עננים

.

               .

               אוטובוס מלא אנשים

               אף אחד מהם לא מסתכל מהחלון החוצה.

               ואילו חיי, תלויים בפעולה הזו

               וחוץ ממנה אין לי כלום

               שהוא לגמרי שלי.

.

               אני רואה בור גדול

               וליד הבור יש ערימה של עפר

               שהיא הבור.

.

               אני רואה                

               עץ וציפור               

.              

 

————————————————

* שתי התמונות הן של ציפור מיינה.

 

תגים: ,

20 תגובות to “עננים”

  1. רוני Says:

    אני קוראת את הסדרה כולה באדיקות. תודה על כל כולה. הבוקר זה אקסטרה פיין. תמונה שלמה ונהדרת.
    תודה, מיכל.

  2. mooncatom Says:

    איזה יופי רוני,
    בוקר טוב מאוד!
    פתאום אני מבינה שהשיר הזה
    הוא עוד אחת מהמוני התשובות לשאלה שלך,
    למה את כותבת? נכון?
    איזה יופי, איך הכל מתחבר.
    תודה ושבת (תל אביבית…) נעימה.

  3. שוֹעִי Says:

    מיכל יקרה,
    הנה, גם צפורות החלו לאהוד את ביתר ירושלים… (-:
    וקשה היה לי להתעלם מכמה נימות דאואיסטיות וזו בודהיסטיות פזורות
    כלומר: הגדרת היש על ידי הריק והאין, והתווך בין מרכיביו
    או כפי שאוקאקורה קאקוזו כותב: "הריק קיים למענך, כדי שתיכנס ותממש את מלוא ערכה של החויה האסתטית" (ספר התה, עמ' 53).

  4. דודו פלמה Says:

    היי מיכל,
    אהבתי מאוד.

    אהבתי את הקשר הזה שיצרת בין האוטובוס והערימה,
    הקשר הפך את האוטובוס להיות לערימה של אנשים.

    והעץ והציפור הם שני צדדיה של החירות- שורשים וכנפיים.

    עשה לי עונג שבת השיר הזה.

  5. טלי Says:

    מסתכלת מצויה, סוג: משוררת.

    כמה זה יפה בעיני!

  6. mooncatom Says:

    הי חברים,
    כמה טוב שאתם כאן.

    ש ו ע י

    צהוב שחור תמיד נשאר!
    ובעניין היש והאין,
    אני דווקא חשבתי
    (ותצטרך למצוא לי חכם דאואיסטי שיגבה אותי בעניין הזה)
    שהיש והאין אחד הם, אותו דבר עצמו.

    יחד עם זה אני אוהבת גם את המשפט היפה של החכם הנוכח.
    תודה.

    ד ו ד ו

    מצאת אוצרות שנסתרו מעיני,
    איזה יופי. איזה יופי.
    תודה.

    ט ל י

    כמה פחדתי מהחשיפות הזו,
    כמה אני שמחה שאהבת,
    תודה.

    שבת שלום לכם,
    שבת
    שלווה.

  7. שוֹעִי Says:

    מיכל,
    אמנם הריק והיש דבר אחד הוא, אלא שהריק מגדיר את היש
    למשל צורת המעגל ("אנסו") היא לדעת חכמי הזן הצורה השלימה ביותר
    היא שלימה מאחר שפנימה הוא ריק, הממלא את המעגל לכאורה באופן שווה.
    למשל, בכדי להבהיר, חכם זן (ולפני כן, דאו) קרוב לודאי שהיה חושב כי הכסא אינו הפרופורציה בין חלקי העץ המרכיבים את הכיסא; אלא הטווח המדוייק של החללים הריקים בין חלקי העץ מהם מורכב הכסא.
    לזה התכוונתי: כלומר מדובר בשני פנים של דבר אחד, אבל יש גם להתבונן בריק,
    מה שעל פי רוב, האדם המערבי שהתחנך על תפישה תכליתית של היישים, מוותר מראש, במודע או שלא.

  8. mooncatom Says:

    כן, כן, נכון נורא,
    וגם המורה שלי לרישום,
    פרידל שטרן ז"ל
    היתה אומרת שכשמציירים כיסא
    צריך להסתכל על החללים
    לפחות כמו על הנפחים.
    והעיגול הוא מושלם גם מההיבט הזה.

    מתוך 'ספר הטאו' של לאו צה:

    "שלושים חישורים מתאחדים
    בטבורו של גלגל
    מלבד החישורים
    הריק
    הוא רובו של הגלגל

    כד החרס
    עיקר שימושו הוא בחללו
    על כן
    האין יש לו תפקיד
    הריק בעל צורה
    .
    .
    .
    לעיתים
    היש
    הוא
    רק
    תרוץ
    ואריזה
    והאין
    הוא
    האוצר
    האמיתי"

    (תרגום ניסים אמון)

    שתהיה שבת ריקה ומלאה.

  9. דודו פלמה Says:

    מיכל, בהמשך לשיחתכם.

    הרמב"ם גורס שאלוהים הוא אין לא יש.

    כי המוח האנושי (וגם היהודי) יכול רק לתפוס

    את היש ולא את האין. ואני, שמאמין באלוהים רק

    בתנאי שהוא קיים, מאוד מאמין לו לרמב"ם. מאוד.

  10. mooncatom Says:

    ~ אין לא יש ~
    זה שירי לגמרי.
    זה פואטי ממש.
    [ ואהבתי את הדיוק: המוח האנושי (וגם היהודי),
    בבחינת המוח היהודי אינו בדיוק כמו המוח האנושי…
    כמו: היו שם עשרה אנשים ושני עורכי דין ]
    תודה רמב"ם,
    תודה דודו.

  11. שלומית עוזיאל Says:

    מיכל, כמה יפה השיר!

    פגשתי את הטבחית, וקראתי והייתי מרותקת. דבר מוזר – אני, כמו רובנו כנראה, מחפשת בדמויות את עצמי, וכמעט תמיד הרי יש עם מה להזדהות – גם דמות שונה ממני מאוד אולי מבטאת איזו כמיהה כמוסה או משהו שהייתי רוצה להיות וכן הלאה. לא זוכרת מתי קרה לי שקראתי דמות מעניינת, מרגשת, ועם זאת כל כך זרה לי כמו הטבחית שלך, באהבות שלה, באישוז שלה (יש לי סט מה-זה אחר), ודאי בכישרונות שלה, ביחסים שלה עם המשפחה ועם גברים. אולי גם בגלל הבלוג ציפיתי לתחושה מסוימת של היכרות ופגשתי זרה (מקסימה). אין לי איזו תובנה :-) נהניתי במיוחד מההתגלגלות הלא-צפויה-מראש של ההתנהלות של אווה במסעדה, ומהרומן הרגוע עם "הטמבל עם הג'יפ".

    שתזכו שתיכן עוד לשפע של הגשמת חלומות.

  12. mooncatom Says:

    שלומית יקרה,
    אני כל כך אוהבת את התגובה שלך,
    היא כתובה כל כך יפה שהיא מין שיר בעצמה…
    זה מהמתנות האלה,
    שהחיים נותנים פתאום, ככה,
    המון ממתקים בשקית אחת:
    גם מחמאה על השיר
    וגם דברים חמים, מרגשים,
    ומאוד מאוד מיוחדים על הספר שלי,
    על הגיבורה שלו,
    שבמובנים רבים היא זרה גם לי,
    כי היא התחילה אמנם בליבי
    אבל אחר כך נהיה לה הלב שלה…

    אני כל כך מודה לך על הדברים*
    ועל האיחולים, ועל התובנות,
    כי נתת לי גם הרבה כאלה.
    תבואי תמיד, איזה כיף שאת כאן.

    ————
    * הרשיתי לעצמי להעתיק את תגובתך
    ל'פינת ליטוף האגו', בתגובות בדף ה'אודות'.

  13. שוֹעִי Says:

    דודו,
    אני חושש כי הרמב"ם רק דגל ב-Via Negativa כלומר בנקיטת תארים שליליים ביחס לעצמוּת האלהוּת, כלומר: האדם עשוי לדבר רק על מעשי האל (תארי-פעולה)
    ולא על עצמוּת האלהוּת (תארי-עצמוּת). בכך התחקה הרמב"ם, האריסטוטלי בדרך כלל, אחרי האסכולה הניאופלטונית, שראתה באלהוּת אחד שאינו בגדר, כלומר: טרנסצדנטי מוחלט, ומצוי מעבר לבריאה, וממילא: מעבר להוייה, ועל כן גם מעבר לשפה (בכך המשיך הרמב"ם מגמות הנמצאות בכתבי הפילוסוף הערבי הגדול אבו נאצר אלפארארבי, וכן מגמות המצויות בכתבי אבו עלי אבן סינא. מן האחרון, הסתייג הרמב"ם לא מעט, אך לא בסוגיה הנדונה. שני ההוגים הנזכרים שלבו בשיטתם בין האריסטוטליזם הערבי ובין הלכי רוח ניאופלטוניים).
    עוד דבר, הרמב"ם מביא הוכחה אונטולוגית למציאות האל בראשית החלק השני של מורה הנבוכים; זו אינה הוכחה מקורית במיוחד, והיא נשענת על שורה של כתבים ערביים, ובכל זאת משם וכן מראשית הלכות יסודי התורה של הרמב"ם עולה כי הרמב"ם אמנם דגל בהיות האלוה אונטולוגי, כלומר: יש.
    אני חוקר לא מעט את הספרות המיימונית, וגם ספרות ניאופלטונית גרקו-ערבית קודמת לרמב"ם. הרמב"ם היה תיאולוג, תיאולוג-פילוסופי אבל תיאולוג, ובסופו של דבר המונחים הטכניים הפילוסופיים אותם הוא נוקט באשר לאלהוּת, מדברים בסופו של דבר על קוצר ידיעת האדם את האלהוּת בעצמותהּ; עם זאת, רחוק הרמב"ם מלהיות אגנוסטיקן או סקפטיקן (במאות לפני הרמב"ם מצויים היו לא מעט הוגים ערביים חופשיים: אתאיסטיים, אגנוסטיקנים, וספקנים– הרמב"ם אינו מתחקה אחריהם בכל אתר, ואף דואג לבקר אחד מהם באופן עקבי).
    מי שניסה לצייר את הרמב"ם כאגנוסטיקן בכל הדברים הנוגעים לסדרים המטפיסיים היה החוקר פרופ' שלמה פינס במאמרו הנפלא: The Limitations of Human Knowledge (1979) אבל כפי שהשיבו עליו רבים מאז, תובנתו היא בבחינת Wishfull Thinking (ניסיון לקשור בין רמב"ם לקאנט), יותר מאשר קשורה לגופי הגותו של הרמב"ם.

  14. mooncatom Says:

    שועי,
    חלק גדול מדבריך אני מבינה
    וחלק אחר לא כל כך,
    ובכל זאת, אני תוהה, בבחינת שאלת תם:
    מעניין, אם הרמב"ם היה חי עמנו היום,
    בתקופתנו ה"פוסט פוסט הפוך על הפוך פוסט"
    איך ומה הוא היה מרשה לעצמו?
    בכל אופן,
    תודה על שיעור מרתק.
    שבוע טוב.

  15. שוֹעִי Says:

    מיכל,
    ניסיתי להשיב לדודו על דבריו הקודמים אודות הרמב"ם
    אני יודע שמה שהבאתי הוא מעט סבוך ומלא מונחים
    קשה לי לדעת מה הרמב"ם חושב לו היה חי היום
    פעם נכחתי באיזו הרצאה בה המרצה ניסתה לקשור בין הרמב"ם ובין ויטגינשטיין
    אבל אלו ספקולציות
    הרמב"ם היה איש גאוני ומלא סתירות; בעל צדדים נדיבים, חומלים ובעל צדדים אכזריים וחסרי-רגש, גם כן.
    יש בדבריו מספיק בכדי לומר כי דעתו קרוב לוודאי היתה כי כל מה שמבדיל ביו המשכיל החילוני (החופשי) ובין המשכיל הדתי הוא שהראשון ייחס את המתרחש לטבע ואילו האחרון ייחס זאת לאל שהוא סיבת הסיבות של הטבע.
    זה נשמע מאוד סובלני ופלורליסטי. ברם, הרמב"ם כותב מפורשות במשנה תורה שלו כי יש להוציא להורג מחללי שבת (הוא גם התיר להכות נשים מורדות וכיו"ב).
    כללית, יש לראות את הרמב"ם כפילוסוף ותיאולוג דתי ימי ביניימי, בעל תפישה אינטלקטואלית יוצאת דופן בחדותה ובמימדיה, אבל בכל הנוגע לסוגיות חברה ומגדר מדובר בפרסונה דתית שמרנית למדיי, ובודאי שבקנה המידה של זכויות האדם הנהוגות בימינו, לו היה משמיע כמה מדעותיו החברתיות כיום, היה נחשב חשוך וקנאי.

  16. mooncatom Says:

    תודה שועי,
    זה מעניין,
    סביר להניח שאם הרמב"ם היה חי היום ומחזיק באותן דעות ממש
    הוא לא היה נמנה עם אלה שהייתי קוראת באדיקות את הבלוג שלהם…

  17. המחסנאית Says:

    אני גם מציצה. אצלך. לפעמים באיחור.
    השיר כל כך יפה. הצילום גם.
    אבל

    זו מינה.
    מינה מצויה עכשיו אבל היא אסון. המבט שלה מתקשר אצלי למשהו שהיא זוממת.

  18. mooncatom Says:

    תודה מחסנאית יקרה,
    תבואי תמיד,
    כשמתאים לך!
    אני אוהבת את המיינה מאוד,
    היא יפה וחכמה,
    והיא באמת לא אשמה, היא לא זממה,
    היא פשוט עושה את המכסימום שמתאפשר לה,
    כמו כולנו, נכון?

  19. חוה פיק Says:

    מיכל יקרה
    רק עכשיו (כל כך באיחור) סיימתי לקרוא את הספר שלך, אבל קראתי אותו ללא הפסקה בכל רגע פנוי שהיה לי. וקודם כל עלה בי רצון עז להודות לך שכתבת אותו הוא הוא כל כך מענג, ומרגש, וגם צובט את הלב לפעמים. ובעיקר בעיקר הוא מדויק.
    מדויק בקצב שלו, בקצב של המילים והמשפטים הצבעים והטעמים, שום דבר לא יותר מדי ולא פחות מדי.
    הדמות של הגבורה נכנסה לי לתוך הלב ונראה לי שהרבה זמן היא תשאר שם.
    ועוד דבר נפלא, בגלל הספר,פעם ראשונה בחיים יכולתי לאהוב את השם שלי…
    מלא געגועים
    חוה

  20. mooncatom Says:

    אחחח…
    חוה שלי האהובה!
    כמה ריגשת אותי עכשיו,
    וכמה באת לי בזמן,
    עם מילותיך החמות.
    יש הרבה מן המשותף בינך ובין חוה שלי,
    אני שמחה שאהבת את שמך בזכותה,
    הוא יפה עד מאוד.
    את יפה עד מאוד.
    חיבוק גדול גדול גדול גדול לך,
    ולהתראות.
    חוה'לה, אני מעתיקה את תגובתך המקסימה גם לדף 'אודות', יחד עם עוד מכתבי קוראים וקוראות. תודה!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: