אמיתי ובכאילו

יח' בניסן, יום כדור הארץ 

זה היה ממש רגע, שלושה ימים ליתר דיוק, לפני שהתחלתי את הבלוג שלי, ולא באמת ידעתי שאפתח אותו. ולא ידעתי איך אבל ידעתי שאני רוצה לכתוב על דברים שחשובים לי וחיפשתי. אחת הנשים שקיבלתי מהן הרשאה, לפני כמה שנים, לכתוב פרוזה, היתה רות ל. אוזקי, סופרת אמריקאית ממוצא יפני. היא כתבה שני ספרים שאהבתי מאוד וגרמו לי לחשוב שיכול להיות שגם אני יכולה לכתוב, וגרמו לי להתחיל להבין איך. כי היא כותבת על דברים שחשובים לה בלי להישמע דמגוגית או חינוכית או פלקאטית. ועוד דבר, היא כותבת על עצמה ולא על עצמה בעת ובעונה אחת, וזה עניין שמאוד חשוב לי כשאני כותבת, גם כאן וגם בספרים. כן, הגיבורות שלה כמוה הן אמריקאיות חצי יפניות, אבל הן לא היא והן מאוד היא באותו זמן, והחופש הזה הכל כך שקוף, שבה את ליבי ושיחרר אותי, את הכתיבה שלי.

בנובמבר של 2009 שמעתי שהיא מגיעה לארץ לכנס 'מזון למחשבה', ולמרות שלא הבנתי בדיוק מהו הכנס הזה, נרשמתי בלי היסוס. חשבתי לי שאם לא יעניין אותי כל מה מסביב, היא עדיין תעניין אותי על בטוח. זה היה כנס מרתק, הרווחתי בגדול. שמעתי כל כך הרבה דברים מעניינים, נפתחו לי כל כך הרבה אופקים, ובטח, בטח, היא היתה נפלאה. היא לא אכזבה בכלל. החל מהדברים שנשאה בפתיחת הכנס וכלה במפגש עם פורום מצומצם יותר של אנשים כותבים. הרגשתי במפגש ההוא כמי שהתגנבה אל מקום לא לה, הספר שלי עדיין לא יצא והבלוג עוד אפילו לא היה מחשבה ובטח שלא סלט מחשבות… פחדתי שיתפסו אותי על התחזות.

רות אוזקי היא מהנשים שאני מכנה 'חוט ברזל' אישה רזה קטנה ועדינה שמדברת בשקט ולבושה בטוב טעם שקט כזה ונועלת סניקרס וכל דמותה כשל מורה בבית ספר יסודי בערך. אבל איזה עוצמה של מחשבה, ואיזה אישיות חזקה, וברור שכשהיא צריכה לדפוק על שולחנות, ערכית, מטאפורית כמובן, היא בהחלט מסוגלת. טוב, אז אתם מקשיבים לי בנימוס כבר שתי פסקאות לא קצרות, אבל שואלים את עצמכם: מה לעזאזל לרות אוזקי ולחודש הירוק שלך?

טוב, מי שכבר מכירים את 'שנת הבשרים שלי' ואת 'על פני הבריאה כולה', שני הספרים שהיא כתבה, אז יודעים, שהיא סופרת ירוקה, היא כותבת על נושאים ירוקים, וזה היה הנושא של הכנס וזה הנושא שלי היום. העיסוק הירוק יכול לעצבן אנשים, כשם שהוא יכול לרתק. הוא יכול לחלחל לאט לאט אל מתחת לעור שלכם והוא יכול גם להכנס בדהרה אל הלב שלכם אם תפתחו את הדלת. אבל צריך מאוד מאוד להיזהר. באותו כנס, השתתפתי גם במפגש עם דב חנין, איש שהירוק הוא חלק חשוב מאוד מהמצע שלו, והוא אמר את אחת האמירות שאימצתי מאז לעצמי. הוא ניסח משהו שהרגשתי ולא היו לי בשבילו מילים. הוא אמר, שהאויב הכי גדול של ה'טוב', הוא לא ה'רע', כי אם ה'כאילו'. תחשבו על זה. כשעומד מולכם מישהו שמתנגד לדעתכם אתם יכולים להתווכח איתו, ללכת איתו מכות, לנמק, לבקש נימוקים, וכן הלאה. כשעומד מולכם מישהו שכאילו מסכים אתכם, אבל בעצם פועל מאחורי גבכם באופן הכי לא תואם העמדה שכאילו הסכים עליה, אתם חסרי אונים. הדבר הכי נורא עם האג'נדה הירוקה, זה שאין כמעט אף אחד שמעז להתווכח איתה, רוב האנשים כבר מבינים שהיא צודקת וחיונית, אבל היא גם קשה מאוד ליישום ומצריכה משאבים פיזיים, כלכליים ונפשיים, אז גם אנשים פרטיים, אבל גם וזה חמור יותר, חברות מסחריות, מכריזים הכרזות ירוקות, מפריחים סיסמאות ירוקות, ולמעשה ממשיכים לזהם ולהחליא את הכדור ואת יושביו במרץ.

המקצוענים קוראים לזה 'גרינווֹש'. אני לא אנקוב בשמות, ולא רק בגלל שאני חוששת מתביעות משפטיות, שהרי החברות האלה הן העשירות ביותר בתבל, אלא גם כי אני בטוחה שכולכם יודעים בדיוק על מי אני מדברת. זה אחד הדברים הכי מדכאים ומרגיזים שאני מכירה. לצבוע את הלוגו שלך בירוק זה הדבר הכי קל לעשות, אבל להצדיק, באמת, את העובדה שעשית את זה, כן, זה קשה. אני ממליצה, למי שעוד לא קרא, לקרוא את ספריה של רות אוזקי, בתור התחלה אפשר לקרוא את הדברים היפים שאמרה בכנס, אני מצרפת אותם*. ושכל אחד, יהיה ירוק כמה שהוא יכול, לא נקפוץ מעל לפופיק, לא נכריז הכרזות, רק נהיה, כמיטב יכולתנו.

ככה לפחות אני אומרת לעצמי בכל יום.

————————————————

* באנגלית: Ruth Ozeki וגם בעברית:  רות אוזקי.

תגים: , ,

9 תגובות to “אמיתי ובכאילו”

  1. עדו Says:

    זה נכון לכל תחום בחיים, כולנו מאד מאד מוסריים, צודקים , ישרים והגונים בתיאוריה, בפרקטיקה זה קצת אחרת.
    העניין הוא שהיישום של הדברים הוא הוא לב הבעיה, אני פטריוט, האם זה אומר שאני בעד או נגד החזרת שטחים? אני בעד חופש הדיבור, מה עם פורנוגרפיה? מותר או אסור במגבלות חופש הדיבור, אני בעד מוסר – מותר לענות מחבל שיש חשש לכך שהטמין מטען בשוק? על העקרונות – לא רק הירוקים, כולנו יכולים להסכים בקלות, תמיד נשאלת השאלה למה בדיוק התכוונת בפועל.

  2. mooncatom Says:

    עדו,
    קשה לי עם התגובה שלך, ואני לא מאלה שמתעלמים.
    כי הגישה שלך יש בה משהו מהניהיליזם, באיזשהו אופן היא מושכת לכיוון של לא להצהיר כלום ולא לדגול בשום אידאולוגיה אלא אם כן אתה הולך איתה עד הסוף ומקיז מעצמך דם למענה.
    אני לא מאמינה בקיצוניות הזו. החיים מורכבים, אי אפשר ואסור לעשות שום דבר בטוטליות, וזה לא צריך למנוע מאיתנו להאמין ולנסות לחיות באמונות שלנו ולנסות להבין בכל יום מה הן אומרות ולמה הן מחייבות אותנו.

    • עדו Says:

      אני מכיר לא מעט חילוניים שמצהירים על עצמם שהם 'מאמינים באלוהים' , מאד שמחתי לקרוא את דבריו של ישעיהו ליבוביץ' שטען שאדם (יהודי) לא יכול להאמין באלוהים בלי לקיים מצוות, לא מכיוון שאמונה מחייבת קיום מצוות אלא משום שקיום מצוות הוא הוא האמונה. אני אצהיר על עצמי שאני אדם הגון – מה המשמעות של זה? איזה ביטוי יש לזה בחיי היום יום ו/או במצבי משבר? במה אני שונה מאדם שבמוצהר איננו הגון אבל לא בא לו להיכנס לכלא? איזו משמעות אם בכלל יש לעקרונות אם אין להם יישום בפועל במשהו שהופך את מי שמצהיר על העקרון הזה כשונה מאחרים שאינם דוגלים בעקרון הזה.
      לעצם העניין, קראתי פעם תיאור של הפגנה בעד איכות הסביבה, העיתונאי שתיאר את ההפגנה סיקר את כמות האופנוענים במעילי העור עם פחיות הבירה שהשתתפו בהתלהבות ועשו הרבה רעש, לא נראה שלמישהו מהם יש בעיה עם נהיגה על אופנוע שצורך דלק, לבישת מעיל מעור או זריקה של הפחית הריקה על הדשא. אבל בטוח שהם חיפשו כמה בורגנים לשבור להם את העצמות מרוב להט אידאולוגי.

  3. טלי Says:

    מיכלינקה, לא קראתי את רות אוזוקי אבל החוויה שלך והתובנות שלך מאוד מאוד מדברות אלי.

    אני לא מצהירה שאני ירוקה, אני כן עושה קומפוסט וממחזרת ניירות ופלסטיקים ולא לוקחת ניילונים בשומקום. בלי הצהרות.

    ואגב, אני חילונית ואני מאמינה באלוהים, עם כל הכבוד לישעיהו ליבוביץ…

  4. mooncatom Says:

    די!
    את עושה קומפוסט?
    אני משתחווה בפנייך!
    ועם כל הכבוד לליבוביץ,
    הוא לא קובע עלינו, נכון?
    ודרך אגב, בסוד, שעדו לא ישמע ויתחיל שוב…
    זה לא בדיוק מה שליבוביץ אמר.
    ביננו.

  5. טלי Says:

    (-:

    יש לי חבר טוב כשכשהוא אומר לי די כזה, כמו שאת התכוונת, אני עונה לו "מה, אז להפסיק לעשות קומפוסט?לא חבל?…"

    לא צריך להשתחוות. אני עושה קומפוסט בשק גדול כזה של אתרי בנייה – לא קומפוסטר ולא בור ולא כלום. כמה פשוט ככה קל. על כל שכבה של זבל (הכל חוץ מבשר, חלב ודגים) שמים שכבה של עלים יבשים/מחטים וכו'- מה שיש ממילא, ועל זה מים – כששוטפים את הפח מוזגים פח מלא מים מעל החגיגה.

    ו…זהו. כשהשק מלא (לוקח הרבה זמן. חודשים) מכסים אותו לחצי שנה עם אבנים כבדות עליו ובינתיים פותחים שק חדש.

    לא צריך להשתחוות, באמת לא קשה.

    ו…ששש..שפתיי חתומות! :-)

  6. mooncatom Says:

    מבטיחה,
    בגילגול הבא גם אני אעשה קומפוסט,
    בזה אני מוותרת…
    ובכל זאת הרשי לי להשתחוות?!

  7. טלי Says:

    תנסי גם בזה…באמת לא ביג דיל.

    מה ייצא לי או לכדור הארץ מהשתחוויה?

  8. mooncatom Says:

    ביג דיל, טלי,
    ביג דיל.
    ושווה השתחוויה,
    גם כדור הארץ משתחווה…
    לא צוחקת.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: