רוח

כה' בשבט

אף פעם לא ביקשתי משיר לבוא.

טוב, אפשר להגיד שאולי רמזתי להם, בעדינות,

או שפיתיתי אותם בדרכי עורמה,

אבל לא מפורשות, זה לא.

יתכן שפחדתי אבל יתכן גם שזו הגישה הנכונה.

שירים הם כמו חיות קטנות ומבוהלות לפעמים,

וכמו גדולות וטורפות בפעמים אחרות,

בכל מקרה צריך להיזהר בהם או להיזהר מפניהם,

כמו עם אהבה:

את אף פעם לא יודעת אם היא תברח מפוחדת

או תנשוך לך את הלב.

החתולה יושבת עכשיו על הצד הימני של המחברת

היא אוהבת לעשות את זה כשאני כותבת

ואני לא בטוחה, אם היא תתמסר עכשיו לליטוף

או שהיא תתקע בי את הציפורנים ותברח.

אני מוקפת ביצורים גחמניים

שהתנהגותם מתעתעת ובלתי ניתנת לחיזוי.

הכנסתי את כל העציצים פנימה

כי הרוח, שנישק לי בעדינות את העורף בבוקר,

איים להפיל אותם מהחלון ככל שנקפו השעות.

.

תגים: , ,

10 תגובות to “רוח”

  1. עדו Says:

    ככה זה איתם, מתחילים בנשיקה עדינה בעורף ואחר כך מפילים את העציצים שלך מהחלון כשכבר חשבת שאת מכירה אותו.

  2. שועי Says:

    מיכל יקרה,
    כאלה הן אותיות/עיצורים, חיות שאנחנו חושבים שאילפנו, באופנים שבו אנו הוגים אותם/ן, מחברים-מצמדים,אבל בכל פעם שאנו שותקים או עוזבים את הדף שבספר, אני חושב שהן מסתדרות חיש איך שבא להן, עם מי שבא להן, באופן מוצלח יותר מכפי שאנו מדמים בנפשנו (-:

  3. דודו פלמה Says:

    מה יהיה, אם גם ברוח אין להאמין עוד?
    איך אוכל לשיר שוב יחד עם טשרניחובסקי:

    שַׂחֲקִי, שַׂחֲקִי עַל הַחֲלוֹמוֹת,
    זוּ אֲנִי הַחוֹלֵם שָׂח.
    שַׂחֲקִי כִּי בָאָדָם אַאֲמִין,
    כִּי עוֹדֶנִּי מַאֲמִין בָּךְ.

    כִּי עוֹד נַפְשִׁי דְרוֹר שׁוֹאֶפֶת,
    לֹא מְכַרְתִּיהָ לְעֵגֶל-פָּז,
    כִּי עוֹד אַאֲמִין גַּם בָּאָדָם,
    גַּם בְּרוּחוֹ, רוּחַ עָז.

    אז לפעמים הרוח מפילה אותנו, לפעמים
    היא מסייעת בידנו להגיע לכיכר תחריר.

  4. mooncatom Says:

    בנים יקרים,
    אני נפעמת ונרגשת מהאופן המושלם,
    בו תגובותיכם נשזרות לי למשהו אחד,
    ונשארות יחודיות לכל אחד מכם.
    מקסים.

    עדו,
    כן, נכון, נשיקה עדינה בעורף במערכה ראשונה
    היא מתכון בטוח להפלת העציצים באחרונה…

    שועי,
    למילים יש נטיה שווה
    של נאמנות ובוגדנות,
    תלות ועצמאות.

    דודו,
    כמה כוח עדיין יש בשיר הזה?
    נפלא. גם נפשי דרור שואפת.

    ת ו ד ה,
    אני שמחה.

  5. שלומית עוזיאל Says:

    אם כבר חזרנו לטקסטים של הילדות – אז: רוח רוח, רוח רוח, בפרדס נפל תפוח…

    (ואולי תספרי קצת פעם על העבודה ה"קצת עריכתית" שאת עושה?).

    תודה על השירים!

  6. mooncatom Says:

    שלומית,
    אני מתה על השיר הזה,
    שמיד מזכיר לי…
    רוח רוח רוח למה לא תשכב לנוח?
    איך שומעים את הרוח בשירים האלה!

    (בעניין העבודה…
    היא כל כך קצת עריכתית שלא ממש מעניין, בחיי)

    ת ו ד ה!

  7. rutiyon Says:

    מיכצ'וק,
    אוהבת מאוד, את רוחך ובכלל…

  8. mooncatom Says:

    הי רותצ'יק,
    ת'געגעתי אליך!
    תודה,
    …ושתהיה לך
    רק רוח טובה.

  9. טלי Says:

    הייתי בטוחה שהגבתי על זה….

    באמת לא כתבתי משהו על זה שגם אנחנו באים לבד, כמו השירים? בטוח?

    מוזר…

  10. mooncatom Says:

    טלינקה,
    איזה מזל שנזכרת,
    זה חשוב מאוד מה שאת אומרת…
    מי שצריך,
    ומה שצריך,
    אז בא.

    ת ו ד ה
    שהזכרת לי.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: