להיות כאן

כג' באדר/א'

ואם אני כבר לא מכורה לדבר אחד, אז אני מכורה לדבר אחר, כי הרי יש זמן וצריך איכשהו למלא את הזמן, לא? ואם אני לא חרדה מדבר אחד, אז אני נבהלת מדבר אחר, כי הפחד הלא ממלא אותי בכל מקרה, רק צריך משהו שילחץ על הכפתור, לא? ואם אני לא מתגעגעת אל האחד אז אני חושבת על האחר, כי הרי אהבה יש בעולם, ומישהו צריך לשאת בעול הזה, לא? ואני הלא כל כך אוהבת, וכל כך מתגעגעת, וכל כך פוחדת, וצריכה, ורוצה, וכל כך חיה. והחיים האלה, המשומשים, המרוטים האלה, הריקים המשעממים האלה, הדפוקים המחורבנים האלה, הנפלאים האלה, מישהו צריך הרי לחיות אותם, לא?

.

13 תגובות to “להיות כאן”

  1. טלי Says:

    אם אני אכתוב פשוט — כן—

    זה יעצבן או יחייך אותך?

  2. mooncatom Says:

    יחייך!
    מאאאוווווד!
    כן.

  3. דודו פלמה Says:

    היי מיכל,
    יוסף חיים ברנר אומר שהחיים הם חובה ובמילויה אושר והאושר מצידו מטיל חובות (חוב אצל ברנר= מחויבות). שימי לב שהאושר אצלו איננו מהווה מטרה, הוא רק מוצר לווי של המחוייבות שאנו נוטלים לעצמנו. כאשר האושר הופך לנו למטרה אנו משתעבדים לו ומשרתים אותו וכך מאבדים את חירותנו. וחוץ מזה מרקיז הכל בסדר

  4. mooncatom Says:

    דודו,
    לגמרי,
    בטח.

    ועוד דבר שפתאום חשבתי,
    הרי אף פעם לא מוצאים את האושר,
    זה הוא שמוצא אותנו,
    עושה לנו:

    בַּה!

  5. עדו Says:

    אה, אז את חיה כי צריך? סליחה אבל מי מכריח אותך בדיוק? שלא תביני אותי נכון, אני לא קורא לך להתאבד, רק לא מבין מה 'צריך' שייך הנה.

  6. mooncatom Says:

    תודה עדו, זה בסדר שאתה לא מבין,
    לא הכל ולא תמיד אתה חייב להבין…

  7. שוֹעִי Says:

    מיכל יקרה,
    "העולם מופע קסמים הוא!" (אשטאואקרה גיטא) רק שאיננו יודעים את מהות הקסם
    ומה יהיו השפעותיו עלינו. ובאמת כל רגע מסוגל נהדר שבדברים וגם למר ממר, בו זמנית, בד- בבד. אפשר כמובן לעצום עיניים, אפשר לאמן את העצמי להיות שווה נפש לכל, ואפשר להיות אמיץ, לראות, ולתת לנפש לרשום את המורכבות ואת הסבך (כפי שהשורות למעלה אומרות). איך אנו הולכים ומסתבכים בעולם. לפעמים זה מצחיק לפעמים זה מדמיע. וגם כשזה קל יש בזה כובד. וגם כשחוויית החיים היא רכה ונעימה היא נושאת בתוכה כבר את הקושי ואת הקשיות.

  8. mooncatom Says:

    שועי יקר,
    הבוקר התחלתי לכתוב שיר,
    שמתחיל במילים:
    כל רגע הוא מלך.

    בחיי.

    איזה יופי? וגם החיים, קסם,
    בדיוק כמו שאומרת הגיטא…

    ת ו ד ה.

  9. דודו פלמה Says:

    "בדיוק כמו שאומרת הגיטה":
    הייתה לי דודה בשם גיטה
    שקראנו לה דודה גיטה.
    ודודה גיטה הייתה אומרת:
    "ילדים אם לא גמרו לאכול
    את הגבינה קוטג' עם סוכר
    הערבים ינצחו אותנו"!
    ואז הייתה מתרה בנו באצבעה
    והולכת למטבח להביא עוד אוכל…
    ה צ י ל ו

  10. mooncatom Says:

    דודה גיטה?
    זו לא זו שהיתה שואלת:
    מיתלהפהפיתה???
    וקוטג' עם סוכר,
    זה לא הקוצ'מוצ' של בן גוריון??

    אכן,
    הצילו.

  11. טלי Says:

    קוטג' עם סוכר?!? אללי!

    (ואני שמחה שזה מחייך אותך, כי באמת לא הייתי בטוחה. אז כן. עוד אחד)

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: