קדחת

כט' באדר/ב'

לפני כמה חודשים בטיול שלי לצפון, נתקלתי בסיפורה של משפחה שהרשימה אותי מאוד. בשנות השלושים, חיו פרופ' גדעון מֶר אשתו זינה ושתי בנותיהם מִיה ואָרנה בראש פינה, שם עסק בחקר מחלת הקדחת ואף נהג להדביק את עצמו ואת בני משפחתו במחלה בכדי לבדוק את האפשרויות החיסוניות נגדה. בתו ארנה לחמה בפלמח בצעירותה ונישאה לסליבה חמיס, פעיל קומוניסטי פלסטיני בבגרותה. חייה הוקדשו למאבק למען זכויות לעם הפלסטיני ובשלהי ימיה הקימה תיאטרון לילדים בג'נין עם בנה השחקן ג'וליאנו.

כשנהרס התיאטרון יחד עם חלקים נרחבים מג'נין, ג'וליאנו לא נתן ליאוש להכניע אותו והקים אותו מחדש. כל הדרך עם רגל אחת כאן ואחת שם, משחק בסרטים ישראליים ומביים בתיאטרון חיפה כשהוא מתמיד לקיים את תיאטרון החירות בג'נין. כן, במשפחה הזו כולם הלכו עד הסוף עם העקרונות והמטרות שלהם והיו מוכנים להקריב את החיים. ג'וליאנו נרצח היום ביריות בג'נין. במהלך חייו הוא הרגיז הרבה אנשים משני הצדדים, אבל חשבתי תמיד שהעובדה שהוא חצי חצי, שגם הוא כמו אמו היה לוחם בצנחנים בצעירותו ולוחם שלום בבגרותו, תגן עליו. היום הוא נרצח. לא הכרתי אותו באופן אישי, אבל הייתי מלאת הערכה והוקרה, לאיש שהתעקש להביא תקווה למקום שאף אחד לא יכול. שהתעקש לא להיות חסר אונים. הרצח שלו הוא מעשה של שריפת גשר, ניסיון להרוס כל סיכוי להידברות, רצח התקווה. אני עצובה וכועסת. חוסר האונים מנצח. 

11 תגובות to “קדחת”

  1. דודו פלמה Says:

    מיכל, כואב לי הלב.
    אנחנו חיים בארץ אוכלת משורריה סופריה ושחקניה.
    אוכלת לנו את הלב. והלב נחמץ על ג'וליאנו
    ואביר וספרטק שנותרו להתחלק עימנו בכאב.
    היה שחקן נשמה שהאלימות שהרגה גם אותו
    תהרוג בסוף את כולנו. די!

  2. mooncatom Says:

    נכון דודו,
    זו המראה הצלולה ביותר
    למציאות חיינו האיומה.

  3. רות זקצר Says:

    כל כך מייאש, את צודקת.

    עיניי הרשף שלו צלפו בכל מבט. וחוץ מזה ,הערת צד, יופיו!!!

  4. טלי Says:

    מיכלינקה,

    חוסר האונים לא מנצח. ג'וליאנו מר לא נתן לו לנצח ואסור גם לנו לתת לו לנצח.

    הוא לא הקריב את חייו, על שום מזבח, הוא נרצח בגלל רשעות ואטימות וסגירות וצרות עין אבל לכן בדיוק אסור לתת לכוחות האלה לנצח. לא את החופש, לא את האמנות, לא את ההידברות, לא את התקוה.

  5. mooncatom Says:

    רות יקרה,
    באותו ביקור בבית מר בראש פינה,
    ראיתי בתמונות שזינה אם המשפחה היתה יפה מאוד,
    וחשבתי לי איך היופי ממשיך הלאה בשושלת.
    עיני רשף, נכון.

    טלינקה,
    תודה שאת מביאה את האמונה והתקווה,
    אסור שנאבד, אסור.
    את צודקת.

  6. דוד Says:

    יתמות תהומית.

  7. mooncatom Says:

    מילים חזקות עד מאוד.
    תודה דוד.

  8. רוני Says:

    מכל מה שנאמר בימים האלה, ומתחושת ההלם, נחרטו במיוחד המילים שלו – אני מאה אחוז פלסטיני, מאה אחוז יהודי. לא חצי חצי. שני שלמים.
    אסור לוותר על המאבק הזה. גם אנחנו לא חצי חצי, אלא שני שלמים. אם אדם אחד הצליח להכיל שניים כאלה בנשמתו, גם הארץ הזאת יכולה.

  9. mooncatom Says:

    תודה רוני,
    זה כל כך יפה, וכל כך נכון.
    אני חושבת על כל מיני זהויות שקיימות בי,
    ובאמת, אני יודעת, בכל אחת מהן אני מאה אחוז.
    וגם בעניין הארץ,
    אני חושבת כמוך.

  10. אשר Says:

    היסורים תמיד מצטלמים יותר טוב משמחה. אסור להתמוגג מהם ,צריך להמשיך הלאה.
    כמו חיילי שלום ,האחד נופל השני מדלג הלאה ומתחיל להוביל ,לא צריכים יופי מדהים או חכמה מסנוורת ,צריך אמונה ותקווה לעולם יותר טוב. הספקנו המון ,ויש עוד המון לעשות.
    אז דיי עם ההתייסרות הזו. הארץ הזו לא אוכלת יושביה ,הארץ הזו ניתנת למי שנלחם עליה ועל דמותה, כמו כל ארץ .
    אם יש לכם ארץ אחרת ,קחו את חפציכם וילדכם והיגרו אליה.
    ההיגדים שלכם אומני הארץ הזו, קשורים לזהותכם היהודית הערבית הפלסטינית.

  11. mooncatom Says:

    תודה אשר,
    על הגישה המעשית שלך,
    אני, שלא כמוך, בכל זאת,
    מכבדת גם אבל ובכי,
    אבל בהחלט, כמוך,
    מוקירה ושואפת לפעולה ללא חת.
    וכמוך, אין לי ארץ אחרת ואני לא מתכוונת
    ללכת לשום מקום אחר.
    ת ו ד ה
    תבוא תמיד.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: