פתאום היא הסתובבה ופניה אלי

י' בחשוון

 

'הרוח שורקת בעגורנים'*, זהו שם אניגמטי, של ספר יפה באופן שקשה לתאר. הוא מתרחש בדרום פורטוגל, בעיירה דמיונית בת דמותה של העיירה בה גדלה הסופרת, בחופים שיזמים חומדים לתיירוּת, בחולות לבנים ובמפעל דגים נטוש. גיבורת הספר מילֶנֶה, היא אישה שיש לה מה שנהוג לכנות 'תיסמונת' כלשהי, ראיתי שבמקומות אחדים תיארו אותה כרפת שכל, או בעלת יכולת שכלית מוגבלת ומאוד מאוד התקוממתי, כי מילֶנֶה היא פשוט יצור רגיש באופן מכמיר לב, יש לה עיניים שפקוחות אל רגש, ושפה שלא יכולה לתאר את מה שהיא רואה, ובעיקר יש לה חוסר יכולת לנהוג כמו שמקובל. היא מאוד מאוד חכמה לפעמים ממש חריפה בחוכמתה, אבל יש לה חוכמה אחרת, אחרת לגמרי. ראיתי את לידיה ז'ורז', הסופרת שכתבה את הספר, בשיחה כשהיתה כאן בארץ לפני שנתיים. היא אמרה על מילֶנֶה משהו שהדהים אותי, ככותבת, שכל כך הזדהיתי איתו. היא דיברה על המפגש שלה איתה ממש כאילו קרה בחיים, בשעה שהיה ברור שהיא מדברת על מפגש שהתרחש בעיני רוחה. היא אמרה: ראיתי אותה הולכת בחוף, ראיתי את הגב שלה, ורק אחרי הרבה זמן, פתאום היא הסתובבה ופניה אלי, וכל כך הופתעתי לגלות שהיא לא נערה אלא אישה מבוגרת.

כשקראתי את הספר ראיתי בעיני רוחי שלי, את האיור הזה של חברתי מירב, וזו עוד סיבה למה הבנתי בדיוק על מה לידיה ז'ורז' מדברת.

אני התרגשתי מהספר הזה באופן שאין לי מילים, הוא חזק. האהבה והכאב והתקוות והפחד והצביעות והחמדנות והאינטימיות והאכזריות והאומץ, האנושיות על כל גווניה, כל הדברים מתוארים כאילו לקחה הסופרת את המציאות והפכה אותה עם הבפנים החוצה, ככה, חשוף. כל העצבים הגידים הדם והקרביים. בסכין חדה מאוד, ויחד עם זה עדין ופיוטי מאין כמוהו.

אני לא ממליצה, אני מפצירה בכם לקרוא אותו. כמו ציפור, הוא ימלא אתכם בהתפעמות, בכאב, בכמיהה וביופי.

 

————————————————

* הערה: אם תציצו בכרטיס העגור (אתמול) תבחינו שגם בפורטוגזית יש דמיון בין המילה עגור למילה עגורן, מנוף, וזה יפה.

 

תגים: ,

16 תגובות to “פתאום היא הסתובבה ופניה אלי”

  1. שועי רז Says:

    מיכל יקרה,
    תודה על ההמלצה; היות שיש לי חיבה בלתי מבוארת לפורטוגל, אני מניח שעוד אקרא את הספר.
    ה-Grus Grus, שמו המדעי של העגוּר, מקשה קצת להזמין לימונענע גרוס. בכל זאת, שמא ייפול פתאום עגור אל תוך הכוס.

  2. תמר פלג Says:

    מיכל, תודה לך על ההמלצה הנהדרת, שמחתי להוסיף אותה למדור "גולשים ממליצים" באתר הספריה החדשה.

    הספר ראה אור בסדרת הספריה החדשה, הוצאת הקיבוץ המאוחד / ספרי סימן קריאה.

  3. bddaba Says:

    נשמע/נקרא טוב, גם בגלל דרום פורטוגל, גם בגלל הסיפור והחווייה ואיך שתיארת אותה וגם בגלל מפעל הדגים הנטוש… תודה, שרון

  4. mooncatom Says:

    תודה חברים שימחתם אותי!

    ש ו ע י

    עגורנענע…
    מעניין.
    הספר באמת מגלה לך ארץ אחרת לגמרי.
    תיהנה.

    ת מ ר

    מעולה,
    הספר ראוי שיקראו ויהנו ממנו מה שיותר!
    שמחתי שבאת לבלוג. יופי.

    ש ר ו ן

    אח, אם היית יכול לצלם שם,
    באמת מקום מסקרן מאוד.

  5. דודו פלמה Says:

    היי מיכל,
    מאז שגורשתי ממנה ישנה לי חולשה לפורטוגל.
    אני מת על מוזיקה, שירה, ספרות וכדורגל פורטוגלי.
    האמת, זה יותר רגשי מאינטלקטואלי, כולל השירה והספרות.
    הרשומה שלך עוררה בי כיסופים לפורטוגל ולתוגה
    המתוקה שהיא מעלה בי בכל פעם שאני נזכר. תודה.

    ובשביל הרגש אין כמו סזריה אבורה

  6. mooncatom Says:

    דודו יקר,
    אני עוד חולמת לנסוע לשם,
    השפה הזו כל כך רכה…
    וסזריה,
    אין, אין כמותה,
    היא נפלאה.
    וזה האהוב עלי

  7. דודו פלמה Says:

    וזה האהוב עלי. מלנכולי במידה, מחזיק אותך על סף הבכי לאורך כל השיר ולא נותן לך לפרוק את שק הדמעות. קשה. קשה.

  8. mooncatom Says:

    תודה.
    היא
    גדולה.
    אתה מבין את המילים?
    אני ממציאה לי מילים משלי שביניהן משובצות המועטות שאני מבינה:
    אהבה, סבל, דמיון, יסורים, בדידות, נדודים…

  9. המחסנאית Says:

    איזה יופי . המלצה כזו חמה . רשמתי לי.הלוואי שאגיע גם לזה.
    מעניין מה יש לה לפורטוגל שיש לה פינה כל כך חמה בלבבות רבים. גם שלי. ואחת הזמרות האהובות עלי ביותר היא עמליה פורטוגז – מפורטוגל כמובן.

  10. דודו פלמה Says:

    היי מחסנאית, התכוונת לעמליה רודריגז?

  11. mooncatom Says:

    הי מחסנאית, הי דודו,
    אני באמת חייבת לנסוע לשם לבדוק את העניין,
    והטעות הזו כל כך הגיונית,
    שגם אני לא הבחנתי,
    לפי מיטב זכרוני אין ביוטיוב כלום משלה,
    חבל.

  12. המחסנאית Says:

    כמובן עמליה רודריגז.

  13. רומית Says:

    מיכל יקירתי
    עם כל רשומה ציפורית את נוסקת גבוה יותר.
    הברווזים באגמון מול ביתי מחכים שתכתבי עליהם כבר.
    בנתים אני עפה אליך.
    נשיקות
    רומית

  14. mooncatom Says:

    איזה
    הפתעה
    על הבוקר!!!
    רומית רומית,
    גם את כאן בבלוג
    וגם מחר תהיי כאן בארץ!
    איזה כיף!
    וגם תודה על המחמאה,
    וגם ד"ש לברווזים.
    תגידי, לאן הם הולכים כשקפוא?
    נשיקות

  15. טלי Says:

    לא קראתי ולא שמעתי עליו, למרות שכן שמעתי את שמו, אבל עשית לי חשק.

    יום אחד, מתישהו, אני אמצא נוצה של עגור(ן) ומתחתיה הספר הזה,מ וזה יהיה סימן שהגיע הזמן לקרוא אותו, ואז אני אזכור שמיכל המליצה פעם.

  16. mooncatom Says:

    אי,
    נוצה של עגורן,
    זה יכול להיות מסוכן…
    אה, ונזכרתי ב'מסעותי עם דודתי' של גרהם גרין,
    אחד הספרים הכי אהובים עלי,
    שם אבא שלו היה מפעיל עגורן, והיה נרדם למעלה בתא הגבוה ואמא שלו היתה מטפסת לשם להעיר אותו…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: