שָׁמֵן

י' באדר/ב'

ספר כבד. כבד נורא. ולא במובן המקובל דווקא, זה דווקא ספר קריא מאוד, רק שהוא נורא נורא כבד. מאוד מתאים למושאו. 'אני, הנרי השמיני', מאת מרגרט ג'ורג'. ואני קוראת בחצי שכיבה, והספר מונח לי על הבטן, והוא כבד, כבד נורא: 1.235 קג' בחיי, שקלתי.

הנרי השמיני היה איש מורכב מאוד, ואני חושבת שההישג הגדול של הסופרת, הוא בכך שהצליחה דרך עיניו שלו, הספר כתוב כיומן אישי, ודרך עיני הליצן שלו שמעיר את הערותיו ליומן, להציג את דמותו במלוא מורכבותה. כי קודם כל הוא היה מלך, וחוץ מזה הוא היה גבר, ואת שני הדברים האלה קשה מאוד לתאר. מלך כי מעטים היו, וגבר כי הסופרת היא לא, ושני הדברים האלה מסקרנים אותי מאוד. כדי לכתוב את הספר היא עשתה עבודת מחקר מעמיקה מאוד אבל זה לא מספיק, צריך גם דמיון, נועזוּת והבנה עמוקה בנפש, והיא הצליחה. חשוב להגיד קודם כל שהוא היה איש מרהיב, חכם, משכיל ומוכשר בתחומים רבים, כתב, ניגן והלחין, רקד והבין בתחומים רבים, החל מתיאולוגיה, והיו לו יחסים מאוד מסובכים עם אלוהים, וכלה באסטרונומיה. אבל אותי עניינה נפשו של האיש הזה. הנרי השמיני התחיל את חייו עם הורים מנוכרים וזה צילק את נפשו מאוד, בעוד שבמהלך מלוכתו הוא הבין את אביו יותר ויותר והצליח גם ללמוד ממנו בדיעבד, הרי הניכור של אמא שלו הביא לתוצאות הרות גורל ביחסיו עם נשים. ואני לא אפריז אם אומר, שהיתה לזה השפעה מכרעת על ההסטוריה של אנגליה ושל אירופה כולה. הוא נשא שש נשים, האחת מתה חולה ושבורת לב אחרי שגורשה על ידו, את השניה הוא הוציא להורג בעריפה, השלישית, האהובה מכולן, מתה בלידת היורש המיוחל, מהרביעית התגרש, החמישית נערפה אף היא ואילו והאחרונה זכתה להתאלמן ממנו.

הוא ניתק את עצמו ואת ארצו מהכנסיה הקאתולית ובסופו של דבר הביא ליצירת אנגליה פרוטסטנטית. השתלשלות העניינים המשונה מבעיתה זו מוסברת כמאמץ לייצר יורש אבל הסופרת מצליחה להראות איך הגבר הזה חיפש אהבה, בלי לאות, אחרי כל שברון לב ייצר כוחות חדשים ויצא לחפש אותה שוב, המנוע שלו היה אנגליה וטובתה אבל לא פחות מזה, היה החיפוש הסיזיפי אחרי אהבה. זה מעניין, זה מעניין. הוא היה חתיך בצעירותו, חטוב וחזק, וידע להשתמש בגופו היטב, למלחמה, לריקודים, לצייד ולאהבה, אבל כאבי הלב הביאו אותו אל הזלילה ןהניוון, שבסופו של דבר הרגו אותו. אני קראתי את הספר בסקרנות עזה ללמוד את ההסטוריה ומצאתי את עצמי חומלת ומזדהה עם מישהו מהמאה החמש עשרה, שהיה גבר, שהיה מלך, זה היה מרתק ומרגש.

ועוד הנרי שמיני אחד, שמייח.

תגים:

12 תגובות to “שָׁמֵן”

  1. שוֹעִי Says:

    מיכל יקרה,
    אני לא ממש מצליח לחבב את הנרי VIII; אפשר כי הצגתו בספרות ובקולנוע סייעה לכך. זה נכון שהוא מרד באפיפיור שלא אשר לו גירושין מאשתו הקתולית קתרינה מאראגון; אבל זה היה התירוץ הרשמי לעזיבתו את הכנסיה ולמנוי עצמו כראש הכנסיה האנגליקנית החדשה [הוא לא היה פרוטסטנטי-אירופי, אלא ייסד כנסיה משל עצמו שבה כהן גם כמלך וגם כראש הכנסייה]. בכל אופן, הוא עושה לי רושם עריץ ונרקסיסט ועוד כמה וכמה. וגם אם הספר מציג אותו אחרת, זה יהיה לי קשה מאוד לשנות כיוון בעניינו.

  2. mooncatom Says:

    שועי שועי,
    אתה הרי כמובן צודק,
    הכל נכון,
    ובכל זאת… בהנתן הזמנים בהם הוא חי, נסיבות חייו, הפסיכולוגיה המאוד מורכבת ומסובכת שלו והאתגרים שהיה צריך להתמודד איתם בתור מלך,
    עניין אותי האדם שבאמצע כל הבלגן הזה.

    • עדו Says:

      הבן אדם שבאמצע הבלאגן הזה היה נשוי 6 פעמים ו4 מנשותיו מתו – שתיים מהן בהוראתו. כלומר עדיף להיות נשואה לגבר לא מתוסבך מדי שאין לו יותר מדי משקעים מהילדות, אחרת לכי תדעי…

  3. mooncatom Says:

    מה עדיף?
    כשהוא שלח שליחים אל אחת מנסיכות אירופה כדי לבדוק אם תסכים לעיסקה, היא אמרה שאם היו לה שני ראשים היתה בשמחה נותנת אחד להנרי… ובכן אם היו לי שני ראשים הייתי בטח נשואה כבר ממזמן!

    • עדו Says:

      היות ואין לך שני ראשים אז כשתתחתני תקפידי למצוא לך פקיד שומה אפור ולא מעניין, רזה וחלוש שלא מבין בתיאולוגיה , לא במדע ולא באומנויות וכך תחיי עד 100 (או לפחות תרגישי ככה)

  4. mooncatom Says:

    נכון!

    וזה רק מראה,
    שלמרות הכל, הבנת,
    למה אחרי הכל,
    אני בכל זאת
    מחבבת את הנרי…

    איתו היה לי מעניין,
    עד שנערפתי.

  5. שוֹעִי Says:

    עידו, אני חולק עליך, לפקידי שומה עשויה להיות נטיה להתחשבן על כל דבר קטן.
    מיכל, במחשבה שניה, אם הנרי VIII היה בתקופתנו, סביר שהוא היה סוג של טוני סופראנו (להוציא החלקים החביבים והמשפחתיים אצל סופראנו). הנה דרך לאתגר את הקריירה של ג'יימס גנדולפיני. איבגי כבר בטח תפוס בעוד עונה של "הבורר" או בפרסומות של הוט (-:

    • עדו Says:

      יש מלכים אנגליים שמתיזים ראשים ויש מכשפות פולניות שמוציאות לך את הנשמה בכפית לאט לאט. הנה רעיון לסדרה : 'הקלפטע' , קורותיה של משפחת פקידי מדינה בשנות החמישים. עם חנה לסלאו בתפקיד הראשי , אם כי יש חשש שיפסלו את זה כי אפילו ב'24' אין כאלו עינויים אכזריים על המסך.

  6. mooncatom Says:

    דילמה:
    פקיד עם שומה
    או מלך חתיך?!
    אני אחשוב על זה.

  7. mooncatom Says:

    עוד דילמה:
    עריפה מהירה ונקיה,
    או לאט לאט עם כפית?!
    מממ…

  8. דודו פלמה Says:

    הפוסט הזה גרם לי להרגיש אכזרי (-:

  9. mooncatom Says:

    דודו, דודו, דודו,
    ברוח הפורים השמשית,
    אתה יכול היום,
    לחבוש כתר ולערוף כמה ראשים!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: