This entry was posted on 10 בדצמבר 2010 at 8:00 and is filed under סלט מחשבות. You can follow any responses to this entry through the RSS 2.0 feed.
You can leave a response, or trackback from your own site.
הי עירית!
קודם כל:
נכון מאוד.
ושנית:
כשאת עוברת עם הסמן מעל התמונה,
את יכולה לראות את הקרדיט,
בדרך כלל אם זה שלי אני מציינת,
ואם זה של אחרים אז מופיע או השם שלהם
או של האתר ממנו זה נלקח.
במקרה הזה,
תכשיטים שעשויים מספרים, זבוב קטן.
היי מיכל , את משחקת יפה בפרשות השבוע
האחרונות. יוסף לומד לרסן את חלומותיו.
בגלל החלומות הוא מגיע אל הבור
ולבסוף אל כס המשנה למלך מצרים.
אבל הכי בודד הוא הלב של קארסון מק'קלרס.
שלומית יקרה,
איך שימחת אותי, זה חשוב לי מאוד לשמוע.
שירים שמחים?
יש, לפעמים,
זה הרי לא אחד לאחד,
אני מפרסמת כאן כל מיני, ישנים וחדשים,
ואולי השיר שהעליתי עכשיו מסביר את זה הכי טוב.
(וזה מקרי לגמרי,
כבר אתמול החלטתי עליו)
(ומצטרפת לאיחול של שלומית, שהעננה תחלוף, אבל אל תחליפי אותה במיוחד בשבילנו, מאחלת שתחלוף באמת, כי גם אני חשה בה מנשבת פה לאחרונה. זה קורה. זה טבעי. זה ידוע).
נהדר השיר
"שירים שמחים"? – נדמה לי שאין כמעט חיה כזו?
ואסוציאציות זה דבר מופלא – הנה, תמונה של סוס דוהר ודוהר עולה לאביגיל בראש כשאומרים לה "משפחה מורחבת".
מגילת זכויות הלב. שומרת לי את זה במגירת האוצרות הקטנה, אולי יום אחד אמצא את זה מחדש.
דורק'לה,
כולם רוצים שירים שמחים,
ולפעמים אפילו יוצאים לי כאלה…
זכויות הלב שלך הן שלך,
שלך ורק שלך.
תודה יקירתי.
אה, ועוד דבר,
אביגיל צוטטה עם האסוציאציה הנהדרת הזו,
ברשומה השניה שלי כאן בבלוג,
לפני יותר משנה,
בחיי!
סלט מחשבות 
10 בדצמבר 2010 ב- 10:32 |
באמת שאסור להשאיר אף אחד רעב, במיוחד לא את הלב!
והספר…מעשה ידיך?
10 בדצמבר 2010 ב- 14:03 |
הי עירית!
קודם כל:
נכון מאוד.
ושנית:
כשאת עוברת עם הסמן מעל התמונה,
את יכולה לראות את הקרדיט,
בדרך כלל אם זה שלי אני מציינת,
ואם זה של אחרים אז מופיע או השם שלהם
או של האתר ממנו זה נלקח.
במקרה הזה,
תכשיטים שעשויים מספרים,
זבוב קטן.
10 בדצמבר 2010 ב- 16:47 |
היי מיכל , את משחקת יפה בפרשות השבוע
האחרונות. יוסף לומד לרסן את חלומותיו.
בגלל החלומות הוא מגיע אל הבור
ולבסוף אל כס המשנה למלך מצרים.
אבל הכי בודד הוא הלב של קארסון מק'קלרס.
10 בדצמבר 2010 ב- 18:02 |
וואלה,
דודו,
אפילו עטיתי עלי היום את אדרת הפסים שלי!
כן כן, יוסקה ואני שנינו שוגים בחלומות…
וכן כן, הלב שלה הכי.
כמעט.
שבת טובה.
10 בדצמבר 2010 ב- 21:36 |
מיכל, השירים שהעלית בימים האחרונים נפלאים. כתבתי כאן אבל אני אוהבת את כולם. אני גם מקווה שבקרוב תכתבי שירים שמחים.
11 בדצמבר 2010 ב- 8:04 |
שלומית יקרה,
איך שימחת אותי, זה חשוב לי מאוד לשמוע.
שירים שמחים?
יש, לפעמים,
זה הרי לא אחד לאחד,
אני מפרסמת כאן כל מיני, ישנים וחדשים,
ואולי השיר שהעליתי עכשיו מסביר את זה הכי טוב.
(וזה מקרי לגמרי,
כבר אתמול החלטתי עליו)
ת ו ד ה .
11 בדצמבר 2010 ב- 15:00 |
א-מ- ן!
(ומצטרפת לאיחול של שלומית, שהעננה תחלוף, אבל אל תחליפי אותה במיוחד בשבילנו, מאחלת שתחלוף באמת, כי גם אני חשה בה מנשבת פה לאחרונה. זה קורה. זה טבעי. זה ידוע).
(-:
11 בדצמבר 2010 ב- 15:51 |
טלינקה,
אין עננה. יש סערה,
אבל זה בכל מקום ולכולם. ואילו כאן,
המדובר בשירים,
אני מזכירה…
ת ו ד ה.
12 בדצמבר 2010 ב- 16:39 |
שיר מקסים, עלתה לי בראש תמונה של של סוס דוהר ודוהר ודוהר
12 בדצמבר 2010 ב- 17:31 |
אחותי, אהובתי,
הצופנת סוד קטן ומתוק,
אצלך סוס זה הכי חופש וחלום שיש,
נכון? נכון.
חיבוק לך.
13 בדצמבר 2010 ב- 14:31 |
נהדר השיר
"שירים שמחים"? – נדמה לי שאין כמעט חיה כזו?
ואסוציאציות זה דבר מופלא – הנה, תמונה של סוס דוהר ודוהר עולה לאביגיל בראש כשאומרים לה "משפחה מורחבת".
מגילת זכויות הלב. שומרת לי את זה במגירת האוצרות הקטנה, אולי יום אחד אמצא את זה מחדש.
13 בדצמבר 2010 ב- 19:23 |
דורק'לה,
כולם רוצים שירים שמחים,
ולפעמים אפילו יוצאים לי כאלה…
זכויות הלב שלך הן שלך,
שלך ורק שלך.
תודה יקירתי.
אה, ועוד דבר,
אביגיל צוטטה עם האסוציאציה הנהדרת הזו,
ברשומה השניה שלי כאן בבלוג,
לפני יותר משנה,
בחיי!