ליפסטיק

יד' באדר/ב'

השנה נאלצתי להשיב לעצמי על השאלה שרודפת אחרי כבר הרבה שנים: למה באמת אני שונאת את פורים? לא את החג המדמם הגזעני הזה, אלא דווקא את החג העולץ והצבעוני, למה אני שונאת אותו כל כך? כלומר את החג הזה שמתחפשים שמחים שותים ומרעישים ברעשנים? טוב אז מהסוף להתחלה. רעש עושה לי רע, בעיקר כשהוא רעש מכני דווקאי שמנותק מעשיה פרודוקטיבית, כן, כמו רעשנים, נפצים ובאסים מרושעים. לשתות אני מאוד אוהבת אבל לא להשתכר. לשמוח אני לא יכולה על פי צו או פקודה.

ובעניין התחפושת, נו טוב, זה הרי לב הקושי. פורים הוא בעניין של להיות כל מה שאת לא: כל מה שאת לא והיית רוצה להיות / לנסות / להיות ליום אחד / בהרשאה / בכאילו / בקצת. וזה לא עובד בשבילי בכלל. נסיכה אני לא ואף פעם לא הייתי ואף פעם לא רציתי להיות (אפילו שמלכה אני תמיד), קאובוי אולי הייתי רוצה להיות אבל אני לא יכולה ואין סיכוי שאהיה וזה לא כיף, זה בכלל לא כיף. בתור ילדה שנאתי את הסרבול הזה של היות מחופשת, התחפושת אף פעם לא היתה יפה באמת, יפה כמו שדימיינתי אותה. הרגשתי מטופשת, מכוערת, והיה לי בפה טעם של ליפסטיק זול כל היום. אז אולי בגלל העניין הג'נדרי, ואולי גם בגלל שאני חַלמנית, פנטזיונרית כפייתית כזו, בכל יום ויום, אז פורים נראה לי חיוור ומגוחך, ואולי, זה שפשוט מספיק קשה לי להתחפש לעצמי, בכל בוקר מחדש.

.

תגים:

21 תגובות to “ליפסטיק”

  1. דודו פלמה Says:

    מיכל, מה יש עוד לומר,
    אכן קשה היא מלאכת
    היות עצמנו על סוף היום
    (סף הים?) ובכל זאת החיוך
    שמבצבץ מתחת לכתר הורוד
    הוא חיוך מאיר ומחמם לב
    של מלכה שמחה ולכן גם
    מהווה אלטרנטיבה נאה
    לליפסטיק הדביק והמעצבן

  2. שלומית עוזיאל Says:

    "התחפושת אף פעם לא היתה יפה באמת, יפה כמו שדימיינתי אותה" – זה המשפט שעורר בי חיוך אמיתי, כי זה מפתיע ומשכנע גם יחד שהדמיון שלך כן התגייס לדמיין תחפושת יפהפייה, אבל מיאן לגשר על הפער בין התחפושת שבמציאות לתחפושת שבדמיון :)

  3. mooncatom Says:

    דודו,
    תודה,
    טוב,
    נובלז אובליז'!

    שלומית,
    הפער הוא אכן הבעיה בכל הסיפור.
    אני שמחה על החיוך,
    תודה.

  4. טלי Says:

    אני דוקא מחבבת את פורים ולא זוכרת טעם של ליפסטיק זול, רק זוכרת שנה אחת של עגילי קליפס שהאוזניים שלי בערו, אבל בסך הכל הכללי חג בסדר גמור, מבחינתי למרות שאני לא אוהבת שמחה בכוח, יש בזה משהו נחמד.

    אבל את באמת לא חייבת, תיכף נגמר.

    וחוצמיזה – הנה, התחפשת! לא רק למלכה אלא גם לאחת ששמה תמונה שלה בבלוג שלה, זו ללא ספק תחפושת מרעננת. חגשמח בכל זאת, או לפחות חג סביר.

    והכלניות יפיפיות, זה הרי הכי חשוב.

  5. mooncatom Says:

    טלינקה,
    לך אין פטור ולרגע לא תיארתי לי אחרת,
    מי שעובדת עם ילדים בטוח מסוגלת ליהנות מפורים!

    ובעניין הצילום,
    טוב, זה אתגר, וכידוע לך,
    אתגרים אני מחבבת…

    הכלניות זה היופי ששווה לחיות בשבילו.

  6. עדו Says:

    היות ויש לי שני ילדים שנוטים ללכת לאיבוד בכל מקום שבו יש הרבה אנשים אני בהחלט שונא את החג הזה. היום עלה לי 50 שקל להתסובב איתם בפארק והם חזרו מצוברחים הביתה אבל מה? אני אהיה אחראי לזה שהם הפסידו את המופע של רינת גבאי?

    • mooncatom Says:

      הנה, עוד סיבה,
      הסיבות הולכות ונערמות…
      טוב שהם לא הלכו לאיבוד הפעם,
      וטוב שיצאת רק בחמישים שקלים.

      וטוב שעבר.

  7. מאיה Says:

    בתור מי שתמיד עולות לה דמעות בהופעות ענק,בפסטיבלים ובכל מפגן שמחה המוני אחר אני מבינה אותך לגמרי…

  8. שוֹעִי Says:

    מיכל יקרה,
    לאחרונה לאחר איזו בת-מצווה שהומנו אליה כל המשפחה (בת של חברים שלנו), דיברתי כל הנסיעה בחזרה באזניי משפחתי איזה יופי היה בבר-מצווה של שָׂשִׂי. עכשיו, כמובן שלא היינו בבר מצווה ושלכלת השמחה ודאי שלא קראו ששי, מה שלא מנע אותי להפליג בשבחיהם של הקוסם עם הארנבים, של רקדנית הבטן, ושל הריקודים על השולחנות שעל סיפון אניית השעשועים, שלא היתה ולא נבראה; אני מציע לך לעשות את אותו דבר ביחס לפורים. כלומר, עזבי אותך מפורים– תתייחסי אל היום כמו לבר מצווה של שָשׂי.הבר מצווה של ששי תמיד משמחת. זה לפעמים עוזר.
    ובתמונה שלך עם הכתר הורוד יש משהו מאוד נערי (כלומר של תקופת הנערוּת) וחיוך שנראה מאוד כן ושמח.

    • mooncatom Says:

      אח שועי,
      איזה כיף היה בבת מצווה של ששי,
      כבר הרבה זמן שלא נהניתי ככה!
      ת ו ד ה,
      והחיוך שבא עם הכתר,
      נו, בטח.

  9. הופ Says:

    ואני סתם לא אוהב שמכריחים אותי לשמוח.
    דווקא פעם אהבתי.
    אולי גם אני מרגיש יותר ויותר עם הזמן שגם כך אני מתחפש בכל בוקר.

  10. מיכל Says:

    מיכל יקרה,
    את מלכת כלניות מקסימה!!!

  11. mooncatom Says:

    מיכל,
    עשית לי את היום!
    אני, מלכת, כלניות!
    הידד!

  12. אמא Says:

    תחפושת הפרפר ,שעמלתי עליה רבות,היתה מהממת והרקפת היתה יפיפיה
    והביטיניק שקישטת במו ידיך היתה היתה מאוד יפה.וגם התחפושות של אחיותיך היו יפות.את פשוט לא יכולה לצאת מעצמך ולהשטטות.
    הכלניות כל כך יפות .וגם את עם הכתר יפה .והנה התחפשת ללא עכבות.

  13. mooncatom Says:

    אימוש!
    איזה כיף שבאת!

    כרגיל,
    את צודקת (כמעט) בכל מה שאת אומרת.
    בעיקר באבחנה בעניין הלצאת מעצמי.

    הרקפת באמת היתה מדהימה,
    מה שנכון – נכון!

  14. efyska Says:

    לרגע חשבתי שאני קוראת את עצמי. מאותן הסיבות בדיוק, גם אני, לא מחסידות פורים.

  15. mooncatom Says:

    אפי איזה כיף,
    מצחיק, ממש לפני כמה ימים חשבתי
    שאני צריכה לקפוץ לראות מה נשמע בהולנד…
    והנה את כאן.
    אני שמחה שאני לא לבד,
    קבוצת תמיכה ל'סובלי פורים'!!
    ת ו ד ה.

  16. טלי Says:

    אח, איזה כיף היה בבר מצוה של ששי!

    כשמיכל זכתה בבינגו וקבלה קרמבו ענק במשקל חמישה קילו, וכששועי חבש על הראש כובע ענק מפירות אמיתיים וזימר את שירו של בלו בר נססטיז, אוי ששי ששי, אני כבר מחכה לחתונה (-:

  17. mooncatom Says:

    כן,
    טלי,
    אין ספק שהבת מצוה של ששי היתה אירוע העשור,
    ורק החתונה שלה, אולי, תתעלה עליה.
    יש למה לחכות!

    התמונות שציירת עשו לי חיוך
    ע נ ק !!!!!

    תודה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: