————————————————

 שיר של מצב רוח טוב ואהבה למצלמה

** אלה צילומים שחיכו להזדמנות, ונראה לי שעכשיו יש.

8 תגובות to “געגועים לכחולה הקטנה”

  1. שוֹעִי Says:

    מיכל יקרה,
    לפעמים בקוראי כאן אני מרגיש איך הפן המילולי והפן החזותי מתחרים אצלך על מקומם. לעתים הם משלימים זה את זה. רואים שגם לזה וגם לזה יש לך הרבה אהבה
    את המצלמה שבסלולרי שלי עוד לא השמשתי לטובת הבלוג אפילו לא פעם אחת. אין לי את הכבל שבאמצעותו מעבירים תמונות למחשב. אני מילולי, חוש קשב מפותח. אנשים חזותיים מעוררים אצלי סקרנות כאילו הם מחזיקים בידע שגישתי אליו תישאר מוגבלת עתה ולהבא. כלומר אני מסוגל להינות מאוד מדימויים ויז'ואליים מוחשיים אבל לא ממש להשתתף ביצירתם, אלא אם מעורבים שם מלים או צלילים (אני לא אוהב לצלם וגם לא להצטלם, אני נהנה להתבונן על החולף ולהקשיב לרחשיו).

    • mooncatom Says:

      שועי שועי,
      זה לגמרי נכון שהויזואלי והמילולי מתקיימים אצלי ביחד,
      הם לא מתחרים כי כל אחד מהם יודע כמה מקומו אצלי בטוח…
      לזכותך אני רוצה לומר שיש לך עין רגישה מאוד
      ואני תמיד אוהבת את הבחירות הויזואליות שלך.
      בעניין הלהצטלם בדיוק כמו בעניין הלצלם,
      לקח לי שנים ללמוד ליהנות,
      הראשון עדיין קצת לוקה…
      תודה על מחמאותיך המשמחות,
      שיהיה סוכות מלא בכל טוב!

  2. המחסנאית Says:

    את באמת מצלמת יפה וטוב שהיתה הזדמנות.
    אני מה זה מקנאה שלמדת. אני לא מצליחה ללמוד – לקרוא חוברות הדרכה, להבין מושגים, לכוון, עומק דה, חשיפה, מיקוד. גם במצלמות הדיגיטליות נראה שצריך לדעת משהו על זה.
    בשבילי אחד היתרונות הגדולים של המצלמה הדיגיטלית , מלבד האפשרות לצלם אינספור תמונות ולבחור, זה שאפשר להשתמש במצלמות הקטנות, כמו שיש לי, במסך, ולא בעינית. אני לא יודעת לעצום עין אחת. אולי אתחיל להתאמן כי אני רוצה בתאוותי מצלמה משוכללת יותר, אבל זה נראה לי אבוד כמו האפשרות שאלמד לגלוש על רולר בליידס ( ניסיתי, בתסכול רב נוכחתי שוב ושוב שזה כבר לא ילך)
    והיתרון הראשון, של השפע והמון אפשרויות, הוא גם צרה צרורה. בדיוק עכשיו החלטתי החלטה נחושה להגבלת הזמן של התבוננות בתמונות, בחירה,עיבוד. זה קשה העניין הזה של הגבלה. ככה זה בהתמכרות.

    • mooncatom Says:

      מחסנאית שכמוך,
      והרי זה כל העניין, הסכיתי ושמעי,
      לא למדתי כלום.
      כל מה שאני עושה זה:
      להסתכל ולהקשיב שיש ביפ קטן ואור ירוק,
      מה שאומר שהדברים פחות או יותר בפוקוס, זה הכל.
      שום כיוון, עומק, חשיפה וכיוצא בזה…

      והמחמאות כשהן באות מצלמת נהדרת כמוך,
      זה כיף!

      יללה, אני מחכה לנגלה הבאה שלך,
      חג נעים.

  3. שרון רז Says:

    מטבע הדברים אני מתחבר לפוסט הזה. מבין לגמרי את אי העניין בכמות האור, פתיחת הצמצם וכיוצא באלו מטלות איטיות. אנחנו רוצים לצלם, כאן ועכשיו, וטוב שיש מצלמות דיגיטאליות, שמייתרות את כל תהליכי הפיתוח ובזבוזי הכסף. המצלמות הללו ממכרות. הצילום הוא ממכר. מעניין העניין ששועי כתב עליו של החזותי מול המילולי. זה לא צריך להיות מול. גם לא מול האוזן. וגם אני חושב שגם אם אינך מצלם שועי יש לך כנראה רגישות למצולם.

    • mooncatom Says:

      הי שרון,
      אני נורא שמחה שהתחברת,
      אתה אחד הצלמים היותר אהובים עלי…
      וזה נחמד שאתה מסכים איתי בעניין
      שאולי צלמים רבים היו מעקמים עליו את האף…
      תודה!
      ובעניין השועי – מסכימה איתך לגמרי.

  4. אומנית זעירה Says:

    צילומים מקסימים, מיכל (והמצלמה). אני מאוד אוהבת איך שסידרת את השלוש האלו ביחד. מלכותי.
    אני מכירה את התחושה היטב – היחסים שלי עם מצלמתי (קנון קטנה לכיס) הם מעבר למילולי. אהבה ותשוקה נטו.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: