נסיעה

כח' בחשוון

אז איך יודעים?

יש את הסימנים המקובלים, את ההצפנות של הטבע שלמדנו בילדותנו: עננים, רוחות, ציפורים נודדות, חצב, נחליאלי, יורה.

יש את הסימנים הליריים: העובדה ש"המורות משתעלות, והולכות לישון מוקדם" שגילתה לנו רחל שפירא, הידיעה "זה הסתיו עם הענן ועם הרוח המיבב, ואם אתה סתם ציניקן בכל זאת זה צובט בלב" שנטע בנו יחיאל מוהר, וההבטחה "…שוב האף דבק לזגוגיות וחשוון דוחק חומו של קיץ. רוח סתיו אל הדרכים הביאה הבטחות של ימים טובים עומדים בפתח" שמבטיח לנו גרי אקשטיין.

לי יש סימן אישי בדוק אחד: בלאגן.

בדרך כלל אני מסודרת אבל בשבועות המסויימים האלה, נוצרים בבית כל מיני מבנים משונים של ארגזים ושקיות, צצות גבעות בגדים וגרביים בכל פינה, ועל המיטה יש הר, מכל השמיכות האפשריות. היו לי חודשיים מסודרים ושלווים מאז שעברתי לכאן, ועכשיו שוב הדירונת הקטנטונת שלי מתפקעת מבלגאן.

האמת? זה לא ממש מרגיז אותי, ולא ממש מפריע לי, זו מין התרגשות קטנה, כאילו אני אורזת עכשיו לנסיעה. וזו באמת נסיעה, מעוֹנה לְעוֹנה. מַעֲבָר. ואני אוהבת שינויים. בהסתכלות לאחור אני נאלצת להודות, היו בחיי הרבה יותר מעברים ושינויים מאשר המשכיות ושיגרה.

זה הזמן בו אני אעבור משיזוף לחיוורון, מסנדלים אל נעלים ומגפים, מהגופיות הקטנטנות האהובות שלי אל הרדידים האהובים לא פחות, מהסלט אל המרק, מחלונות פתוחים לרווחה אל שמיכה צמרירית, ומחיים דחוסים ומהירים אל קצב אחר. קצב מתון, מהורהר, איטי. עכשיו כשבא הסתיו, אפשר, מותר, רצוי, כדאי, וכמה טוב לי, לעשות שינויים.

התחלתי את הבלוג הזה כמעט לפני שנה, ותוך זמן קצר הוא נהיה אחד הדברים הכי חשובים שאני עושה. העליתי רשומה חדשה כמעט בכל יום, המצאתי לעצמי פרויקטים מאתגרים מכל מיני סוגים ואהבתי כל רגע. חודש אוקטובר היה חודש של ציפורים והוא איתגר אותי לעבודה רבה של מחשבה ויצירה. נהניתי, התרגשתי, יצרתי, קיבלתי משובים נפלאים, תגובות מרגשות, מתנות מקסימות מכל מיני סוגים, וגם התעייפתי.

אז אני עוברת, גם בבלוג. להתנהלות חדשה, לקצב אחר, להתנסויות פחות מתוכננות ומובְנות. אני ארשה לעצמי לבדוק בכל יום מחדש. נראה איך זה יהיה, אני סקרנית.

 

תגים:

14 תגובות to “נסיעה”

  1. דודו פלמה Says:

    נסעתי תכפאשוב (-:

  2. רות Says:

    תנוחי בין שתים לארבע, גיברת, בשאר היום תעשי רעשים הרמונים. זמזמי בלי דעת.

    שבת שלום ומבורך.

    תודה.

  3. המחסנאית Says:

    נסיעה טובה.
    האמת – אני גם שמחה וגם עצובה. שמחה לגלות שגם אצלך יש לפעמים בלאגן ושמחה לגלות שגם את מתעייפת . חשבתי שעושר, התמדה והספק כאלה באים לך ממש בלי להתעייף.
    אני עצובה ,כי נהנית ממה שהשפעת כאן בבלוג ויגיע במינונים אחרים.
    אני כאן איתך, גם אם לא תמיד משמיעה קולי, ותמיד שמחה למה שאת מביאה..

  4. mooncatom Says:

    הי חבר'ה!

    ד ו ד ו

    אני לא נסעתי,
    אני רק אורזת ופורקת,
    מעלה ומורידה,
    מנפה ומסדרת.
    שוב.

    ר ו ת

    אזמזם יקירתי,
    ועוד איך אזמזם!

    מ ח ס נ א י ת

    אני בלוגרית מכורה,
    וזה לא יעבור לי כל כך מהר,
    המינונים ישתנו,
    אבל אני אטריד אתכם רבות…
    לא לדאוג!

    תודה לכם,
    שבת נעימה ושלווה.

  5. תמי ברקאי Says:

    גם אני סקרנית!

    ומאמינה ששינויים כאלה הם טובים, הם סימן להקשבה שלך לקצב הנכון ולפינוי מקום (שוב… כל החיים צריך לעשות את זה?) להתרחשויות חדשות.

  6. mooncatom Says:

    ת מ י

    אין בכלל ספק
    שאני גודלת
    וצריך עכשיו מקום…

    תודה,
    מקווה שהסקרנות
    (של שתינו) תשתלם!

  7. הופ Says:

    כתבת יפה. נדידה נעימה.

  8. mooncatom Says:

    תודה הופ,
    כפול שתים.

  9. שוֹעִי Says:

    מיכל יקרה,
    לא הייתי באזור כמעט שבוע, כלומר באזור הוירטואלי בכלל, לא רק באתר שלך.
    עברתי דירה. חיברו אותי לאינטרנט מחדש רק עכשיו.
    בהצלחה בכל העשיוּת; אני בטוח שתמצאי גם פנאי לבלוג.
    אני מכיר את ההתלבטות היטב. אני כל הזמן מבין שאין לי בעצם זמן לבלוג ולכל הכרוך בו; ואז יושב לכתוב את הרשימה הבאה… (-:
    אני לא יודע אם זו העצמאות שבכתיבה בבלוג, או שזו אשליה של עצמאות, אבל אני חושב כי יש בכתיבה ובמיוחד בשיח התגובות שנוצר בכמה אתרים משהו משמח מאוד.
    יש לך חלק בזה.
    זמן להסיר את הכובע ולומר תודה.

    • mooncatom Says:

      מזל טוב שועי'לה מזל טוב,
      שפע ברכות ואיחולים,
      ממי שמבינה בדיוק את המצבך הנוכחי
      (איפה… לא מתחילה אפילו לתאר לעצמי,
      עם שלושה ילדים?!?)
      שיהיה בכיף בבית החדש,
      התחלות חדשות ושינויים,
      תמיד נהדר!
      ובעניין הבלוגאות,
      אתה והמגיבה כאן למטה,
      הייתם מודל מאוד חשוב בשבילי מההתחלה,
      באמת,
      אז תודה גדולה גם בחזרה,
      ונמשיך להתראות בשכונה!

  10. טלי Says:

    מיכלינקה,

    בהתחלה, דאגתי קצת, כי אני אמנם מגיעה הנה לפעמים בשלוקים גדולים ולא תמיד במנות יומיומיות, אבל את זה משהו אחר, ויומיים של שקט אצלך זה הרבה.

    באמצע, הבנתי שאת רוצה לנוח ושמותר לך.

    וגם נזכרתי שבבלוג שלי – שמעולם לא התעדכן במשהו שאפילו קרוב לרמת החריצות וההתמדה שלך- כתבתי פעם שבלוג זו ריצה למרחקים ארוכים, ובריצה למרחקים ארוכים מותר לנוח על הספסל מדי פעם (לפחות אם אני רצה).

    ובסוף?

    מה זאת אומרת? אין סוף! ממשיכים!

    בקצב שלך, במנוחה שלך, במעבר שלך, בשינויים שלך, בהפתעות שלך. (-:

    * ותגידי, כל הדיבורים האלה על סתיו (והציטוטים האלה שבדיוק-בדיוק), את מסונכרנת עם הממסד בקטע הזה? יש לך קשרים בחלונות הגבוהים של מזג האויר? יאללה, אני רוצה סתיו!

    • mooncatom Says:

      טלינקה,
      אני ישנתי הלילה עם שמיכת צמר
      ובחלונות סגורים לרווחה,
      שקית הגרביים ניצבת באמצע הבית
      (עוד לא נמצא המקום המדוייק שלהם)
      אז מבחינתי,
      סתיו!

      בבקשה, קראי את תשובתי לשועי,
      יש שם משהו גם בשבילך…

      אני מקווה מאוד להפתיע הרבה,
      תודה.

  11. טלי Says:

    וואו, כבוד גדול גדול!!!!!!! (-:

    ושמחה גדולה גם

  12. mooncatom Says:

    בהחלט.
    בהחלט.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: