שקט

טז' בטבת

               .

               דלת סגורה ושום דבר מהחוץ

               אינו רומז עוד הבטחה.

               זה סוף המוּכַּר

               והחדר יכול לנשום

               .

תגים:

10 תגובות to “שקט”

  1. שוֹעִי Says:

    מיכל יקרה,
    לא יודע למה, משהו באוירה הסגורה- המינימליסטית
    העלה בזכרוני את שיריה הקצרים-המחודדים של אמילי דיקנסון

  2. mooncatom Says:

    הי שועי,
    אני רואה שמועדון העצים הגבוהים ממשיך,
    או קי,
    כמו שאמרתי לדודו,
    אם להיתלות בעצים גבוהים,
    אז שיהיה הכי גבוה…

    ת ו ד ה,
    שימחתני…

  3. טלי Says:

    ברשותך, ובלי שום קשר אלייך- רק אליי, אני מתעלמת מהשיר, לא יכולה להכיל אותו כרגע.

    אבל התמונה התלתנית עושה לי טוב- תודה!

  4. mooncatom Says:

    טלינקה התילתנית,
    יש לך פטור מהשיר,
    וחיבוק ממי שכתבה אותו.

  5. דודו פלמה Says:

    אחחח מיכל,

    זה קשה אחד.

    החדר הנושם שוב

    לקח לי את הנשימה.

    בקרוב מאוד אצטרך

    להיכנס אליך

    רק

    עם

    בלון

    חמצן.

  6. mooncatom Says:

    דודו היקר.
    זה שהבלוג שלי מסוכן לבריאותי,
    ניחא. אבל אם הוא מסכן את בריאות הציבור,
    יוסטון, ווי הב אפרובלם…

    כרגיל,
    תודה על המחמאה
    עוצרת הנשימה.

  7. הופ Says:

    אצלי כשהדלת סגורה, כל המוכר רק מתחיל…
    אבל אני בהחלט מכיר את הנשימה,
    כשהדלת סוף סוף נסגרת לרווחה.

  8. mooncatom Says:

    ה-הו-הופ-הופמן.
    אין לי מילים בכלל
    (לי?!)
    להגיד לך כמה זה מרגש,
    למצוא כזה זר.

    המרובעים שלי מה זה השמינו מעונג ונחת,
    נהיו עגלגלים ממש.

    התחלת לי סופשבוע יפה להלל,
    לך, ולשמים הכחולים לרווחה,
    אני
    ת ו ד ה.

  9. הופ Says:

    בשמחה, במלוא מובן השמחה.
    דווקא לא התכוונתי להשאיר זר,
    נכנסתי והתחלתי לקרוא שיר
    ועוד שיר,
    ועוד שיר,
    ולאט הפכה לי שעה אפורה לשעה של שירה.
    ובקיר הערב המתמשך נפערו לאט לאט סדקים
    ויצאתי דרכם לדאות קצת
    באוויר הסמיך והנפלא של שמיים אחרים.
    ובחלק מהסדקים –
    – אני לא בטוח אם ברחבים ביותר, דרכם היה לי הכי קל לצאת לריחוף,
    או דווקא בצרים, שדרשו ממני להתאמץ מעט לפני שאוכל לעוף –
    השארתי פרח קטן
    (ואולי רק כדי לסמן לי את הדרך חזרה.
    כשהדרך יפה ובבית יש עוד עבודה
    אתה קצת חושש ללכת לאיבוד
    במחוזותיה המפתים – מדי? – של השירה).
    ופרח התווסף לפרח וכולם הפכו לזר קטן,
    שאומר תודה.
    (ואולי כל זר מרשים וצבעוני
    הוא תמיד רק פרחים בודדים שכרכנו,
    כל אחד אומר "אני"
    אבל ביחד הם אומרים "אנחנו").

  10. mooncatom Says:

    אח איזה יופי!
    זר, בטח שזר,
    הרי ככל שאקלקטי יותר,
    יפה יותר, הזר.
    וכדבר בלוגאית אל בלוגאי…
    כמה טוב שיש קורא כמוך.
    תודה
    ושבת נעימה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: