ענף של אפונה ריחנית

כט' בניסן 

.

חלמתי שאני הולכת לאופרה. וכבר בתור, מתחילה

התחושה המשונה שאין גבול בין החיים לבין מה שיקרה על הבמה:

את לא יודעת אף פעם מי הוא מי.

כל תנועה שלך נרשמת כחלק ממשהו.

בכל רגע את פוגשת גבר חדש,

וכל אחד שאת פוגשת דומה לאחד שפגשת קודם אבל קצת אחר.

והמשחק ממשיך. או מתחיל.

את נותנת למישהו משהו קטן כמו להבה.

את נותנת לו ענף של אפונה ריחנית, והוא אומר משהו כמו

לא כדאי, זה מסוכן.

רצה בשטח גדול ופתוח, עם מדרגות עולות ויורדות

בחצאית קפלים מתנפנפת, ומישהו שואל

אולי את יודעת מה המחיר של הקצף על הקַפה,

אומרת שתבררי, ואז, בדרך לקוּפה

אומרים לך שאת רצה לרוחב

ובאמת את מרגישה 

.

תגים: ,

17 תגובות to “ענף של אפונה ריחנית”

  1. תמי ברקאי Says:

    איזה כיף לקרוא שוב עם התחושה הזו של – אני מכירה את החלום הזה – את השיר הזה- אבל עכשיו הוא אחר – ובאמת אני מרגישה –

  2. רות זקצר Says:

    מיכו,אפונה רייחנית שאת. כל השיר הוא קנוקנות סלסול שיצאו מטבעך אל טבע הצמח.

  3. דודו פלמה Says:

    היי מיכל, אולי בגלל הקירבה ליום השואה יש משהו בפוסט הזה שמזכיר לי את משחק החול של אורי אורלב. משחק החול הוא סיפור אמיתי על ילדותו של הסופר. אורי , אימו ואחיו הקטן נאלצו לברוח מביתם עם פרוץ מלחמת העולם השניה. מאותו רגע ראה עצמו כגיבור של סיפור מתח. בשלב כלשהו נעלמו בני משפחתו וגם כל חבריו. אורי בן השתים-עשרה נותר לבדו. אך היה לו "הסבר": הגטו והגרמנים אינם אלא חלום, ואילו הוא עצמו בנו בכורו של קיסר סין. אביו הקיסר הזמין עשרים מנדרינים – יועצים חכמים (לכל אחד יש מנדרינה על הכובע) – וציווה עליהם להרדים את אורי הקטן אל תוך החלום הזה. כך ביקש ללמדו עד כמה נוראות הן המלחמות, כדי שאורי עצמו לא יעשה מלחמות בעתיד, כשיהיה לקיסר.

    (הכי אהבתי בסיפור את המנדרינים עם המנדרינות על הכובע).

  4. עדו Says:

    תעשי לי טובה ואל תעבדי אף פעם בתור מלצרית, זה יגמר רע!

  5. טלי Says:

    מיכלינקה זה יפה ומפתיע ועצוב גם.

  6. ניר הופמן Says:

    פרח נתתי למישהו
    יפה וירוק וסגול
    טופח נתתי למישהו
    נתתי הכל

    מישהו דחה את הטופח
    אמר לא כדאי, מסוכן.
    כל עוד את רצה לרוחב
    את רצה אבל עודך כאן

  7. mooncatom Says:

    ניר הופמן,
    אתה צוחק עלי?
    לא נורא, כל עוד אתה עושה את זה
    באותו חן השמור רק עימך!

    ת ו ד ה.

  8. ניר הופמן Says:

    צוחק? ממש לא.
    החלום שלך העציב אותי.
    כמה זמן ומאמץ לוקח עד שאנחנו נותנים משהו למישהו
    ובאיזו קלות הם דוחים את המתנה שלנו, כלומר אותנו.
    זה אחד הדברים העצובים בעיני.
    זה הזכיר לי את השיר הזה שתמיד גורם לי לדכדוך
    והטופח הסתדר היטב עם התפוח
    כאילו התפוח חיכה לו שם תמיד.
    אז במקום לתת לנורית או ל"מישהו"
    שני השירים פשוט נתנו אחד לשני.

  9. mooncatom Says:

    ניר ידידי,
    אתה מבריק!
    ההתכה הזו שעשית לשיר עם הטופח
    ולשיר ההוא עם התפוח,
    זה עבר מעל הראש שלי, איזה בזבוז…
    תודה שהסברת, אני נהנית,
    זה יפה.

    מעניין, חוויית החלום/שיר הזה מבחינתי היתה דווקא חיובית ועוצמתית ולא עצובה.

  10. ניר הופמן Says:

    זה נכון, יש חלומות מהנים ומרגשים שכשפורטים אותם לסצנות הם די עצובים. ויש חלומות בהם קורים דברים טובים לכאורה, אבל הם גורמים לך לקום בבוקר בהרגשה שאתה רוצה למות.
    תודה ובשמחה :)

  11. mooncatom Says:

    תנסה לרוץ לרוחב,
    לא חייבים בחצאית…

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: