המוּזר / המוּכּר

א' באדר/ב'

זה התחיל מזה שאיש אחד נחמד המליץ לי בחנות הספרים, לקרוא את שרלוק הולמס. הוא גייס לעצמו נימוק מעניין, כשטען שהולמס מזכיר לו את דוקטור האוס, כן זה מהסידרה. לקחתי, שקעתי, זה מדליק. אי אפשר לגדול בעולם הזה בלי להכיר את שרלוק הולמס, אבל אפשר להגיע לגילי המופלג בלי לקרוא את הספר של ארתור קונן דויל, ואיזה כיף, שהוצאת מחברות לספרות הוציאה עכשיו את כל הסיפורים המופלאים, בשני כרכים יפים להלל בכריכות קשות, אחד אדום והשני ירוק, עם הפרופיל הכל כך מוכר מוטבע בזהב. הממליץ שלי הציע לי לקחת את הירוק.  

 

          "האם יש נקודה נוספת שהיית רוצה להפנות את תשומת ליבי אליה?" (שואל מפקח המשטרה) "למקרה המוזר של הכלב בשעת לילה." "הכלב לא עשה דבר בלילה." "זה היה המקרה המוזר," ציין שרלוק הולמס. 

מוכר נכון? גם אותי הקפיצו השורות האלה, שנמצאות בסיפור 'כתם כסף' שהרי זהו שמו של ספר מאת מארק האדון, שמסופר מזווית מבטו של ילד עם תסמונת כלשהי, והילד ההוא מעריץ את שרלוק הולמס, דברים מתחברים. 

יש לי משיכה והיקסמות מאנשים ונשים שהם נונקונפורמיסטים באופן קיצוני. זה דבר שנובע כנראה מאישיות מאוד חזקה, או מאיזשהו מום נפשי או רגשי, ולא תמיד ברור איפה עובר הקו הדקיק המפריד. ישנם אנשים שהם שונים מאוד, חריגים מאוד, ומוגדרים כלוקים באיזושהי תיסמונת, השם הכולל הוא אוטיזם אבל אני לא נכנסת עכשיו להגדרות ושמות, אני מדברת על משהו מאוד מאוד כללי וחמקמק. 

          "…שתקנות זו שלו (ביחס למשפחתו) רק הגבירה את הרושם הבלתי אנושי מעט שהותיר בי, עד כדי כך שלעיתים מצאתי את עצמי רואה בו תופעה שאין לה אח ורע, מוח בלי לב, אדם הלוקה בחסר בכל מה שקשור לרגש, בה במידה שהתברך בשפע רב בכל מה שקשור באינטליגנציה. סלידתו מנשים והסתייגותו מידידים חדשים היו אופייניים לטבעו נטול הרגשות…" 

דווקא האנשים שנוטים לראותם כמו שווטסון מתאר את הולמס, כחסרי רגשות, נחשדים בעיני כרגישים באופן קיצוני ואפילו מסוכן להם, דבר הגורם להם לבידוד וחרדה. האישה הזו ששמה טמפל גרנדין, ואני מאוד ממליצה להכיר אותה קצת, כי היא מגלמת את הסתירה הזו בדמותה המיוחדת. ותקשיבו על מה היא מדברת בסירטון הזה של 'טֶד'

ועוד אחד, מרתק.

 

12 תגובות to “המוּזר / המוּכּר”

  1. עדו Says:

    'מזכיר את האוס' ? האוס היא סידרה שמבוססת על דמותו של שרלוק הולמס (והעוזר שלו 'ווטסון' שבסידרה הוא ווילסון) כאשר התעלומות הן פשוט רפואיות במקום להיות פליליות אבל בשני המקרים מדובר באדם אקסצנטרי, בעל מוח מבריק, תקוע בחיים ומבודד ובשני המקרים – מכור לסמים.

  2. mooncatom Says:

    וואו, לא זכרתי את הכל,
    ראיתי קצת מהסידרה כשעוד היתה לי טלויזיה,
    מזמן מזמן, וזכרתי את הטיפוס בכללי,
    ולא את הכל.
    תודה קפטן עדו
    שהבהרת את התמונה.

  3. דודו פלמה Says:

    אלמנטרי מי דיר ווטסון,
    ובעברית:"אל תבלבל אותי
    עם עובדות"… היה אחד מכוכבי
    הילדות שלי ביחד עם כלבם
    של בני בסקרוויל, עם כתם
    על המצח וכתם על הגב.
    היה כיף איתו כשהיה נעשה
    מוזר ומוציא את הכינור ומנגן
    כדי לחדד את המוח.אחחח
    איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש
    ההוא במאורות האופיום של לונדון

    • עדו Says:

      המשפט 'אלמנטרי ווטסון יקירי' מעולם לא נכתב בשום ספר של קונן דויל. אחרי ההצלחה ההיסטרית של שרלוק הולמס הצרפתים יצרו בלש משלהם (לא הרקול פוארו) וכנגדו הציגו בלש אנגלי מגוחך בשם 'הרלוק שולמס' שלומיאל שכל משפט שני שלו היה 'אלמנטרי ווטסון יקירי' משום מה למרות שהפארודיה על שרלוק הולמס לא הצליחה להיכנס לתודעה הציבורית דווקא המשפט הזה הפך להיות מזוהה עם שרלוק הולמס למרות שכאמור הוא לא קיים באף אחד מהספרים של קונן דויל.

  4. שוֹעִי Says:

    מיכל יקרה, מה שמפליא בסיפורי חקירותיו של הולמס הוא שהם הופיעו בתחילה מדי שבוע בעתון לונדוני, שהפך לאחד מהנמכרים ביותר. הסיבה שהולמס שב מן המתים לאחר שנעלם יחד עם פרופ' מוריאטי במפלי רייכנבאך, היתה קשורה לא רק בפרנסתו של קונן-דויל, אלא גם בנפילה של ממש במכירות העיתון.
    קונן דויל עצמו לא ממש העריך את עלילותיו של הולמס וראה את יעודו כמחבר רומנים היסטוריים. הוא אפילו כתב כמה, אבל אף אחד מהם לא זכה להצלחה של הולמס.
    קונן-דויל עצמו חב חוב לא קטן לכמה בלשים תבוניים-דדוקטיביים אשר קדמו להולמס, ובמיוחד לסופרים שעמדו מאחורי היצירות הללו אדגר אלאן פו האמריקני, ווילקי קולינס האנגלי.
    עוד דבר, הספרים שראו אור כעת, אינם כוללים את הסיפורים הארוכים/הנובלות, כגון: 'כלבם של בני בסקרוויל", "חקירה בשני", "חותם הארבעה" ו-"עמק הפחד".
    האם קראת את סדרת "תיבת פאנדורין" של ב' אקונין? זהו ניסיון להעמיד סוג של שרלוק הולמס/ג'ימס בונד/הרקול פוארו רוסי, בשלהי המאה ה-19. והספרים הם מותחנים קלילים, הכתובים בוירטואוזיות, ותמיד אני קורא את הספר הבא.

  5. דודו פלמה Says:

    שועי יקר, זה כבר מתחיל לעצבן שאתה יודע כל מה שאני יודע (-:

  6. mooncatom Says:

    בוקר טוב בנים,
    ויום האישה שמח לכולכם.

    אלמנטרי מי דיר דודו,
    אני אוהבת מאוד את השיר שהבאת,
    הוא מחזיר אותי בבום לימי השירות הצבאי שלי ברמת הגולן.
    איך? מה? עזוב, נסתפק בזאת.

    שועי נכבדי,
    שמעתי שכדאי לי לקרוא את אקונין,
    וכך אעשה.

    קפטן עדו,
    שוב אני מרימה גבה.
    יש משהו בפארודיות, שהן מקבעות את מושאן
    אפילו יותר חזק בתודעה. נפלא.

    ובכן,
    כמו דודו גם אני מתעצבנת כשכולם יודעים את מה שאני,
    ושמחה ללמוד עוד פרט או שניים תוך כדי…

    ת ו ד ה
    לכולכם.

  7. mooncatom Says:

    בנים,
    בנים,
    בנים,
    ל ה י ר ג ע.

    דודינקה,
    אני כרגיל הופכת את זה ללינק,
    ושמחה שהוספת את זה
    ל'סלט-אה-לה-שרלוק' שלי להיום.

    עדו,
    בבקשה לא לענות ולא להתנצח יותר, בסדר?

    ת ו ד ה.

  8. mooncatom Says:

    עדו עדו,
    בבלוג שלי רק לי מותר לצעוק…
    זה הכיף שלך? לך תאכל שטריימל!
    אני גם צוחקת
    אבל גם קצת לא.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: