ירוק חדש

טז' בניסן

 

אימרי בן שנתיים וחצי. הוא נרדם באוטו, וישן שעה ארוכה בלול בסלון, בבית של ההורים שלי. כולם ישבו בחצר, ורק במקרה באתי לשם וראיתי אותו מתעורר. הוא התמתח והתיישב והביט סביב ואז חייך חיוך נבוך ואמר: אני כאן.

זה היה כל כך יפה. ראיתי איך התודעה הקטנה שלו נאספת ומחברת: אני, הבית של סבא וסבתא, הדודה שלי מיכל. הרמתי אותו בזרועותי והוא אמר שוב, לעצמו, לי: אני כאן. אני חושבת שהבנתי מה הוא אומר.

תגים:

15 תגובות to “ירוק חדש”

  1. תמי ברקאי Says:

    טוב, זה כל כך מקסים שכמעט אין לי מה להוסיף. רק בקטנה, שיש מורה נהדרת למדיטציה שמייעצת להתחיל את הישיבה, אחרי שמתמקמים ועוצמים עיניים ונושמים איזו נשימה, באמירה לעצמי: הגעתי, אני כאן.

  2. mooncatom Says:

    יפה,
    יש לנו ילד רוחניק,
    הידד, גורו-קטינא…

    זה רעיון טוב,
    אני אשתמש בזה.

  3. דודו פלמה Says:

    מאוד אהבתי את הקטע.
    יש בו את האיכות של ויליאם סארויאן בקומדיה האנושית.
    אמרי אמר בעצם שהוא מבדיל בין עצמו=אני לבין כאן=העולם.
    זה קצת כמו לגלות את אמריקה אחרי הפלגה של חודשים בים סוער.

  4. mooncatom Says:

    תודה דודו,
    הגדרת את זה יפה.
    ומצחיק, אני קוראת עכשיו ביוגרפיה של אוסקר ווילד,
    מרתק, ובדיוק אתמול קראתי על ביקורו הראשון באמריקה,
    והוא אמר: מובן שגילו את אמריקה כמה וכמה פעמים לפני קולומבוס…
    אבל תמיד הצליחו להשתיק את זה.

  5. שוֹעִי Says:

    מיכל יקרה, בשפתם של מי שעוד לא למדו לקרוא:
    (-:

    (אני חושש כי אנשים נוטים שלא להבין את ההישג התודעתי שבנוכחות בהווה, זה לא פשוט כלל).

  6. mooncatom Says:

    נכון שועי,
    זה כמעט הכי קשה,
    להיות נוכח כאן עכשיו.
    אבל יש חיוך!
    ת ו ד ה.

  7. הופ Says:

    ולי זה נראה שהוא פשוט הבחין, כמו כולנו בכל בוקר (רק שאנחנו כבר לא אומרים את זה), בין החלום למציאות.
    "איפה אני… פילים ורודים… הדודה שלי מיכל… ענני צמר גפן… סבא וסבתא…, אה, אוקיי. אני כאן".

  8. mooncatom Says:

    הופ,
    טוב שבאת, ושבאת עכשיו.
    למה? כי אני חייבת לספר את זה,
    וטוב שאתה כאן לספר לך.
    היום, שבועיים אחרי שאירע המקרה הנ"ל,
    נפגשנו שוב אימרי דנן ואני.
    הוא הביט בי ואמר כך: הנה מיכל.
    ואז הוסיף, כאילו אאוט אוף כלום,
    רק הוא ואני הבנו על מה מדובר:
    אני ישנתי בלול.
    בחיי, הוא אמר את זה, חשבתי שאני מתעלפת.
    לא רק בשבילי האירוע היה מרגש ונחרת בזיכרון,
    גם לו, למתיקות הקטן.

    זהו.

    נגדיר אותו איך שנגדיר,
    זה היה מרגש וחד פעמי ובלתי נשכח,
    ומסתבר שלא רק אצלי.
    איזה יופי?
    יופי.

  9. הופ Says:

    אוי, מגניב!
    אולי יום אחד, בעוד כמה שנים, הוא ייזכר ברגע הזה ויכתוב עליו פוסט בבלוג שלו :)

  10. mooncatom Says:

    א מ ן !

  11. Ossi Toussia Cohen Says:

    ירוק רוגע בי, זהוב מלטף את ליבי, תודה מיכל. זה נעים. מעבר לממסר וצורה שאני כל-כך לא אוהבת לדבר עלליהם, יש היפעמות משוב בלב

  12. mooncatom Says:

    תודה אוסי,
    יוצא מהלב, מגיע אל הלב,
    זה שם המשחק כאן.

  13. טלי Says:

    :-) איזה יופי! החיוך שלי יותר גדול מהאייקון, סומכת עליך שאת מצליחה לראות, ובטח ובטח לנוכח התוספת המאוחרת, הוא זכר!

    חשבתי על זה לא מזמן כשהייתי עם חברה וילדיה ביום בילוי ובנה הקט בן השנה נרדם בעגלה על הדשא והתעורר במסעדה וחשבתי על זה- על איך הוא מאפס את המקום בו הוא נמצא, הוא עוד לא מדבר אבל זה בדיוק כמו שתיארת.

  14. mooncatom Says:

    איזה פושקי פשוש, אה?
    ידעתי שתביני.

  15. טלי Says:

    ((-:

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: