אֲוִיר

ח' באייר

אני לא יודעת איך זה אצלכם, אבל יש לי הרגשה שאני לא לבד בעניין הזה. בחורף, הגוף שלי נחנק, טבוע בתוך ים של צמר, הרגליים נעולות, סגורות וחשוך להן, וכל המסה הזו שהיא אני זועקת לאויר. זה תמיד ככה אבל השנה זה היה חמור מתמיד. התחלתי לעבוד בתחילת החורף, וכדרכם של מקומות עבודה, גם בזה שלי, יותר מכל דבר אחר אוהבים לחגוג ביחד, ולחגוג ביחד משמעו בעיקר, בצק וסוכר. לחגוג זה אומר החל מחגיגות בסדר גודל לאומי/דתי/ארצי וגם באישי/משפחתי, גם העובדה שסתם חיים היא סיבה מספיק טובה לחגוג, ולכן כמעט תמיד יש למישהו, איפשהו, משהו טעים להציע והוא אכן יציע. גם לאכול יכול לחנוק את הגוף, וזה מה שעשיתי כל החורף הזה. לקום מוקדם ולעשות יוגה? טוב, מי יכול כשקר כל כך בבוקר. לעשות יוגה בערב? למי יש כוח. גם לא לעשות יוגה חונק את הגוף. כי יוגה זה נשימה בכל הגוף והחורף הזה נשמתי הרבה פחות.

עכשיו אני רוצה אויר, עכשיו אני יכולה גם לקבל אותו, לקחת מלא החופן*. עכשיו כשכוכב הקיץ מנצנץ באופק, הגוף שלי תובע את עלבונו, דורש את חירותו. אני מתחילה בלאוורר, להכניס אויר לפינות האפלוליות של הנפש והגוף. ארגז בגדי הקיץ הורד ואני פוגשת בשמחה את חברי האהובים, המכנסיים הקלים ואת ידידות נפשי הגופיות הקטנות, אני מאווררת הכל. קניתי זוג סנדלים חדש, חזרתי לעשות יוגה בכל בוקר, אמרתי די נחרץ לכל הבצק הזה, אני מרגישה איך אויר טוב בא, ממלא אותי מבפנים, מלטף את כפות רגלי החיוורות, נושא אותי אל שמחה, אל חגיגה שכולם משתתפים בה. אני, עם גופי ונשמתי, הבגדים והסנדלים, הסלט, עלי התות בירוק חדש, הציפורים וניצני היסמין.

————————————————

* ועוד משהו שכתבתי פעם על נשימה.

תגים: , ,

5 תגובות to “אֲוִיר”

  1. whisper Says:

    נכון נכון נכון,
    היוגה הנשימות
    בדיוק דקה לפני שאני מייגגת
    כזה הדהוד
    ו נ ש י מ ה של חיוך

  2. דודו פלמה Says:

    הוי מיכל, כל האווירה הקדחתנית המתלהבת
    ומלאת החדווה והאוויר הצלול, מזכירים לי נורא
    את הפתיחה של הרוח בערבי הנחל. וכבר אני
    משכשך שם בין העפאים הירוקים ונוזל אל הנהר
    ביחד עם החפרפר, עכברוש המים מר קרפד ומר תחש.

  3. mooncatom Says:

    בוקר טוב,
    נשימה עמוקה,
    למייגגות ולחפרפורים היכון!

    רותי,
    בחיי נשבעת לך שחשבתי עליך אמש,
    וזה היה כאילו הכי הגיוני,
    שאני מגלה שחייכת לי כאן!
    ת ו ד ה.

    דודו,
    מתה על זה,
    כשטיילתי בשמורת החולה
    נתקלתי בחבורה הזו,
    בחיי.
    עפאים – מילה כל כך יפה.
    ת ו ד ה.

  4. ניר הופמן Says:

    תמיד כשאני חושב קצת על אוויר ומחנק המחשבות מגיעות בסוף לדימוי מ"זיכרון גורלי" של כיפת זכוכית מקיפה את העולם, ולמשפט האלמותי הזה

  5. mooncatom Says:

    ארנולד!

    אל תגלה לאף אחד, טוב?
    לא ראיתי את הסרט.
    ששש… אל תצעק, בסדר, אז לא ראיתי.

    בעברית בטח הוא היה אומר:
    תן לאנשים האלה קצת אפיר…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: