השאלה של הגשם

ג' באדר/ב'

.

אני שואלת את עצמי מי משנינו יותר בודד,

הוא עם זו שמבשלת לו ומחבקת אותו,

או אני, רק עם עצמי?

אם יש מי שחושב שהתשובה לשאלה הזו פשוטה,

הוא טועה. וככל שהקפה הולך ומתקרר,

ככל שהדמעות הקלישאיות אבל כל כך יפות

הולכות וזוחלות על החלון הגדול של בית הקפה,

התשובה הולכת ומתרחקת ממני.

.

תגים: ,

15 תגובות to “השאלה של הגשם”

  1. whisper Says:

    מיכל,
    כיוון שאני חסידה של ויניקוט, וכרגע כל נושא העצמי די בוער בעצמותי,
    (טוב קצת יותר מכרגע), תרשי לי לקרוא ולשתף אותך במה שבלט לי
    מאוד מהשורות הראשונות, ואיכשהו בכל זאת נדמה לי שיש בו אמת,
    מה שלא מבטל את ההמשך אבל –
    הוא, זה סתמי, וזו ש, גם כן – ויותר מכן זו ש תפקידה – מבשלת לו, ומחבקת
    אותו.
    אני, רק עם עצמי – זה כל כך הרבה – כי יש כאן אני ועצמי, ועדיף, כך נראה לי,
    להיות אני עם עצמי מאשר זו ש עם הוא…

    • mooncatom Says:

      כן, רותי,
      מי שיש לה את עצמה…
      הו הו.
      ומצד שני, את יודעת.
      נכון?

      • whisper Says:

        כן,
        אני יודעת
        רק למה מצד שני?
        (סיג לחכמה שתיקה
        אבל הפעם ברשותך
        אם את לא כועסת
        אני מעדיפה להתנהג בטיפשות
        ואולי בחוסר רגישות
        אבל
        עם תקווה
        ואני בטוחה שאת יודעת
        שתקווה
        זו לא מילה שאני נוטה להשתמש בה
        אם בכלל)

  2. טלי Says:

    הדמעת לי את הלב, מיכילינקה…

    והספל הנוזל הזה גם.

  3. שוֹעִי Says:

    מיכל יקרה,

    נדיר!!!

    חיוך שלוח…

  4. mooncatom Says:

    אח שועי שועי,
    אכן,
    נדיר!!!
    סוכר נדיר.

    (ומה אני עושה ממש ממש עכשיו?
    שותה תה. בחיי.)

  5. עמית מאוטנר Says:

    יש לי חבר משורר הבוחר לחיות בגפו. אני בורח מזה כמו מאש, למרות נטיית לבד. פעם שאלנו את עצמנו שאלה דומה, אבל בואריאציה: מי מאיתנו יותר אמיץ? גם לכך אין לי תשובה ברורה.

  6. דודו פלמה Says:

    אהה, חידת הקיום האנושי.
    ועמית כתב נטיית לבד-
    כמו נטיית לב…והשאלות
    שאת שואלת הן נצחיות
    כמו טיפות גשם בחלון.
    והאדם הוא כמו יבלית
    אי אפשר לנקש אותו,
    תמיד ישוב ויצמח שוב

  7. טלילה Says:

    איזה יופי. גם מה שכתבת וגם התגובות.
    באה לי שורה בחלום – שב עימדי, לב.
    נזכרתי בה עכשיו. אפרופו לב ולבד.
    אנחנו כמיהה מהלכת. ואיזה מזל שכך.
    ורק לפעמים התהייה (זה לגבי עצמי) אם הדברים הם כמו שהם משום ששני הצדדים, גם אני וגם היא, תופסות באיזשהו מקום לא מודע את האהבה כדבר בלתי אפשרי ובלתי מתממש בהגדרתו. הממ.
    ורציתי לשאול על הספל המדהים. מאיפה לך? :)

  8. mooncatom Says:

    איזה בוקר מוזר!

    ואיזה מזל שהעליתי את השיר הזה,
    ואיזה אנשים מדהימים שבאים אלי לבלוג.

    חיפשתי את מקור הספל הנשפך,
    גיליתי שטעיתי בשם האמנית ותיקנתי
    וגם מצאתי קצת עליה:
    livia marin broken things

    עמיתי עמית,
    שאלה, שבביטנה עוד אחת,
    שבין קפליה מסתתרת עוד אחת,
    שמחביאה עוד אחת,
    וכן הלאה.

    דודו יקר,
    שאלות נצחיות,
    אף פעם לא אוכל להפסיק לשאול,
    אני כמו יבלית,
    אתה כל כך צודק.

    טליללה,
    יפה 'שב עימדי, לב'
    וכמו שאנחנו יבלית…
    אנחנו גם 'כמיהה מהלכת'

    תודה לכם,
    הרגעתם לי מעט את סערת היום הזה,
    ת ו ד ה.

  9. עדו Says:

    זה שיש לך רק מזלג אחד בבלוג זה בגלל שמישלן לא מצאו אותך ראויה ל3 מזלגות?

    (מצטער אבל נהיה פה דביק מדי והייתי חייב לחרב קצת את ההרמוניה)

  10. mooncatom Says:

    עדו,
    אני מתפלאה עליך מאוד!
    בתור מחרב הרמוניות כפייתי,
    היית אמור להבין,
    שצריך להזהר ממני,
    למה המזלג שלי חד…

  11. הופ Says:

    מי שבודד הוא מי שלא יודע לשאול

  12. mooncatom Says:

    לא חשבתי על זה ככה.

    תודה הופ, למרות עצבוביות מסויימת,
    הבאת רוח אופטימית בסוף.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: