מלאך ושטן, גרסת אופרת הסבון

טו' באדר/א' 

מקלחת, ריחוף, המוח מסתבן בנעימים, המחשבה היא רק אד ריחני וחמים. פתאום חללית נוחתת לי ליד הרגל. זה היה התקף לב קטנטן. זה היה שבריר של חלקיק של שניה שנבהלתי נורא. עד שהבנתי שזה הברווזון. כן, זה התמים, מהבהב כמו חללית / ניידת משטרה / אמבולנס, ליד הרגל שלי.

 

אני לא סתם אומרת תמים, הוא הרי לוהק בדיוק לתפקיד הזה. הי, יפה המילה לוהק בהקשר של ברווזון, לא? מדליק. אה, מדליק, טוב אני ממשיכה עם המהבהב הקטנצ'יק, הברווזון דיסקו הזה. הוא נקנה כדי להיות התמים שבאמצע. יכול להיות שיש בכם מי שזוכרים את 'סיפור בזיג זג', סרט צרפתי (חיפשתי, חיפשתי, אין לו שריד וזכר בשום מקום) שמאוד אהבתי בשנות השמונים לעולם / שנות העשרים שלי, סרט שהיו בו גסוּיות וליריוּת שדיברו אלי באותה מידה. בכל אופן שם היו לגיבור שטן ומלאך שהיו יושבים על כתפיו ומשיאים לו עצות, זה מנסה להדיחו לתועבות וזה מנסה להשיבו לדרך הישר, זוכרים?

 

אז הצהבהב הזה נקנה כדי להיות התמים שבאמצע, בין השדון האדום לצדיק התכלכל. זו שלישיה שמלווה אותי כבר שנים, ולאחרונה השחקן הראשי בסבוניה חלה ופרש, ונאלצתי למצוא לו מחליף. ובכן, מסתבר שזהו ברווזון טרויאני… במסווה של הצהבהבות התמימה נחבא לו דאק טרוולטה, דיסקו-דאק, שמגע של מים מעיר אותו לחיים ולריקודים. מאז, אני מזמזמת במקלחת את אה אה אה אה, סטאינג אלייב סטאינג אלייב.