כא' בטבת
.
מרחם
המצוקה
נולדה
שלווה
.
תגים: שירה
This entry was posted on 28 בדצמבר 2010 at 8:01 and is filed under סלט מחשבות. You can follow any responses to this entry through the RSS 2.0 feed.
You can skip to the end and leave a response. Pinging is currently not allowed.
28 בדצמבר 2010 ב- 16:30 |
מיכל יקרה,
זה נכון, אבל זה חוזר חלילה, כלומר מרחם השלוווה נולדת מצוקה… וכך דור על גבי דור, הדברים תמיד נמצאים בשינוי (זה מעניין שיש "שכונת מצוקה" אבל אין "שכונת שלווה" אלא "שכונת יוקרה"; צריך לחשוב למה זה).
28 בדצמבר 2010 ב- 17:17 |
אוי שועי,
אתה בטח מתאר לעצמך כבר
איזה אסוציאציה עושות לי המילים 'שכונת שלווה'…
כן, נראה לי שרק בצד השני יש כאלה.
אבל בעניין החוזר חלילה,
זה כל כך נכון. אינסופי.
תודה.
28 בדצמבר 2010 ב- 18:37 |
זו לא שכונת פאר ולא שכונה של עוני
ויש בה אנשים כמוךָ וכמוני (-:
באמת, לא העליתי על דעתי את האסוציאציה לבית עלמין (אם הבנתי נכון)
דווקא לסוג של אקווריום שאין בו דגי טרף
אולי כולנו בעצם שוחים במים בלתי נראים.
28 בדצמבר 2010 ב- 19:15 |
…ולא ישאו עוד
דג אל דגחרב,
ולא ידעו עוד
מלחממממ….
בלופ.
28 בדצמבר 2010 ב- 19:31 |
היי חברים, מה זאת המורבידיות הזאת
שאתם מחליקים עליה במדרון החלקלק.
ועוד בעניין שלווה, אהוד בנאי על מאיר אריאל:
מאז שעזבת החושך גובר כאן
האור שלך מאיר עדיין זוהר
זה סיבוב הופעות מקומי
אתה יודע
אותו שיר כאב הולך וחוזר
ובאופק אחר
סביב שולחן השבת
יושבים כולם יחד
גם אתה ואני
שלוות עולמים
פרדס חנה-כרכור
אקליפטוס בודד
שורק בלוז כנעני
28 בדצמבר 2010 ב- 19:51 |
אח דודו,
איך שאני
אוההההבת את השיר הזה.
…שיר כאב הולך וחוזר,
אז אני שרה גם,
כי אולי זה עוזר…
ועכשיו לשרוק.