יופי

יב' בחשוון

 

העובדה שהברבור הוא יצור כל כך יפה, ויפה באופן המסוים הזה, עושה משהו מוזר לכל העובדות האחרות אודותיו. כל התכונות, כל המאפיינים האמיתיים והמדומים שלו, כל מה שתגידו עליו אחרי שתגידו שהוא יפה. כל המילים מסתובבות סביב אותה מילה אחת. נחבטות אליה. ניתזות ממנה או מסתבכות בה לפקעת סבוכה. נשכבות למרגלותיה מיבבות. כשהמילה יופי מונחת ליד המילים האחרות הן נהיות שאלות.

שלמות.

טוהר.

אכזריות.

תוקפנות.

מונוגמיה.

נאמנות.

אצילות.

עדינות.

ציפוריוּת.

 

הברבור הוא עוף מונוגמי, הוא נאמן לבת זוג אחת כל חייו, הברבורה, היא נישאת לנצח. ליד העובדה הזו ניצב הסיפור רב העוצמה, המזעזע על האונס של לדה על ידי זאוס בדמות ברבור, וזה מתחבר באופן משונה ואניגמטי, לכך, שלדה נחשבת לזוגתו של הברבור בתודעת התרבות מזה דורות, ויש הנוטים להאמין שגם בתודעתה שלה, בכל הציורים והפסלים קשה מאוד שלא לחשוב שלדה נהנית ממה שקורה, וזה מאוד מטריד העניין הזה, איך זה שדורות על דורות הפכו את הסיפור על פיו, האם היופי של הברבור שיחרר אותו מהאשמה?

               "מהלומת פתאום. כנפיים אדירות
               טופחות מעל עלמה נדהמת, אגנה
               לטוף קרומים כהים. עורפה בְּמַקּוֹרוֹ
               ועל חזו – חזה חסר ההגנה.

               …….אולם בהיותה
               שבויה כך בפראות דמו של האוויר,
               הגם מבינתו הספיקה עוד לרוות
               בטרם ממקור שווה נפש נשמטה?"

/לדה והברבור (בתים ראשון ואחרון), מאת ייטס, בתרגום רונן סוניס

 

               "זֶה הָאֶחָד, לֵדָה, אֲשֶׁר אֱהֹב תּוּכְלִי"

/מתוך 'ללדה', מאת גיתה, בתרגום א. פרסמן

הברבור הוא יצור יפיפה, וכשאני מביטה בו משייט בהדרת המלכות הצחורה שלו, עולים בי כל הדימויים הרבים והסותרים. הוא מתחתן לכל החיים, כמה מרגש, כמה מוזר, כמה מעורר קינאה, כמה בלתי אפשרי. הוא יפה וכל כך עדין, ויחד עם זה יש לו מראה מאוד מפחיד כשהוא תוקף, מנפנף בכנפיו הגדולות ופוער את מקורו האדום, לא לחינם הוא שימש את זאוס לצורך האונס הברוטאלי. האלה ההודית גאיטרי מופיעה באופן טיפוסי כיושבת על פרח לוטוס, שמסמן שפע ועושר, אוחזת ספר ביד אחת וכלי מרפא בידה האחרת, ומלווה בברבור, הברבור הוא חלק ממערך שלם של טוהר ושלמות.

אני נזכרת במחול הידוע ביותר שקיים, 'אגם הברבורים', עם המוסיקה היפה כל כך של צ'יקובסקי (הנה הסצינה הכי יפה, בביצוע הכי יפה). אבל, אני חושבת, הוא תמיד יהיה גם 'הברווזון המכוער'.

בסיפור שסיפר הנס כריסטיאן אנדרסן (הכי הרבה לעצמו, זה בטוח) היופי הגיע בסוף ונחשב לפיצוי, ולסוף הטוב. אבל אולי, אולי מי שהתחיל כל כך דחוי, ישא את זה תמיד בתוכו, תמיד ירגיש שהוא בסך הכל ברווז.

 

תגים:

10 תגובות to “יופי”

  1. דודו פלמה Says:

    היי מיכל שני הרהורים ברבוריים:
    1. אחחח מי תנני ברבור על צוארה של ביורק.

    2. ישנה גם "אגדה יפנית". אריאל זילבר שר בלדה ברבורית כשהוא במיטבו רגע לפני שהקדוש ברוך הוא חירפן אותו.

  2. mooncatom Says:

    אוי דודו,
    איזה שיר יפה,
    טרגי, מדמיע,
    ואיך הוא מוכשר האיש הזה,
    ירחם עליו האל…

    תודה.

  3. המחסנאית Says:

    הברבורים לא רק מונוגנים, הם גם גזעניים: שחורים חוברים לשחורים ולבנים ללבנים. בפארק היה זוג יוצא דופן שחור- ולבן ( לא יודעת מי האדון ומי הגברת), אבל הם נפרדו, ואז שידכו לכל אחד מהם בן זוג אחר, וישנם שני צמדים צמודים. כולם בדריכות מחכים לצאצאים.
    הם באמת הכי יפים. בעיני. גם בעינייים אנושיות אחרות. הברברים המכוערים ( שוב, בעיניי. חושבים שהם הכי – הכי יפים והכי חזקים. כך הם בכל אופן מתנהגים.

  4. טלי Says:

    תראי, מיכלינקה, הנה אני הולכת כאן אחורה, ומסתבר שבבלי דעת נתתי לך שי שכבר יש לך, אבל זה טוב, סימן שזה מוצא חן בעיניך (לא שפקפקתי).

    ההתחלה שלך, על היופי, כמה נכון! ומדאיג.

    קראת את "סיפור קטן ומלוכלך" של רוני גלבפיש? תקראי, גם כי זה נושא שמעניין ומעסיק אותך, גם כי זה ספר טוב וגם כי היופי הזה עולה גם שם, גם אם קצת אחרת.

    וכרטיסי הציפור האלה- אני עדיין לא בדיוק מבינה אבל עוד יותר אוהבת את זה (-:

  5. mooncatom Says:

    מ ח ס נ א י ת

    אני חייבת לבוא לפארק שלך,
    כל הברווזיאדה שם מסקרנת אותי…
    תודה.

    ט ל י

    נורא אהבתי את דני קיי,
    ואפילו האמנתי לו…
    או,
    הכרטיסים מתחילים להתבהר.

  6. דן Says:

    אפתח בהערה שולית:

    מחסנאית כתבה "הברברים" – כשכיוונה לברבורים , שמתנהגים "לא יפה" כי הם יפים… :)

    וראנה זה פלא – זה מהיום:

    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3976136,00.html

    ועכשיו לעיקר:
    הצבעה על "אשמתו" של הברבור ה"אנס" נראית לי כניתוח של התנהגותו הזיכרית המיתית,דרך פריזמה של ראייה משפטית בת זמננו.
    זכר עכשווי , גם אם הוא יפה כברבור ועוצמתי כזאוס – אך עם זאת מבקש להמנע מחקירה, מעצר משפט ומאסר – אינו יכול אפילו להעלות על בדל מחשבתו את האפשרות לכיבוש פתאומי וסוחף.
    חרב הסכנה שייחשד ויואשם בתוקפנות ,חדה מאוד ומסרסת דחף זיכרי טבעי.
    למען הגנה על נשים רבות מפני חלאות חסרי כל עכבות, משולם המחיר של אובדן טעמה של חוויית פתע מטריפת חושים, עם זר ש"נפל מהשמיים".
    מה לעשות, לכל דבר יש מחיר. הכל יחד- אין.
    מחר אביא את הציטוט במדיוק, אבל חוקרת מיניות קבעה שאם אין כיבוש, אם אין חילול, אם אין תחושת צורך בהפעלת עוצמה – אין עוררות מינית גברית.
    הפעילות היא,שוב, מה לעשות, בטבעה – חודרנית וחודרנות זה לא אופנתי, זה לא יפה , זה נחשב אלים. ( ו"די לכיבוש"..:) )

    אין כאן כתב הגנה על אנסים נבזיים המחפצנים נשים לאובייקטים לאלימותם.
    זהו כתב געגועים של גבר לנשים כמו לדה. מיתיות. נשים המסוגלות להכיל חוויה עוצמתית ו..כן, אף להינות ממנה. מתי החוויה היא חוויה מינית מסעירה ומתי טראומה, את זה רק אתן יודעות.אם אתן יודעות לומר רק בדיעבד, אז העניין אבוד, אבל אם תעניקו לגברים כלים להבחין בין אלה לאלה ותימנעו מעמימות – נראה לי שיהיה הרבה יותר כיף יחד.
    ממש חגיגה.

    אני סבור, שדי בזה הבירבור – הרי כולה ,ברבור…
    (הברבור, אגב, למרות מיצלול שמו – לא מי יודע מה ברברן…)

  7. דן Says:

    הייתי חייב:

    אפילו פלמה הענוג ככף יד, מתאווה להיות ברבור על חזה חסר ההגנה של ביורק.
    מי יתננו עוף.

  8. mooncatom Says:

    הי דו.
    הערה קטנטנה:
    גם אני הייתי רוצה להיות ברבור על צווארה של ביורק…
    דודו לא כתב על חזה.

    ועכשיו סיפור קטנטן שמדגים את הסיפור הגדול:
    לפני שנה בערך, בסדנה לבני נוער דיברנו על עניין השיוויון בין נשים וגברים. כמו הרבה מבוגרים, גם הילדים טענו שהעולם היום שיוויוני לגמרי. אמרתי סבבה, תגידו, אצלכם, גם הבנות מתחילות עם בנים? אמרו כן, בטח. אמרתי נפלא, אבל תגידו, הבנים והבנות מתחילים אותו דבר? אמרו מה פתאום. שאלתי איך אתם מאבחנים את ההבדל בין איך שבנות לאיך שבנים? אההה… חשבו, התפתלו, ואז נפל להם האסימון (טוב, לילדים היום כמובן אין מושג מה זה אסימון…) הם קלטו שהבנות מתחילות ברמזים, הן עושות איזושהי מניפולציה, משתמשות בשליח, וכו' וכו'. כלומר גישה ישירה, כנות, אומץ, יוזמה, כל התכונות הנפלאות האלה עדיין, בקרב בני נוער בימים אלה ממש, לא נתפסות כתכונות טובות לבנות, בעיקר לא ביחסים עם הבנים.

    הבנת?

    כשאתה מדבר על עמימות, תסלח לי, בא לי להפליק לך, בנות הן לא עמומות, הן מנומסות, הן מתנהגות יפה, הן לא רוצות לפגוע, אתה מבין למה אני מתכוונת?

    נשים לא רוצות שיכבשו אותן, הן לא רוצות שיכפו עליהן שום דבר, הן לא רוצות שיחליטו בשבילן, הן לא יכולות (אפילו פיזית) לעשות מין אם הן לא מוכנות.

    זהו, סיימתי את נאומי.
    מצטערת שהוא היה טיפה ארוך,
    אבל דיבורים כמו שלך מפעילים אותי, עדיין,
    גורמים לי לכעוס.

    זהו.

  9. דן Says:

    א) מציק לי ש"הוצאתי" ממך כעסים.
    ב)מאוד מעניין מה שכתבת על בנות ובנים ועל תכונות ש"נתפסות כ'טובות' לבנות".
    אני מתעניין יותר בתכונות של כל אדם ואדם , אפילו (!) אם הוא במקרה ,אפילו – בת או אישה ופחות בתכונות ש"נתפסות כטובות" ובהתנהגות שמתאימה את עצמה למה שמקובל. מה שהיה מקובל כתכונה "טובה" או "רעה" לאישה או לגבר – משתנה עם הזמן. האם האנשים משתנים, בטבעם ? מסופקני. מה שמשתנה הוא רק מה שנחשב לביטוי לגטימי, על פי רוח הזמן הנתון.
    ג)רצון להפליק הוא דחף אלים. כך גם פעולה מתוך כעס.
    ד)את כתבת מה נשים לא רוצות ואותי מעניין יותר מה הן כן רוצות.
    ה)האם האיפיון של ה"התנהגות הנשית", כ"לא עמומה" – אלא מנומסת יפה וחפה מרצון לפגוע – אומרת שהתנהגות גברית היא "לא בהירה" אלא גסה כעורה ופוגענית בזדון? או שאת מאמינה שאין מקום לשיוויון אלא יש לראות התנהגות זהה נתונה כמתאימה לאישה ופסולה לגבר ולהיפך?!

    ו) אכן דודו לא כתב על חזה.
    לי נראה שמקורו האדום (והפאלי?) של הברבור נח על שדה החשוף של ביורק.
    אבל כנראה שבזאת מבחין רק בעל ראייה מעוותת. כשלי.

  10. mooncatom Says:

    דן,
    אני מאמינה גדולה בשיוויון כמטרה לחתור אליה,
    ואני מאמינה שהתרבות שלנו עדיין מאוד מאוד לא שיוויונית.
    כל מה שכתבתי נובע משתי האמונות האלה.
    עדיין בנים ובנות מחונכים אחרת,
    עדיין תכונות מסויימות מתקבלות בברכה אצל מין אחד,
    ומעוררות תהיה או סלידה אצל המין השני.
    הכחשה של כל זה, נראית לי טמינת הראש בחול.
    אתה רוצה לחשוב על בני אדם בלי הג'נדר שלהם,
    ואני טוענת שזה בלתי אפשרי. עדיין.
    רצון להפליק זה לא אלימות אבל זה באמת נובע מכעס.
    אני לא מפליקה באמת, אני רק רוצה לבטא את כעסי.
    אני אישה חזקה מאוד ואסרטיבית מאוד,
    אבל אני יכולה להעיד שאל מול אלימות/הטרדה/בוטות/פלישה גברית,
    אני נאלמת הרבה פעמים, מאבדת את קולי.
    אז מה תעשה אישה שהיא הרבה פחות חזקה ממני?
    (מנטלית, אילטלקטואלית, כלכלית וכו')
    נשים וגברים בחברה שלנו מתוגמלים באופן לא שווה
    ועל דברים מאוד שונים. לי זה כואב.

    חבל לי מאוד שאתה לא מוכן לראות את מה שאני אומרת,
    אבל זה מה שאני מאמינה בכל מאודי. זהו.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: