.
.
שתי אווזות שאלו זו לזאת:
"מה נשתה ומה נאכל?"
והשועל, כלום לא שאל
וכל היום שתה ואכל.
/ע. הילל
.
אני שרה. שי, אבא של אימרי אומר: איזה קול גבוה יש לך. (טוב נכון, השלמתי עם זה.) ואימרי אומר, בכל פעם שאני מגיעה לסוף: עוד פעם. ואני לא יכולה לסרב, לא רק בגלל שזה אימרי והוא מבקש, אלא כי אני מתה על זה בעצמי. מאיה, אמא של אימרי, אחותי הקטנה, מתחלחלת בכל פעם מחדש. כשהיא היתה בת חמש בערך היא חלמה חלום ביעותים שהעיר אותה בצרחות ובבכי נוראי, וזה היה רמז נוסף לכך שתוך שנים ספורות היא תהפוך לצמחונית מוחלטת. החלום של מאיה, היה למעשה וריאציית זוועה על סרט מצוייר שהיא ראתה, אינדיאני תפס ברווז ועכשיו הוא הולך לטגן אותו במחבת…
מעניין מתי אימרי יתחיל לשאול שאלות.
תגים: צמחונות
24 באוקטובר 2010 ב- 8:27 |
אני מקווה שמאוחר כי עוד אין לי תשובות
24 באוקטובר 2010 ב- 8:37 |
מאיקה,
הוא יהיה קרניבור
הרי זה ברור!
24 באוקטובר 2010 ב- 12:42 |
מאיה, פשוט תשלחי אותו אל הבנות שלי עם כל שאלה…
24 באוקטובר 2010 ב- 13:10 |
תשלחי אותו אל הבנות של דורית
בכל מקרה.
הן מאוד ישמחו…
24 באוקטובר 2010 ב- 18:02 |
וואו, מיכלינקה, כמה פעמים וואו בפוסט קצר אחד?!?
גם האמא אווזה הנהדרת הזאת וגם השיר המקסים הזה שגם אני גדלתי עליו וגם האווז הזה עם הנקודות- כל אחד, בינגו עם נוצות!
מצאתי לך עוד אווזה שאני אוהבת (יש לי אותה כבובה קטנה, קבלתי חינם בחנות לונדונית יחד עם פיטר רביט החבר שלה)
24 באוקטובר 2010 ב- 19:04 |
קוואק!!!
כל כך מתוק.
24 באוקטובר 2010 ב- 18:58 |
ועוד מנפלאותיה של לאה גולדברג
מילים: לאה גולדברג
לחן: שרה לוי־תנאי
לַסָּבְתָא שֶׁל אֶפְרַיִם
לַסָּבְתָא בַּרְוָזַיִם
אֶחָד לָבָן
שֵׁנִי שָׁחֹר
לַסָּבְתָא בַּרְוָזַיִם.
וּבִשְׁלוּלִית הַמַּיִם
טָבְלוּ אֶת הָרַגְלַיִם
טָבַל לָבָן
טָבַל שָׁחֹר
וְהִסְתַּתְּרוּ הַשְּׁנַיִם.
הַסָּבְתָא שֶׁל אֶפְרַיִם
קוֹרֵאת לַבַּרְוָזַיִם
אַיֵּה לָבָן
אַיֵּה שָׁחֹר
אַיֵּה הַבַּרְוָזַיִם?
יָצְאוּ הַבַּרְוָזַיִם
הִשְׁתַּחֲווּ אַפַּיִם
שָׁלוֹם לָבָן
שָׁלוֹם שָׁחֹר
שָׁלוֹם לַבַּרְוָזַיִם.
ועכשיו ילדים כולם ביחד.
24 באוקטובר 2010 ב- 19:05 |
כולם ביחד,
ילדים תשירו,
איזה כיף.
הכי אהבתי שהם משתחווים לסבתא,
כך יאה וכך נאה!
25 באוקטובר 2010 ב- 20:08 |
דודו- זה לא פייר! השיר הזה עמד לי על קצה הלשון וממש ממש רציתי ואז החלטתי שזה ברווזיים ולא אווזיים ולכן חשבתי לחכות לברווזים…שיר נפלא, אמא שלי היתה עושה לי עם גרב שחורה וגרב לבנה (על הידיים המציגות) וגם עם בובות כפפה מבורווזות…(-:
25 באוקטובר 2010 ב- 20:44 |
נו,
לא נורא טלי,
ברווזים, אווזים,
כולם מגעגעים!
ו…מקסים מה שאמא שלך היתה עושה!