היה לילה מוזר

                                                                      כ' בתשרי 

לא הצלחתי להרדם. נים לא נים, מחשבות באו וכיתרו אותי, וקצת מביך להודות על מה חשבתי. חשבתי על אמנות. בחיי. על המעשה המוזר, הנואל של האמנות, המנסה לתאר את המציאות בנאמנות ככל האפשר, לשקף אותה בצלילות מרבית, ויחד עם זה, באותו זמן ובאותה תנועה עצמה גם לפרק אותה ולייצר אותה שוב, באופנים אחרים וחדשים.

בספר 'החיים הוראות שימוש', ייצר ז'ורז' פֶּרֶק את הדימוי האולטימטיבי לכך. שם, ממציא לעצמו מישהו, פרוייקט חיים מופרך לגמרי (שלא לומר מופלץ) של (אני לא מגלה כמובן בדיוק, תקראו) העתקת המציאות ואז רידוד הולך ומוגזם שלה עד לעובי של דיקט (פשוטו כמשמעו) ובסוף פירוק טוטאלי של כל היצירה ואיוּן מוחלט שלה. חיים שלמים מוקדשים לעבודת פרך הזו ואני תוהה ובוהה, שואלת ועונה לעצמי: כתיבה, זה בדיוק זה, לא? בדיוק כמו מזעור ספינה לתוך בקבוק, או בניית דגם בית המקדש מגפרורים (כמו האיש שזבאלד פוגש ב'טבעות שבתאי'), או מי שמנסה לגדל את הפרח המושלם, או לקבוע שיא גינס בחיטוט באף. כמו כל ניסיון אנושי, המעורר בוז וחמלה גם יחד, לחיות איכשהו קצת יותר גבוה מלאכול/ להפריש/ לישון/ להתרבות/ למות. כמו כל ניסיון למצוא איזשהי משמעות, לחיות קרוב יותר לאהבה מה שזה לא יהיה.

התעוררתי כבר לגמרי, חשבתי עוד, קמתי, כתבתי,

חזרתי למיטה וניסיתי שוב להירדם.

אבל זה התחדד עוד קצת, אז קמתי שוב וכתבתי עוד. אמנות: זה נשמע קצת כמו אמון, קצת כמו אמונה. משהו שנותן עוגנים לקיום הרופף שלנו, התלוש והמיואש שלנו. כמה פעמים בחיים שלנו כבר קורה לנו שהמציאות באמת נראית, נגלית לנו? שהמציאות נכנסת לפוקוס, שמישהו מראה לנו משהו ואנחנו אומרים: וואלה! אבל האמנות עושה את זה. זה מה שהיא עושה. חתיכת מציאות, ולו הקטנטנה ביותר, שבר מראה צלול, מחודד: תמונה. שורה. אבל האמון שלנו בחיים, במציאות, בעולם, בבני אנוש אחרים, מתחזק באותו רגע. אנחנו זקוקים לזה, זקוקים כל כך.

אור השחר עלה, ירח מלא היה תלוי בשמים.

הסתכלתי על הקירות הלבנים החדשים של הבית שלי,

והמשכתי לתכנן היכן אתלה את האמנות. דברים שלי, או מעשה ידיהם של חברים וחברות, של אמנים שאינני מכירה או של אנשים אלמוניים, שיצרו משהו שיעגן אותי אל החיים, שיזכיר לי ויחזק את האמון שלי באנושיות, במשמעות ובאהבה. ואז הבנתי, שזה גם מה שאני מייחלת בשביל הספר שלי, שמתחיל עכשיו לחיות בעולם האמיתי*.

…טוב שאת ליבנו, עוד ידך לוכדת, אל תרחמיהו בעייפו מרוץ,

אל תניחי לו שיאפיל כחדר, בלי הכוכבים שנשארו בחוץ**.

/ נתן אלתרמן

————————————————

* ב-28 בספטמבר 2007 היא נולדה, הטבחית. חלק ממי שהיא הוא פרי המחשבה והדמיון שלי, ואת השאר היא כבר הביאה בעצמה. גיבורת הספר שלי בת שלוש ממש היום, אז הרשומה הזאת, השלוש מאות במספרה (אל דאגה, כשתגמר השנה אפסיק לספור רשומות… טוב, אולי לא) מוקדשת לה באהבה. בשביל מישהי בת שלוש היא כבר הספיקה המון, בהתחשב בעובדה שהיא התחילה לחיות באמת רק בגיל שלושים… את המשאלה שלה ליום ההולדת אני לא אגלה לכם, אבל לי יש אחת והיא ברורה וחד משמעית: שתכירו אותה גם אתם.

** מתוך 'פגישה לאין קץ', השיר ממנו לקוח גם שם הספר.

 

תגים: , , ,

10 תגובות to “היה לילה מוזר”

  1. סתיו אדם Says:

    מזל טוב ליום ההולדת ה3 ולרשומה ה300 ….
    המקום של האומנות שלך הוא ליד המיטה שלי …על השידה עם עוד כמה ספרים שאני אוהב …

    • mooncatom Says:

      אח סתיו!
      כשעסקתי בציור חשבתי
      שלא יכולה להיות מחמאה מרגשת יותר מ:
      הגלויה שלך תלויה אצלי על המקרר, או:
      הציור שלך תלוי אצלנו בחדר השינה…
      ולא תיארתי לעצמי,
      לא היה לי מושג,
      כמה מתוקות הן המילים:
      הספר שלך מונח אצלי ליד המיטה.

      ואתה, שימחת אותי במילים הכי נפלאות,
      תודה.

  2. שוֹעִי Says:

    מיכל יקרה,

    ברתלבות' ושותפיו, האקוורלים הימיים והפאזלים, זהו דימוי נפלא, אלא שמה שנדמה כעבודה סזיפית, נדמה לי כחוש הומור בריא, על קיומינו הזערורי בצל הקוסמוס
    אנחנו באמת יכולים לעשות כמעט כל מה שעולה על רוחנוּ (ודאי אם זה בגבולות החוק), אבל מה נעשה וכיצד נעשה ועוד יותר מזה, כיצד ננהל א חיי ההכרה היא בחירה של כל אדם ואדם. וממילא חיים שלמים של זכרונות ומאוויים מתכנסים להם בכל יצירת אמנות (שיר, ציור וכיו"ב– אפשר ודאי לפרוט כל אחד מהם לפאזל של למעלה מאלף, אולי עשרת-אלפים, חלקים). לכן, מבחינתי יצירה אינה בריאת-עולם, או הולדת-ילד וכיו"ב, אלא רישום-תיעוד של חיי הפנימיים ושל האופן שבו אני מתבונן על העולם. אני מעדיף לחשוב כי גם פרק עצמו היה משולל תפישה רומנטית-מדיי לגבי פעילותו הספרותית (לכך מרמז ההומור המפרק שלו).

    עוד לא הגעתי לטבחית. יש לי יותר מדיי קריאה-מקצועית על הראש של טקסטים בני שלוש מאות שנים לפחות, הנחוצה כדי שאוכל להיכנס לפרוייקט מחקר גדול שהוא עבודתי העיקרית כרגע.

    בהצלחה רבה לטבחית, וגם לך, ותודה על הבלוג הזה, שיש בו משהו מאוד כן והולך עם הלב… ועל כן שובה לב.

    • mooncatom Says:

      שועי שועי,
      פעם אמרתי לאיזה בחור,
      שהדבר הכי חשוב בחיים שלי הוא חקירת הבפנים שלי,
      וניסיון בלתי פוסק לבטא אותו איכשהו החוצה.
      או במילותיך: תיעוד חיי הפנימיים והאופן בו אני מתבוננת בעולם.
      למותר לציין
      שאותו בחור פער עלי עיניים
      וטען בלהט שזה לא יכול להיות הדבר הכי חשוב בחיים…
      נו, טוב.

      הטבחית עסוקה עכשיו עם המון קוראים אחרים,
      כשאתה תתפנה אליה היא תשמח להתפנות אליך!

      תודה!

  3. דן Says:

    אמנות.

    להלן מחשבה לסלט:

    התודעה נחלקת למה שנתפס כ"אני" למה שנתפס כ"לא אני".
    ה"אני" הוא מה שמנסה לתקשר עם ה"לא אני".
    הוא מנסה להבין אותו, לגבש יחס אליו וגם, אולי לא נעים להודות, להשפיע עליו , עד רצון להשתלט.
    בכלל זה, בעיניי, האמנות.
    יש שם משהו. "מחוץ לאני".
    בארגון מחדש של התפיסות שלי , אני מנסה "לחדור" אל מהות הדברים (למרות שזה פרוייקט שהוא , כך אני מאמין, מעבר ליכולתנו – אבל כיף לנסות…) ביצירה, אני מנסה לומר משהו על איך שאני חש לגבי אותו "דבר" – כגון משיכה או סלידה ואז אני , מאמין, וודאי,קצת פטתית – שבכך שהתייחסתי יצירתית למשהו – לא רק שיותר הסכנתי איתו, אלא אפילו באופו כמו – מאגי – הוא ממש הפך לחלק מישותי ושאיכשהו "השתלטתי על הנושא", השתלטתי על האובייקט וכך אני לא פוחד ממנו עוד. למרות שהוא לא הפךל חלק בלתי נפרד ממני ולכן השליטה שלי עליו, בהגדרה – מוגבלת.
    זה לא אומר, כמובן, שאני שולט במלוא המובן, בכל מה שנתפש כ"אני"…

    אמנות היא חלום. מוגשם בהקיץ.

    (וההגדרה שהכי מצאה בחן,עד היום, ממה שקראתי לתרבות היא:
    תרבות היא כל מה שהופך את החיים לשווים לחיותם.)

    • mooncatom Says:

      דן יא דן,
      מה אומר?
      אם אני מנסה לאמץ את הגדרתך לאמנות,
      אולי אשנה שם דבר מה כדי שתתאים לי?
      אהפוך אותה ברשותך, לפחות גברית ויותר נשית…
      זה לא שאין בי מידה מסויימת של צורך בשליטה,
      אבל הייתי אומרת שהצורך שלי הוא יותר להיות ולהכיל את המציאות,
      ןפחות להשתלט עליה.
      מרגע שעשיתי את השינוי הזה,
      אני לגמרי מתחברת.

      וההגדרה שבסוף?
      היא ממש תמצות של הרשומה שלי,
      הלא כן?

      תודה לך.

  4. דן Says:

    שליטה במובן של להשתלט על =להכיל.
    לא במובן של לשלוט ב =למשול.

  5. מאיה Says:

    גם אצלי על יד המיטה מונחת הטבחית. כיף לנו יחד

    • mooncatom Says:

      איזה כיף!
      בהתחשב בעובדה שהיית בין הראשונים בעולם שקראו אותו,
      אני שמחה שהוא עדיין לא נמאס…
      תודה מאמי.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: