שאיפה ונשיפה, שאיפה ונשיפה.

כד' בכיסלו, ערב חנוכה

 

          .

          אל נא תטע

          את עץ הצער בלבך,

          חזור וקרא בכל בוקר

          את ספר השמחה.

          .

          ('רֻבְּעיאת' / עומר כיאם*)

          .

         

זאת היתה התאהבות של קיץ, שריפה בשדה קוצים, הרגשתי איך זה מתקרב אלי ותופס אותי לגמרי, הבית התמלא בצבע ואני התמלאתי בשימחה. את הטכניקה הכרתי מבית הספר היסודי, וכמו לרכב על אופנים, לא שוכחים. סלינה היתה המורה שלי למלאכה, אז זה היה בנפרד, הבנים למדו עם מתיתיהו, וחבל, אבל את כל מה שלמדתי מסלינה אני זוכרת ואסירת תודה: רקמה, תפירה במכונת תפירה, סריגה במסרגה אחת ובשתים. בכל מה שקשור בבד וצמר אני במים בטוחים. 

           

         

          .

          קטפתי פרח-בר והשלכתיו, בגשם

          חיכיתי שני ימים בתחנה שכוחה.

          אלי, אתה לא תאמין בי עוד! עברתי

          כל כך קרוב מבלי להכירך.

          .

          (מתוך 'שירים קטנים' / לאה גולדברג)

          .

           

          מן החלון פרח עציץ

          כל היום הגנה יציץ.

          כל חבריו שם בגן,

          הוא לבדו עומד כאן.

          .

          (עציץ פרחים / חיים נחמן ביאליק) 

          .

           

          שושן כל העולם לא לי נועד.

          לחלקי אני חפץ

          רק את שושן סקוטלנד הקטן לבן

          אשר ריחו חריף ומתוק, ושובר את הלב.

          .

          (השושן הקטן לבן / יו מקדרמיד) 

          .

         

אז כבר שנים שרציתי והנה הזדמנה ההזדמנות, נקרו לידי כמה חבילות צמר שהיו לאבן הפינה, ויצאתי לדרך. בהתחלה חשבתי שאני צריכה דוגמאות אז חיפשתי באינטרנט, אבל מהר מאוד הבנתי, שכמו בכל תחומי חיי, אני אוהבת לאלתר את דרכי בעצמי. התחלתי לסרוג ריבועים.

           

          .

          השיר הזה הוא כתובת

          על מצבה

          שמתחתיה

          קבור השיר הזה.

          .

          (שעת השיר המת / חזי לסקלי)

          .

           

          מדי בוקר, כדי להרויח את לחמי

          אני יוצא לַשוק שבו קונים שקרים.

          מלא תקוה

          אני משתחל בתור של המוכרים.

          .

          (הוליווד / ברטולד ברכט)

          .

           

          בין חיי למותי עומד איש עם רובה,

          ברצותו אחיה וברצותו לא אחיה.

          בתוך רובהו שישה כדורים,

          תמונת נערה בכיסו האחורי.

          .

          (שיר השבוי / חנוך לוין)

          .

         

          .

          שִמךָ אבד. רק פּניךָ.

          פראי ורך

          בין שמש וירח

          נח בשרךָ החלק.

          .

          (שמך / אמיר אור)

          .

           

          גם הבוקר לא ארחץ.

          אתהלך כל היום

          בבגד גוף לא נראה

          שמרחת עלי בלילה.

          .

          (אהבה, 13 / מאיר ויזלטיר)

          .

           

          הרוח אוהבת אותי

          וגם הגשם. הלחם לעומת זאת

          הוא מוצר לאהבה

          מתפלצת מאהבה

          .

          (מתוך 'כמה עניינים' / יונה וולך)

          . 

         

כל ריבוע מתחיל משרשרת עיניים שנסגרת לעיגול, וממנה צומחים עמודים וחצאי עמודים שיוצרים דוגמא שהולכת ומתפתחת, בכל פעם שחוזרים להתחלה, מחליפים צבע, ואז מייצרים ארבע פינות והנה, ריבוע. גודלם של הריבועים הוא בערך שלושה עשר סנטימטרים. לא עניינו אותי סוגי הצמר ועוביו, הכל הולך, העיקר שיהיה זול וצבעוני.

 

במהלך חודשי הקיץ, בעצם ימי שיפוצי הבית, בסוף כל יום של זיעה וריצות, ישבתי וסרגתי, מאה וחמישים ריבועים בסך הכל, שכל אחד מהם שונה מחברו, אין שני ריבועים זהים. בכל ריבוע דוגמא חדשה להפתיע את עצמי. כל ריבוע קומפוזיציה, שילוב צבעים, סיפור.

           

          .

          יקירי הואילו לבוא אל חלומי

          בבית שלא גרו בתוכו

          בית שאליו נכנסתי

          אחרי שטבעתי.

          .

          (זלדה)

          .

         

          עקור את

          יתדות האור:

          המילה הצפה

          היא של הדימדומים.

          .

          (פול צלאן)

          .

         

          .

          אני בוכה

          כי משהו בי

          עוד מתחנן לומר

          את מה שאני אומרת

          .

          (אני בוכה / אפרת מישורי)

          .

           

          אש נטושה הורגת את אורה.

          ציפור מאוהבת מעלה את שירה.

          כל היצורים להוטים בשתיקתי

          והגשם הקטן הזה המלוה אותי.

          .

          (פרידה / אלחנדרה פיסרניק)

          .

         

ואז הגיע זמן מעבר הדירה וסידור הבית החדש, הריבועים חיכו לי בקופסה. לפני שבועיים נסעתי לפגוש את יהודית, חברה של אמא שלי שהיא סרגנית מומחית, והיא לימדה אותי איך מחברים. וזהו, חיברתי, זה גמור. וזה מכריז שהבית שלי גמור (…לא יותר מידי, חייבים להשאיר דברים לעשות, תמיד).

           

          אני חושבת שאפשר לקרוא לדבר הזה בית.

         

 

————————————————

* תרגומים: עומר כיאם, מתרגם לא ידוע. / יו מקדרמיד, מסקוטית יאיר הורביץ. / ברטולד ברכט, מגרמנית ה. בנימין. / פול צלאן, מגרמנית שמעון זנדבנק. / אלחנדרה פיסרניק, מספרדית טל ניצן.

** מרובע הוא מצולע בעל ארבע צלעות שסכום הזוויות הפנימיות שלו הוא 360 מעלות. במשפחת המרובעים נמצאים: מלבן, מקבילית, טרפז, מעויין, דלתון וריבוע שהוא המרובע המשוכלל ביותר. הוא בעל ארבע צלעות שוות וארבע זוויות שוות בנות 90 מעלות. אלכסוני הריבוע שווים ומאונכים זה לזה. היקף הריבוע שווה לסכום ארבע הצלעות, ושטחו שווה לריבוע אורך הצלע.

אמנם השירים שהבאתי היום, ואלה שאני הולכת לעשות כאן בעצמי בזמן הקרוב, צריכים להקרא מרובעים, כלומר יש בהם ארבע שורות. אבל אורכן ומידת החריזה שלהן זו בזו הוא מאוד נזיל. אני אקח לי את החופש השירי לכנותם ריבועים, כי המילה הזו יפה ומדוייקת עד מאוד בעיני לאופן שבו הם נכתבים, ונקראים, שאיפה ונשיפה, שאיפה ונשיפה.

 

תגים: ,

26 תגובות to “שאיפה ונשיפה, שאיפה ונשיפה.”

  1. תמי ברקאי Says:

    איזה איזה איזה יופי!
    הצלחת לעגל את הריבוע, הריבועים שלך כל כך שמחים וביתיים ויפים.
    כן. אפשר לקרוא לזה בית.

  2. mooncatom Says:

    תודה תמיץ',
    זה בדיוק מה שאני אוהבת לשמוע כמובן,
    כי לרבע את המעגל הרי כולם יכולים…
    הידד!

  3. איריס Says:

    wow

  4. עירית Says:

    מיכל,
    מתה על הריבועים שלך…מקסימים!!
    הסריגה והשירה.
    הספה שלך יפיפיה
    אני בושה להודות שלא תמיד אני מצליחה להבין את האסוציאציות שלך. אני מניחה שאסוציאציות הן מסלול יחיד ומיוחד, כמעט בלתי ניתן לשחזור (וזה מה שמיוחד בהן)
    הפעם הבנתי את האסוציאציה, בודאי בדרכי שלי
    אבל הבנתי :)

  5. ליאור גל-כהן Says:

    איזה יופי.
    וגם רוצה להביא לך משהו לחנוכת הבית

  6. דורית Says:

    יוו, איזה יפה יצא. …(גם הפוסט)

  7. mooncatom Says:

    הידד היאח,
    ארבע מגיבות בבת אחת
    זה לא נפלא, תגידו?

    א י ר י ס

    YES

    ע י ר י ת

    שובבת את נפשי,
    וחשוב לאמר, אסוציאציות הינן באמת הדבר הכי אישי…
    כששלי נחוות על ידך כשלך,
    זו הצלחה של שתינו,
    וזה הקסם הכי גדול בשירה!
    (ובסריגה במקרה הספציפי הזה…)

    ל י א ו ר

    נו, תבואי כבר, אוף!

    ד ו ר י ת

    נכון? נכון?

    [+]
    ת ו ד ה
    לארבעתכן,
    אתן ממש ריבוע מוצלח!

  8. שוֹעִי Says:

    מיכל יקרה,
    תודה על המרובעים, ועל אנתולוגיה של רקמי שיר
    שמא נרקמת כאן סדרה חדשה? (-:

  9. mooncatom Says:

    שועי'לה,
    ודייק:
    נִ סְ ר ג ת
    כאן סדרה חדשה?
    בהחלט!!
    תודה,
    נקווה לטוב,
    וחג שמח!

  10. דודו פלמה Says:

    שאיפה ונשיפה, שאיפה ונשיפה.
    איזה מזל שאת מאפשרת לנשום.

    אולי כי זכרת שאם לא מזכירים לי
    אני נוטה לשכוח ונכנס למצוקה נשימתית.

    אז המון תודה גם הריבועים והריקמות,
    היה כיף לנוח עליהם מעמל היום.
    תסדרי לנו סידרה חדשה ורקומה.
    בבקשה.

  11. mooncatom Says:

    דודו יקירי.
    תמיד ידעתי
    שגברים אינם מבדילים בין שמלה וחצאית.
    ועכשיו אני מגלה דבר חדש.
    יכול להיות שזה בגלל שבשיעור מלאכה הפרידו ביננו,
    כמו שכתבתי, אנחנו עם סלינה והבנים עם מתיתיהו…
    ובכן, גם שועי וגם אתה,
    גברים עם צד נשי בהחלט מפותח,
    קראתם למלאכה ריקמה
    בשעה שזוהי סריגה..
    מעניין!

    אבל חוץ מזה,
    הצד הנשי מנצח ובגדול,
    נכון?

    אני מבטיחה, בכל יום,
    להזכיר לך לנשום.

    ת ו ד ה !!!

  12. דודו פלמה Says:

    היי מיכל,
    מה זאת לך הטלת הדופי הפומבית הזאת שהיטלת בי ככה סתם לאור היום (לא יכולת לפחות לחכות לחושך?), שאני לא אבדיל בין סריגה וריקמה? אז דעי לך שאבא שלי זס"ל (זכרון סורגים לברכה) היה סורג מקצועי וכל ילדותי הייתי הולך בסוודרים שסרג לי לתפארה (גם בקיץ). ובאשר לצד הנשי הרי שאני משתמש בו הרבה בתפקידי כאבא פולניה (-:

  13. mooncatom Says:

    כמה נפלא,
    אתם שושלת אבות פולניות
    לתפארת מדינת ישראל.
    לא התכוונתי להעליב,
    אני סורגת התנצלות מיד:
    סליחה סרוגה לתפארה!
    ועכשיו חידה:
    מה ההבדל בין שמלה וחצאית?
    (בסוף יסתבר שאבא שלך גם תפר לך חצאיות…)
    חג סרוג/רקום/תפור ומואר ושמח!

  14. רות Says:

    הי מיכו
    היתה לי הזדמנות לתפוס את קצה כדור הצמר שלך והנה הוא מתגלגל ומסתרג , בום טראח בום טראח נהנה מן העולם ומהנה את העולם בצבע ומילה.
    שיזהר עלייך אור פז ויקרות.
    חג שמח!!!

  15. שחר שילוח Says:

    זה מקסים מקסים מקסים. הפוסט בכלל וכיסוי הספה במיוחד. את לא יודעת כמה הייתי רוצה כזה (אבל אני לא יודעת לסרוג).
    חג שמח, מונקה

  16. mooncatom Says:

    ר ו ת ו

    את בהחלט אוחזת קצה
    של כדור צמר צבעוני ומשובח!!!

    ש ח ר

    זה מבצע של פעם אחת בחיים,
    אבל אם תהיה עוד אחת…
    אחשוב עליך.

    ~
    ת ו ד ה
    וחג שמח חברות יקרות!

  17. טלילה Says:

    וואו, כמה מתנות בפוסט אחד… איזה יופי. כמה מהמרובעים השיריים כאן הם לשינון יומיומי, ממש מאגיים. והריבועים שסרגת.. יא אללה, חשבתי לעצמי, אז כל הזמן הזה היה עוד משהו שהיא עשתה בין כל שאר הדברים והריצות, עוד משהו יפהפה, איזה כיף לך…

  18. mooncatom Says:

    טליללה!
    את יודעת, לסרוג,
    יש בזה משהו ממש מדיטטיבי,
    לפחות מבחינתי, ומאוד מרגיע.
    וכיף לי, ואני מסתכלת על זה
    ולא מאמינה: זה אני עשיתי?
    ממש כמו להסתכל בשיר ולהגיד:
    אני כתבתי את זה?
    מוכר לך… נכון?

    ת ו ד ה .

  19. אמא Says:

    לשילוב כזה של הסריגה עם שירה רק ממך אפשר לצפות.לפי דעתי ציבעוניות שכזאת בהחלט משקפת את הצבעוניות שלך בנשמתך. תחי סלינה וכל המורות של אז. אין היום דברים כאלה.

  20. mooncatom Says:

    אמא,
    איזה יופי,
    נורא יפה מה שאמרת,
    תודה המורה גליה!

  21. מיכל Says:

    וואוו מרהיב!!! בתוך שמיכה אחת עולם ומלואו.
    איזו רב גוניות וצבעוניות משמחת.
    בעיני הריבועים שלך לגמרי מנדלות, זה מרתק איך ריבוע הופך למעגל.
    עשית לי חשק עז לחזור ולשקוע במנדלה משלי, תודה.
    ועכשיו גם מבינה יותר את השירים האחרונים, כמה טוב שקראתי אחורנית.

  22. mooncatom Says:

    הי מיכל,
    כמה טוב שקראת אחורנית,
    הגעת למשוש גאוותי…
    וזה נורא נכון,
    זה מסביר את השירים המרובעים,
    את העובדה שהם גם עומדים כל אחד לעצמו,
    וגם יוצרים מארג משותף,
    מקרי לגמרי, ועם זאת משמעותי.

    ת ו ד ה,
    ושבת טובה.

  23. גוני Says:

    איזה יופי של קרושה שירים קישרת וכל אחד שונה מהשני כל כך אבל מתחבר אליהם ונראה שייך. אני אשמח להתכסות בהם בחורף, בכל ריבוע בנפרד ובשמיכה השירית השלמה.

  24. mooncatom Says:

    תודה גוני,
    תתכסי,
    כנגד הלילות הקרים והמעושרים…
    כי מי כמוך יודעת בשירים.

  25. Idit Paran Says:

    מיכל איזה כיסוי מקסים !
    וגם השירים והחיבורים ביניהם
    באמת זה שאיפה ונשיפה ושאיפה, בעיקר בסוף כשמסתירים את כל החוטים
    :)
    (ונשיפה, הן כל הזמן וחוזרות חלילה)

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: