כא' באייר
~
מִלְּרָע 1. מלמטה. 2. [בדקדוק] הטעמה הבאה על ההברה האחרונה.
מִלְּעֵיל 1. מלמעלה. 2. הטעמה על ההברה שלפני האחרונה.
~
המלרע מאפיין פעלים ואילו המלעיל, שמות עצם. יש אנשים שחושבים שכשאני מתעקשת על שמי במלרע אני עושה זאת מטהרנות לשונית, אבל האמת היא שבמלעיל, כלומר עם ההדגשה על המם, קוראים לי רק הקרובים אלי ביותר, משפחתי וחברים וותיקים מאוד.
תגים: מילים
25 במאי 2011 בשעה 21:22 |
כפיות גדלות אצלך בגינה?
25 במאי 2011 בשעה 22:29 |
נהדר, נכון?
זה צמח בגינה הציבורית.
וגם פרח הפלסטיק שצמח על השיח,
ברחוב בדרך לעבודה.
דברים לא צפויים שצומחים,
מלעיל ומלרע…
25 במאי 2011 בשעה 22:59 |
אכן האמת יצאה לאור,
בסלט מחשבות כפית גדלה
בגינה באופן טבעי כל כך
ממש כמו ברבא אבא
אין כמוך בעולם…
25 במאי 2011 בשעה 23:13 |
כמה אני אוהבת את השם שלך :)
25 במאי 2011 בשעה 23:35 |
תודה חברים!
דודו,
הגננים היום ממש שמחים…
מיכל,
באמת אחד הדברים
היותר משמחים בלהיות אני,
את מזדהה, נכון?
26 במאי 2011 בשעה 0:49 |
מיכל יקרה,
כפית תקועה בקרקע בדרך כלל מרמז על כפית חלבית שהשתמשו בה בבשר. לא יודע מה המקור של זה, אבל אני מכיר אנשים שנוהגים (לא מכיר הלכה כזאת) לתקוע כפית באדמה לאיזהשהו זמן של צינון משימוש, ואח"כ היא חוזרת לשמש כמדומני.
ולעניין מיכל (במלרע) ומיכל (במלעיל): הוריי קראו לי שועי במלרע. אם ובת שבגילאים מסויימים היו הדמויות המשמעותיות ביותר בחיי קראו לי שועי במלעיל.
ומאז גם אני במלעיל, רוב הזמן. כנראה שהאחרים המשמעותיים קובעים עבורינו לא מעט.
26 במאי 2011 בשעה 10:33 |
מי זאת בכלל מיכל במלרע? לא בבית ספרינו
26 במאי 2011 בשעה 13:13 |
טוב, הונגרים או לא הונגרים? (יש לקרוא במלעיל)
26 במאי 2011 בשעה 15:25 |
שועי,
אני מרשה לעצמי במלעיל,
זה נראה לי יותר פמיליירי… ראה, לעיל.
כשאתה במלרע אתה מאוד רציני כזה,
ייצוגי כמעט. אז אנחנו קצת דומים בזה.
מאיקה, דורקה,
אתן מהקומץ.
ודורית, את ניצלת איכשהו,
אף פעם לא עשינו ממך דוווורית.